מאמר זה נכתב לפני בחירות האמצע בארצות הברית ולפני החלטת הנשיא טראמפ על השיטה שבחר להמשיך בה את המאבק נגד איראן. ייתכן שעד שתקראו את המאמר כבר יקרו דברים שונים לחלוטין מאלו שצפיתי בעת כתיבתו, אבל זה סיכון הנובע מכתיבה בעיתון שמתפרסם בשבת אבל יורד לדפוס ביום שלישי.
טראמפ הצהיר שלא יתקוף לפני בחירות האמצע, והוא עדיין מעדיף לתת זמן למיצוי הפתרון הדיפלומטי, אבל בתנאיו, וכך אכן קרה. מנגד, אם האיראנים לא יקבלו את תנאיו הברורים, כפי שנראה שהולך לקרות למרות ניסיונות התיווך בדוחא של הקטרים והפקיסטנים, ייתכן שטראמפ יחליט, כפי שהצהיר, על "תקיפה עוצמתית, ממוקדת וקצרה". האיראנים כבר הודיעו שאם זה יקרה, ייתכן שטראמפ יפתח במערכה, אבל הם שיקבעו מתי היא תסתיים ובאילו תנאים, והם אינם מתכוונים כמובן לכניעה ולעמידה בתנאיו של טראמפ, אף שגם זה תלוי כנראה בהיקף התקיפה ובעוצמתה.
תפקידו החשוב של החלל בתפיסת הביטחון של ישראל | פרופ' יעקב נגל
לקראת השלב הבא בסאגה המתמשכת חשוב מאוד לחזור מעט לאחור ולהבין מה בעצם קרה בבית הלבן לפני החתימה בסוף יוני על הסכם העקרונות (MOU) החלול והבעייתי בין ארצות הברית לאיראן, שקרס לחלוטין בתוך ימים מספר, אף שרשמית הוכרז מותו רק כחודש לאחר שנחתם.
לאחר ההצלחה בקמפיין הישראלי-אמריקני, שפגע אנושות בחלקים נרחבים מתשתיות הגרעין, הטילים הבליסטיים והמל"טים של איראן אבל לא חיסל אותן לחלוטין, ולנוכח מצבה החלש מאי פעם של איראן, החליטה ארצות הברית להשתמש בקלף היחיד שהיה בידיה, והוא מצרי הורמוז, שכתבתי עליהם בהרחבה בעיתון זה במאמר שהפך ויראלי (שנקרא "בין המצרים").
מה גרם לנשיא לשנות בלילה אחד את התבטאויותיו?
למיטב הבנתי, הנשיא טראמפ, מתוסכל עד עמקי נשמתו מהשימוש האיראני המושכל והמקסימליסטי בנשק המצרים, זימן להתייעצויות בבית הלבן את מפקדי הצבא (אדמירל קופר וגנרל קיין), את בכירי הפטגון (הגסת' ועוזריו) והבית הלבן, את יועציו הקרובים (ויטקוף וקושנר) ואת סגן הנשיא ואנס וביקש שיציגו לו פתרון מיידי לבעיה.
שני הפתרונות שקיבל ממש לא מצאו חן בעיניו: המשך הלחץ הכלכלי הכבד ומצור על המצרים, שצפויים להניב פירות בתוך כשנה, או יציאה למלחמה רחבה, כולל שימוש בכוחות קרקע, שתניב פירות בתוך ארבעה עד שישה שבועות. זה כנראה מה שגרם לנשיא לשנות במהלך לילה אחד את התבטאויותיו מאיומים נחרצים לחיסול המשטר להתבטאויות של נופת צופים על האיראנים ולשליחת יועציו עם סגן הנשיא להביא הסכם, והם אכן הביאו לו את הסכם העקרונות הבעייתי.
במקום חתימה מוטעית על הסכם העקרונות הייתה ארצות הברית חייבת להמשיך בקמפיין הלחץ המקסימלי בהורמוז, לעבות את המצור הימי במצור אווירי ולבצע תקיפות מסיביות נגד אינטרסים של המשטר, במקביל לניהול שיחות לקראת משא ומתן על הסדר עתידי בתנאיה, עד שאיראן תיכנע או עד שהעם יצא שוב לרחובות.
