אתם בוודאי מכירים את הסיפורים ההזויים שמתפרסמים ברשת חדשים לבקרים ומעוררים דיון בנוגע לרמת מהימנותם ואם בכלל התרחשו אי פעם: גנב שתבע בעל חנות וזכה בפיצוי ענק לאחר שנפצע בעת הפריצה, אנס שהצליח להכניס למאסר בהחלטת בית משפט את קורבן האונס או שודד שהעז להתלונן כי הותקף והפך לעד תביעה.
ובכן, קבלו עוד סיפור מטורף. שני פולשים שהעזו לרמוס את החוק ברגל גסה, לבנות את ביתם על אתר היסטורי עתיק אגב השמדת שרידי המורשת שבו ולחזור בשנית על הפשע לאור יום אחרי שהגורמים המוסמכים אכפו את החוק והרסו את הבנייה, הגישו עתירה נגד המדינה בטענה שהיא אינה מאפשרת להם להמשיך בביצוע העבירה. זהו ללא ספק סיפור אבסורדי, אלא שבשונה משאר האגדות האורבניות שממוחזרות ברשת, כאן מדובר במקרה אמיתי לחלוטין שמתרחש ממש בימים אלו.
הסיפור הבלתי נתפס הזה החל לפני כארבע שנים. בניסיון להתמודד עם השמדת אוצרות המורשת מצד הרשות הפלשתינית אישר הקבינט המדיני-ביטחוני למנהל האזרחי לאכוף את החוק ולמנוע מעבריינים ערבים לפעול ביהודה ושומרון, אף אם הם פועלים בשטחי B.
זהו צעד חריג ביותר, שכן השטחים הללו הועברו בהסכמי אוסלו לשליטה אזרחית של הרשות הפלשתינית, ובהעברת הסמכויות על השטח התחייב ערפאת להבטיח את שלומם של האתרים הארכאולוגיים ולמנוע פגיעה בהם. כמו שאר הסעיפים בהסכם, גם ההתחייבות הזו לא החזיקה מעמד יותר מכמה חודשים, ומאז הרשות וערביי הכפרים מנהלים מאמץ בלתי פוסק להשמיד ולקעקע כל זכר להיסטוריה היהודית בארץ ישראל, משום שזו למעשה מפריכה בעצם קיומה את הנרטיב הפלשתיני המומצא.
עם קבלת האישור מהקבינט יצאו במנהל האזרחי לפעילות אכיפה באחד האתרים שרכזי השטח של ארגון שומרים על הנצח סימנו שהוא בסכנת השמדה מיידית. האתר שנבחר היה ח'רבת טרפין, שממזרח ליישוב עטרת שבבנימין ומתוארך לכל הפחות לימי בית שני. לדברי מומחים בתחום, אותרו בו גם ממצאים קדומים מימי בית ראשון, ובהם מערות קבורה.
במקום שררה הפקרות מוחלטת. שודדי עתיקות נברו בשרידיו ביום ובלילה, כלים כבדים ערביים עלו על טרסות האבן הקדומות ופרצו בהן מגרשים גסים, ושני מבנים ערביים חדשים כבר התנוססו במערב התל. פעילות האכיפה החריגה כללה מבצע נרחב. שני המבנים נהרסו, ארבעה כלים כבדים הוחרמו, ושודדי עתיקות נתפסו על חם.
רק לאחר הקמת הגבעה נחשפו ממדי ההשחתה באתר. רועה צאן שיצא עם עדר הכבשים איתר מערת קבורה ששדדו ערבים ועצמות אדם שהוצאו בה מן האדמה והושלכו בביזיון
הפולשים הערבים הופתעו, אולם מהר מאוד הבינו שמדובר בצעד תקדימי שיש לשער שלא ישוחזר שוב בעתיד הקרוב. אמרו – וצדקו. במקום המבנים שנהרסו מיהרו הערבים להקים מבלוקים שני בתי קבע, וחיש מהר הקיפו אותם בחומת בטון. בה בעת פרצו דחפורים ערבים 15 מגרשים נוספים לבנייה בצידו השני של האתר ותלו סמוך לכביש הגישה שלט שהזמין את ערביי האזור לרכוש קרקע במחיר אטרקטיבי. אם לא די בכך, שוד העתיקות רק הלך וגבר.
שנתיים תמימות חלפו מאז האכיפה החד-פעמית, שהתגלתה בלתי יעילה, עד שהוקם גרעין התיישבות קטן שהורכב מפעילים ותיקים. אחרי יותר מעשור של פעילות בגבעות מזרח בנימין הם החליטו שהגיע הזמן לדלג למשימה הבאה והחלו בהכנות קדחתניות. הם ערכו סיורים נרחבים, סקרו מפות לעומק וגיבשו תוכנית התיישבות מתאימה עם רכזי השטח שלנו במנהלת גבעות החזית. המקום שנבחר לבסוף בשל חשיבותו ודחיפותו היה הכיפה הסמוכה לאתר ח'רבת טרפין, נקודה שמחוץ לפוליגון הארכאולוגי, אך גם קרובה אליו דייה לשמור עליו מפני ניסיונות פגיעה. למקום נבחר השם כפר טרפון, המשמר את שם האתר, שמקורו ככל הנראה בתקופות קדומות. שתי משפחות קבעו בו את מושבן וצירפו אליהן גרעין של בחורים שטיפל בעדר הצאן.
