באוקטובר 2026 הכריז הרמטכ"ל על הקמת חטיבת החלל בצה"ל כחלק מאגף התכנון, בדרך להקמה עתידית של זרוע החלל. הכרזה זו היא יריית הפתיחה בשינוי ובהעצמה של תפקידי החלל בצה"ל ובמערכת הביטחון, והיא נובעת גם מהבנה ומהפנמה של הצורך הברור, שכבר הוטמע במרבית המדינות המודרניות בעולם, וגם מהפקת הלקחים מסבבי הלחימה נגד איראן.

בישראל האחריות לבניין הכוח בחלל ולהפעלתו מתחלקת כיום בין מפא"ת, חיל האוויר (והחלל), חיל התקשוב, פיקוד העומק ואג"ת. הקמת החטיבה אינה מסמלת שהמאבק על הובלת תחום החלל בצה"ל הסתיים; להפך, המאבק רק מתחיל, אבל בכך נעסוק במאמרים עתידיים.

במאמר שכתבתי ב-2023, כחלק מהופעתי כנואם המרכזי בכנס המודיעין הגאוגרפי הראשון שנערך בישראל (גאו-אינט), תיארתי בפרוטרוט את התפתחות הממד המודיעיני החזותי (הוויזינט), לצד הסיגינט (מודיעין אותות קומינטי ואלינטי) והיומינט (מודיעין אנושי באמצעות סוכנים). הוויזינט (לא מהחלל כמובן) שימש משחר ההיסטוריה מקור מודיעיני חשוב והיה אחת מהשיטות הראשונות שהשתמשו בהן להשגת המידע המודיעיני הנחוץ.

חשיבות המו"פ הביטחוני לביצור עליונותה של ישראל כחלק מתפיסת הביטחון | פרופ' יעקב נגל

במאמר מ-2023 המלצתי וצפיתי שבקרוב מאוד תידרש ישראל להיכנס לבחינה מעמיקה של נושא הטיפול בממד החלל, ובסוף התהליך כנראה תקים זרוע חלל עצמאית שתעסוק במגוון הנושאים הקשורים לחלל, בלי להיכנס כרגע לשאלה החשובה מאוד מי יבנה את הכוח ומי יהיה אחראי להפעלתו.

כחלק מתהליכי קידום המו"פ הביטחוני בישראל, שכתבתי עליהם בשבוע שעבר, פותחו יכולות הוויזינט הישראלי, כחול-לבן, כולל בניית היכולת העצמאית מהחלל ובניית מוקדי הידע בתעשייה הביטחונית הישראלית, בשילוב משרד הביטחון, מפא"ת, מת"א (מנהלת תוכנית החלל), אמ"ן, חיל האוויר וחיל התקשוב.

החלל הופך לממד שמשמש לא רק להפקת מודיעין, אלא להרבה יותר מכך

לפני הסבבים האחרונים באיראן היה הוויזינט, שמובילה בעיקר יחידה 9900, "בן חורג" בקהיליית המודיעין הישראלית לצד יחידות האיסוף והטכנולוגיה הקלסיות 8200 ו-8153, אך עתה הוא כבר איננו כזה, ובטח כשמכניסים למשוואה את החלל. הישגי היחידה בלחימה היו יוצאי דופן, והיא קנתה לעצמה, ובצדק, מקום לצד הגדולים.

בו בזמן החלל הופך לממד שמשמש לא רק להפקת מודיעין, אלא להרבה יותר מכך. לווייני תקשורת וניווט, קונסטלציות LEO לצרכים מיוחדים, גילוי שיגורים, לחימה בחלל ומהחלל וסגירת מעגלים ועוד. לאור זאת ברור מדוע הוקמו זרועות עצמאיות לחלל בארצות הברית, ברוסיה, בסין ובמרבית המדינות באירופה.

