ארגון ה-OECD דירג את ישראל במקום השני בעולם בתשואה הריאלית הממוצעת שהשיגו חוסכי הפנסיה בעשור האחרון – כ-5.5% בשנה, כלומר תשואה שכבר מנוכה ממנה השפעת האינפלציה. לפני ישראל ניצבת רק קוסטה ריקה. הנתונים פורסמו במסגרת דוח ה-Pensions Outlook לשנת 2026, שבחן את מערכות החיסכון הפנסיוני במדינות הארגון תחת הכותרת "האם אנחנו חוסכים מספיק לפרישה".
ההשוואה הבינלאומית שמופיעה בדוח ממחישה את הפער: קוסטה ריקה הובילה עם תשואה ריאלית שנתית ממוצעת של 6.3%, ישראל אחריה עם כ-5.5%, ואז אוסטרליה עם 4.1% וארצות הברית עם 2.2% בלבד. במדינות אירופיות גדולות התמונה חלשה בהרבה – בספרד נרשמה תשואה ממוצעת של 0.9% ובגרמניה 0.4%, ואילו בטורקיה הייתה התשואה הריאלית הממוצעת לעשור שלילית, במינוס 2.6%. בתחתית הטבלה נמצאה הולנד, עם תשואה ריאלית שלילית של 5.4%.
מעבר לתשואות, הדוח מציג את ישראל כדוגמה בולטת להרחבת ההשתתפות בחיסכון הפנסיוני. חובת ההפרשה לפנסיה שהוחלה בשנת 2008 הביאה לעלייה של יותר מ-40 נקודות אחוז בשיעור האוכלוסייה שחוסכת לפרישה. במקביל, שיעורי ההפקדות בישראל אינם חריגים לעומת מדינות אחרות בארגון, וכן נמצאים בטווח המקובל – מדד שנבדל מהתשואות עצמן, כיוון שהוא עוסק בכמה כסף מופקד ולא בביצועי ההשקעה על אותו כסף.
חיסכון אישי במקום נטל על התקציב
מאפיין מרכזי נוסף שעולה מהדוח הוא שהמערכת הפנסיונית בישראל נשענת ברובה על חיסכון אישי שנצבר עבור כל עובד, ולא על מימון ציבורי שוטף. במדינות שבהן תשלומי הפנסיה תלויים במידה רבה בתקציב המדינה, התחייבויות העתיד עלולות להכביד על הכלכלה ולהגדיל את החוב הלאומי. המודל הישראלי, כך עולה מהדוח, מצמצם את הצורך הזה ואת החשיפה של התקציב להשלמת חוסרים בקרנות ציבוריות.
עמית גל, הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון ברשות שוק ההון, קישר בין הממצאים לדירוג בינלאומי נוסף שפורסם לאחרונה: "דוח ה-OECD מצטרף להכרה הבינלאומית בחוזקה של מערכת החיסכון הפנסיוני בישראל, זאת כחודש בלבד לאחר שגם מדד מרסר העולמי כלל את מערכת הפנסיה הישראלית בחמישייה הטובה בעולם". לדבריו, הנתונים מוכיחים את חשיבות הקו הרגולטורי שמובילה הרשות, "כרגולטור צרכני-חברתי הפועל מתוך ראיית הציבור הרחב והגנה על זכויותיו".
תשואה גבוהה היא לא ערובה לפנסיה מספקת
ישראל עטיה, מנכ"ל המרכז לתכנון פיננסי, התייחס לעוצמת האפקט המצטבר של התשואות: תשואה ריאלית שנתית ממוצעת של כ-5.5% עשויה להכפיל את החיסכון בתוך כ-13 שנה, גם ללא הפקדות נוספות – תוצאה של ריבית דריבית לאורך זמן. לדבריו, זה מה שמסביר את החשיבות של מדידת ביצועים על פני עשור שלם ולא שנה בודדת.
עם זאת, עטיה הזהיר מבלבול בין תשואות גבוהות לבין פנסיה שמספיקה בפועל לחיים בפרישה. לפי מודל ה-OECD, כדי להגיע ליעד של תחלופת הכנסה של 70% בפרישה – כלומר קצבה שמהווה 70% מהשכר שקדם לפרישה – גבר שכיר שמשתכר שכר ממוצע בישראל עשוי להזדקק להפקדה משלימה של כ-10.4% מהשכר, ואילו אישה בשכר ממוצע עשויה להזדקק לכ-15.5% – פער של כ-49% לרעת הנשים. לדברי עטיה, מדובר ב"תמרור אזהרה" שמחייב לעבור מהתמקדות בתשואות ובצבירה בלבד להתמקדות בגובה הקצבה העתידית, בהמשכיות ההפקדות, בהתאמת מסלולי ההשקעה ובצמצום דמי הניהול.
הנתונים מתייחסים לממוצע העשור, אך בבדיקה שנתית לשנת 2025 בלבד התמונה הייתה שונה: פולין עקפה את כל המדינות עם תשואה ריאלית של 30.7%, לפני קוסטה ריקה עם 11.7% ולפני ישראל עם 11.1% – נתון שהעמיד אותה בשנה החולפת בין שלוש המדינות המובילות בארגון. באותה שנה הקדימה ישראל גם את טורקיה, שהשיגה 8.8%, את צרפת עם 3.7%, את ספרד עם 3.6% ואת גרמניה עם 1.4%.
עוד באותו נושא