רק לאחר הקמת הגבעה נחשפו ממדי ההשחתה באתר. רועה צאן שיצא עם עדר הכבשים איתר מערת קבורה ששדדו ערבים ועצמות אדם שהוצאו בה מן האדמה והושלכו בביזיון. הרועה מיהר לשוב ולקבור את העצמות ודיווח על הממצאים לפקחי הארכאולוגיה במנהל האזרחי. המראות היו מזעזעים, אך הנחמה הייתה שמאז הקמת הגבעה נמנעה הגעתם של שודדים נוספים למקום וההרס נבלם.
גם שני הפולשים הערבים שהיו מגיעים מפעם לפעם לבתים שהציבו בשטח כדי לקבע את בעלותם כביכול חדלו מלבוא, ולראשונה זה שנים ארוכות היה אפשר להגיד בוודאות שאתר ח'רבת טרפין שמור בידיים נאמנות. מאז הספיקו בכפר טרפון לפעול עם הרשויות גם לסגירתה של מזבלה פיראטית ערבית סמוכה וביססו את האחיזה היהודית משני צידיו של כביש חוצה בנימין.
פרס לטרור העתיקות
בכל אותו הזמן לא שקטו אל שמריהם פורעי הרשות הפלשתינית וערביי הכפרים. אחרי שכמה פרובוקציות אלימות רבות משתתפים בשטח הגבעה לא הועילו, עברו הפורעים להתקפות נגד רועי הצאן היהודים. כשגם התקפות אלה כשלו והגבעה המשיכה לעמוד איתן, החליט האויב להשליך את יהבו על סייעניו במדינת ישראל.
שני הפולשים הערבים שהעזו להשמיד את שרידי האתר ולבצע בו פעולות בנייה לאור יום הגישו בעזות מצח עתירה לבג"ץ כי יורה למדינה לאפשר את חזרתם לבתים, שנמנעת כיום לדבריהם בשל "פחד מהמתנחלים", וכן יורה על פינוי הגבעה עצמה.
בשבוע שעבר, יממה לאחר הדיון בבג"ץ, פשטו על הגבעה כוחות מג"ב ובישרו לתושבים כי על המקום הוטל צו שטח צבאי סגור. ביום המחרת הגיעו הכוחות בשנית, צילמו את בתי התושבים והבטיחו כי יחזרו בקרוב
נחדד שוב את האבסורד כדי שיהיה ברור: פולשים ערבים שהשמידו עתיקות, פונו מהשטח, חזרו בשנית והקימו הכול מחדש מהמקפצה, פנו למדינה בדרישה שתאבטח את מעשה העבריינות שלהם ותעניק לו גושפנקה רשמית. מה היה בית המשפט אמור לעשות בעתירה? כמובן, לדחותה על הסף ולנצל את הודאתם בבניית הבתים לצורך העמדתם לדין בגין הרס אוצרות מורשת. מה עשו שופטי בג"ץ? ניחשתם נכון. הורו למדינה להשיב בדחיפות על הטענות, וכן לדווח בתוך שבועיים ימים אילו פעולות כבר ביצעה בנוגע לאבטחת הפולשים ולפינוי הגבעה.
למרבה הצער, המדינה, קרי צה"ל והמנהל האזרחי, לא עלו להתקפה ולא דרשו מבג"ץ להעיף את העותרים מכל המדרגות, אלא השיבו בהתרפסות כי הגבעה כבר פונתה כמה פעמים בעבר, ובקרוב יעדכנו את הוד מעלתם השופטים על פעולות נוספות שיבוצעו נגד נקודת ההתיישבות. גם את הטענות המביכות בכתב העתירה בגין מעשי אלימות של תושבי הגבעה לא טרחה המדינה להפריך, אף שלמעט כותרות פומפוזיות לא צירפו העותרים שום תיעוד של מקרה קונקרטי.
יתרה מכך, טנדר לבן שצולם מחוץ למבנים ונטען כי הסיע אנשים שאיימו על הפולשים כי עליהם לעזוב את המקום, התגלה בבדיקה פשוטה של תושבי הגבעה כג'יפ של חיילי הפלוגה הגזרתית שנקראו למקום בעקבות אירוע ביטחוני.
בשבוע שעבר, יממה לאחר הדיון בבג"ץ, פשטו על הגבעה כוחות מג"ב ובישרו לתושבים כי על המקום הוטל צו שטח צבאי סגור. ביום המחרת הגיעו הכוחות בשנית, צילמו את בתי התושבים והבטיחו כי יחזרו בקרוב. בלילה שלאחר מכן יצאה לדרך שיירת כלים כבדים כדי להחריב את הגבעה. תושב ערני שזיהה את הכוחות בדרכם מיהר לדווח ביישובי הסביבה על ההרס המתקרב, ועשרות תושבים יצאו לצמתים הסמוכים כדי למחות ולנסות לעכב את החורבן בתקווה שמישהו במערכת הביטחון יתעשת. בעקבות המחאה הנרחבת שעיכבה את הכוחות נדחה ההרס לעת עתה, אך בפיקוד המרכז הבהירו כי הם נחושים להחריב את המקום בקרוב, ויהי מה.
נכון ליום שלישי בצהריים, זמן כתיבת שורות אלו, כפר טרפון עדיין עומד על תילו. כולי תקווה שעד שתשבו לקרוא את העיתון מישהו בממשלה יתעורר (כ"ץ וסמוטריץ', בהחלט יש לכם איך לעזור בנידון), ייכנס לעובי הקורה ויעצור את הפשע הזה לפני שיצא לפועל.
כך או כך, מהיכרותי את אנשי כפר טרפון, שמלומדים בתלאות ומלאים בניסיון ובאמונה יוקדת, הם יישארו איתנים על ההר הזה גם אם יפונו מאה פעמים, הרבה אחרי שבג"ץ ייסגר ושופטיו יצאו לפנסייה.