ההתחלה בישראל לא הייתה קלה. ב-1976, כשביקש ראש הממשלה רבין מהנשיא האמריקני יכולות טכנולוגיות לפיתוח תעשיית חלל בישראל, ענה לו הנשיא האמריקני בזלזול: "לצורך מה אתה נזקק ליכולות הללו? הרי אנחנו ניתן לכם את הדמיות החלל שנדרשות לכם, ובכלל, החלל גדול על מדינת ישראל". והוא לא היה לבד.

משרד הביטחון היה עצמאי לחלוטין

גם בישראל מרבית מקבלי ההחלטות הרימו גבה כשהמשוגע לדבר, תת-אלוף (במיל') חיים אשד, ששימש בהמשך יותר משלושים שנה ראש תוכנית החלל הישראלית הראשון במפא"ת, העלה את הרעיונות הראשונים לפיתוח תעשיית החלל הישראלית, גם בתחום השיגור וגם בתחום הלוויינות והתצפית.

אמ"ן, בתמיכת אג"ת, התנגד בכל הכוח לפיתוח כחול-לבן וטען שאפשר לקבל מארצות הברית כל מה שצריך, ובכל מקרה לא נצליח לפתח את היכולת העצמאית בישראל.  למזלה של מדינת ישראל, משרד הביטחון (מפא"ת) היה בתקופה ההיא כמעט עצמאי לחלוטין בהחלטותיו ובשימוש שנעשה בתקציב המו"פ שניתן לו ולמנהלותיו. במפא"ת הוקמה מנהלת החלל (מת"א), וכל השאר שייך להיסטוריה.

ההתפתחות המואצת של הטכנולוגיות החדשות, ובעיקר AI (בינה מלאכותית) ו-HPC (יכולת מחשוב חזקה ומתקדמת), וכן ההובלה הישראלית בחלק מהתחומים האלו באקדמיה, בצה"ל ובתעשייה, מאפשרת להתקדם מאוד בתחומים הנדרשים לקידום היכולות החלליות, כמו הצפנה, ביג דאטה, למידת מכונה, תקשורת מתקדמת, קוונטים ועוד.

הצרכים הייחודיים של ישראל בחלל

• רזולוציה ויזינטית גבוהה מאוד.
• זמן חזרה (revisit) קצר למטרות ערכיות, חלום לכיסוי רציף.
• לוויינים וורסטיליים – גודל, מחיר ויכולות שיגור לפי דרישה.
• סנסורים מגוונים – סופר-ספקטרלי והיפר-ספקטרלי, IR, צבע, SAR ועוד.
• תחנות קרקע וורסטיליות שמסוגלות לקלוט ללא פיתוח מיוחד ארוך ויקר כל מקור חללי, בכל פורמט ומכל סוג.
• יכולות מתקדמות לניתוח המידע המתקבל לאור ההיקף והמגוון – אוטומציה, יכולת מעקב אחר אובייקטים, יכולת לגילוי שינויים.
• יכולות סיגינטיות מהחלל – אלינט, EOB (מיפוי שדה הקרב) וקומינט.
• זיהוי שיגורים (גל"ש) ותמיכה בהגנה מפני טילי אויב (BMD, הגנ"א).
• ניטור רציף של הפעילות החללית, בדגש על ניטור איומים בחלל ומהחלל, ושל ספקטרום התקשורת החללי.
• יכולות אחיזה רציפה במטרות נעות ונייחות ויכולת סגירת מעגלי אש.
• תקשורת לוויינית רציפה ורחבת סרט לכוחות בעומק.
• שימוש בממד החלל כחלק ממלחמות הניווט.
• לחימה בחלל ומהחלל (בעתיד).

הדגש הוא עדיין על מודיעין חזותי, אבל לא רק עליו, וזוהי רק רשימה חלקית של יכולות שאפשר למנות במגבלות הסיווג. את כל היכולות הללו חייבים לפתח מתוך חשיבה כלכלית שתאפשר לפתח ולהצטייד בכל מה שנדרש. עיון ברשימה מבליט את הצורך הברור להפנות משאבים גדולים יותר ויותר לתחום, ובמיוחד לשמור על מוקדי הידע בישראל ועל היכולות המבוססות כחול-לבן. זה בדיוק מה שהמליצה ועדת נגל לתקציב הביטחון, שכבר הזכרתי בכמה מאמרים קודמים.