הפתרון דורש סבלנות
טראמפ לא קיבל את תמיכתם של יועציו הקרובים, ובמיוחד לא את תמיכת סגן הנשיא ואנס לגישה זו, להפך. הלחצים הפנימיים לקראת בחירות האמצע ומשבר מחירי הדלק, הלחצים החיצוניים מבני הברית הקרובים במפרץ ומשך הזמן הארוך שהציג לו הדרג הצבאי להבשלת הלחץ, לצד אי-רצון מופגן למלחמה כוללת שתגרור קורבנות רבים, הובילו אותו לכיוון שהוכח מהר מאוד שהוא מוטעה. לאחר קריסת הסכם העקרונות הוסלל הנשיא לפתרון הנכון של המשך הלחץ, שפשוט דורש סבלנות רבה.
מובן שאיני יודע לאן יחליט הנשיא טראמפ לפנות לאחר בחירות האמצע, ואולי האיראנים ינקטו צעד נואש שיחייב אותו להחליט, אבל נראה שבינתיים הוא לא החליט, ולכן כל מי שבטוח שהוא יודע מה יקרה בימים הקרובים פשוט מגשש באפלה. אם יחליט הנשיא לבחור באופציה הצבאית, אין משמעות מיידית להמלצות לניהול המשא ומתן הגרעיני בהמשך מאמר זה, אם כי גם במקרה כזה יש סיכוי להגיע שוב בשלב מסוים לשולחן המשא ומתן.
אם הנשיא יטעה שוב ויחליט לחזור כעת לשולחן המשא ומתן, שלנוכח לקחי העבר אין לו שום סיכוי לנצח בו, כדאי לפחות להבין למה מתכוונים כשמצהירים שהמטרה במשא ומתן היא להבטיח שאיראן לא תנצל את תקופת ניהולו כדי לקדם את תוכנית הגרעין שלה.
אסור להסתפק רק בהשעיית ההעשרה
למרות יהירות האיראנים והזלזול העקבי שלהם בארצות הברית ובנציגיה למשא ומתן, כדי להבטיח סטטוס-קוו כזה נדרש פירוק מוחלט של כל מה שנותר באיראן, לפחות בגרעין, לפני הכניסה למשא ומתן, אך זה לא צפוי לקרות, כי ארצות הברית אפילו אינה דורשת זאת.
הנשיא היה חייב בזמנו להנחות את צוות המשא ומתן להציג בעיקר דרישה אחת ברורה (שלא הייתה מתקבלת עד שלאיראן לא הייתה ברירה אחרת, וזה היה קורה אם הלחץ היה נמשך ומתגבר): פירוק מוחלט של כל מה שנותר באיראן, בגרעין, בטילים הבליסטיים ובמל"טים, לצד הפסקת התמיכה בטרור ודיכוי העם, וכמובן פתיחה ללא תנאי של מצרי הורמוז. את כל זה היו האיראנים צריכים לבצע בפועל, לא בדרישות למצב הסיום של המשא ומתן, שלהן כמובן יתנגדו האיראנים, ובמשא ומתן הם כמו תמיד ינצחו.
בכל מה שקשור לגרעין אסור להסתפק רק בהשעיית ההעשרה, אפילו לא לעשרות שנים, ובהוצאת כל החומר המועשר מאיראן (ובטח לא לדילולו באיראן), אלא לפירוק מלא של כל מתקני ההעשרה ויכולותיה, להשמדת כל החומר המועשר בכל הרמות, לפיצוץ כל מתקני ההעשרה התת-קרקעיים, הנוכחיים והעתידיים ולסגירת כל קבוצות הנשק והמעבדות התומכות.
מינימום הדרישות בתחום הגרעין לשמירה על הסטטוס-קוו:
- איסור העברה, העתקה או שינוע של כל חומר גרעיני, בכל צורה, הרכב או רמת העשרה, ממקומו הנוכחי.
- אי-ביצוע של פעולות חדשות בתחומי המרה, העשרה, עיבוד מחדש, מים כבדים ובניית אתרים חדשים, ובמיוחד תת-קרקעיים.
- אימות מלא של כל האמור על ידי חידוש מנדט מלא של סבא"א לפיקוח ולניטור, כולל השלמת כל המידע החסר על ההתקדמות בתוכניות מאז סילוק הפקחים.
- הימנעות מכל פעילות מדעית, כולל בעלת "צבע" דואלי או אקדמי, שיכולה לתרום להתקדמות התוכנית להפיכת החומר הבקיע לנשק או למתקן גרעיני (הנשקה).
- דגש על איסור גישה מוחלט לאתרים שהתבצעה בהם הפעילות שהפרה את החלטות מועבי"ט: נטנז, פורדו, אספהאן והר המכוש (פיקקס). האיסורים יחולו גם על פעילות שאינה גרעינית באופן ישיר על ידי שימוש בטכנולוגיות גרעיניות (ייצור איזוטופים, ייבוא חומרים דו-שימושיים ועוד).
כל החלטה אחרת תיתן לאיראנים לעשות בדיוק את מה שהם מומחים בו: משחקים דיפלומטיים ומשיכת זמן בהפגנת הרגשת ניצחון שאינה מגובה בשטח למעט בדברי רהב מאיראן, וחידוש של הפעילות הגרעינית בצל שיחות המשא ומתן. חשוב להפנים שהעדיפות העליונה של האיראנים היא הסרת הסנקציות החונקות והזרמת מיליארדים לכלכלה הקורסת, לצד שמירה על יכולות הגרעין ושיקום היכולות הבליסטיות.
האם הלחץ יגרום לחידוש המחאות?
כל הזרמת תקציבים, גם של כמה מיליארדים, לצד אישור פתיחת המצרים וחידוש ייצוא הנפט והגז, תאפשר למשמרות המהפכה, ששולטים באיראן דה-פקטו, להרגיע את קולות המחאה מבית, ועד שיתחלף הנשיא טראמפ להשתמש בכסף לצורך בנייה מחדש של רשתות הטרור והפרוקסיס, לשיקום יכולות ההגנה ותוכנית הטילים, כולל לטווחים שיאיימו גם על ערי ארצות הברית, וכמובן להמשך ההכנות לפריצה מחודשת לנשק גרעיני אחרי 2028.
אף שהנשיא טראמפ אמר רק לאחרונה שאין צורך להפיל את המשטר האיראני כדי לפתור את בעיית הגרעין, ההיסטוריה מוכיחה אחרת. רק שלילת הרצון ממקבלי ההחלטות לפתח פצצה גרעינית ימנע אותה לאורך זמן, וזה יכול להתבצע רק על ידי החלפת מקבלי ההחלטות על ידי העם.
ייתכן שהמשך הלחץ הכלכלי הכבד ישכנע את העם האיראני, הממשיך להיאנק תחת הכלכלה הקורסת, לחזור לחידוש המחאות העממיות, כפי שעשה כמה חודשים לאחר עם כלביא, למרות הסכנה הברורה לחייו. רק העם הוא שיוכל להחליף את השלטון באיראן. אף שהחלפת השלטון כמובן אינה מובטחת, ובעיקר אין ודאות כמה זמן זה ידרוש, אין לעולם הנאור בהובלת ארצות הברית והנשיא טראמפ שום פריווילגיה לוותר.
האם טראמפ יבחר בלחץ הכלכלי?
אם יבחר הנשיא טראמפ בהמשך הלחץ הכלכלי הכבד לצד שמירה על העקרונות שהוצגו לעיל, אני צופה שהאיראנים יבחרו באחד מהכיוונים שלהלן, ואסתכן אפילו בהצמדת הסיכוי לכל דרך: הצהרה על "בליעת כוס התרעלה וכניסה למשא ומתן". אני נותן לכך כ-10% סיכוי ורואה בכיוון זה את הסכנה הגדולה מכולם, לנוכח כישורי המשא ומתן האיראניים.
כניסה למלחמה רחבה (יזומה או תגובתית), פגיעה באינטרסים אמריקניים וערביים במפרץ, כולל פגיעה ביכולות מגזר האנרגייה, התקשורת ועוד. יציאה ממשטר ה-NPT והצהרה על פריצה לפיתוח נשק גרעיני. אני נותן לדפ"א זו סיכוי של 60%. המשך המצב הנוכחי תחת הלחץ הכלכלי הכבד וציפייה לנובמבר 2028 ולהסתלקות טראמפ. אני נותן לדפ"א זו סיכוי של 30% למרות ההערכות שהבאתי לעיל שבעקבות הלחץ הכבד תתמוטט לחלוטין הכלכלה האיראנית בתוך כתשעה חודשים.
הנבואה ניתנה אומנם לשוטים, אבל למרות הסיכון ולמראה מבול השאלות המופנה אליי מהארץ ומחו"ל בחרתי להציג ניתוח כמותי של הסיכויים לתרחישים למיניהם. ישראל אינה נמצאת כרגע בעמדה של מקבלת ההחלטות, וטוב שכך, אבל בכל מקרה שתבקש ארצות הברית מישראל להצטרף ולהשתתף, או במקרה שהאיראנים יטעו טעות קשה ויתקפו את ישראל, ישראל תצטרף כמובן למערכה בכל היקף שיידרש.
תא"ל (במיל') יעקב נגל הוא עמית בכיר בקרן להגנה על הדמוקרטיות (FDD) ופרופסור בטכניון. שימש היועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש המטה לביטחון לאומי (בפועל)