ראש הממשלה ושר הביטחון הבינו את חשיבות החלל וקיבלו החלטות אמיצות להקצות לחלל בעשור הקרוב תקציבים גדולים מאוד, אפילו לעומת ההמלצות הנדיבות והמרחיבות של ועדת נגל. גם כך התקציבים הגדולים שהופנו לתחום מתפתח וחשוב זה הם עדיין טיפה בים בהשוואה לתקציבי העתק של ארצות הברית לדוגמה. רק לאחרונה החליט הנשיא טראמפ להקצות מאות מיליארדי הדולרים לקידום תוכניתו השאפתנית 'כיפת הזהב' (Golden Dome), וחלק גדול מהתקציבים יופנה לפיתוח יכולות בחלל ומהחלל. לישראל יכול וצריך להיות מקום חשוב ומרכזי בתוכנית חשובה זו.

חשיבות החלל לפעילות המבצעית

השאיפה הטבעית והאולטימטיבית, שלא ברור מתי תהפוך מפנטזיה למציאות, היא בניית יכולת שתאפשר לקבל בזמן אמת וברציפות מעקב וידאו ברזולוציה מתאימה על כל מוקדי העניין המודיעיניים, בכל מקום ברחבי הגלובוס. זה נראה אולי מדע בדיוני כרגע, או יכולת ששמורה רק למעצמות או לסרטי פעולה שאינם קשורים למציאות, אך המציאות משתנה לנגד עינינו במהירות, והזמן שהחלום הזה יתגשם בו, אם יושקעו המשאבים הדרושים, אינו רחוק כל כך.

שדה הקרב המודרני העתידי (ובעצם כבר הנוכחי) מכונה כבר כשני עשורים ויותר "שקר המערכה" – שדה קרב ריק. מאחר שהאויב יודע שאם ייחשף, הוא יושמד כמעט בוודאות, הוא משקיע מאמצים כבירים ביכולות הסתתרות (בתת-קרקע או בשימוש ביכולות הסתרה אחרות). הדרך הכמעט יחידה להתגבר על הבעיה הזו ולהמשיך לדעת היכן האויב נמצא בכל שלב, היא באמצעות יכולות ויזינטיות, בדגש על החלל, אבל גם מכל שכבות הגובה שמתחתיו.

יכולת האחיזה (הרציפה ככל האפשר) בשטח ובמטרות לפני כל פעילות, במהלכה ואחריה, כולל ניתוח הנזק שנגרם מהתקיפה (BDA), נעשתה פרמטר מרכזי בהחלטה אם בכלל לצאת לפעולה. היכולת להצביע בדיוק גבוה על מטרה (נייחת או ניידת) היא שמאפשרת בדרך כלל לנשק המדויק למלא את משימתו.

שני היבטים נוספים, שלא ארחיב בהם במאמר זה גם בשל קוצר היריעה וגם בגלל מגבלות הסיווג, הם הפיכת החלל לחלק משדה הקרב האקטיבי (לחימה בחלל ומהחלל) ולחלק חשוב במלחמות הניווט (navigation warfare). ככל שמדינה תהיה מתקדמת יותר טכנולוגית ותישען יותר על יכולותיה החלליות, כך היא תהיה רגישה יותר להפיכת החלל לחלק אינהרנטי משדה הקרב העתידי (מעבר להיות החלל ממד המאפשר איסוף מודיעיני).

היבטי המדיניות ברמת מקבלי ההחלטות

מעבר לחשיבות החלל לפעילות המבצעית, המידע המבוסס על המודיעין שהחלל מספק והיכולת לנצל את החלל הם מרכיב חשוב ומרכזי בתהליך קבלת ההחלטות גם ברמה המדינית וברמת מקבלי ההחלטות. החלל והתקשורת הלוויינית הם תווך מרכזי ליצירת הטעיות, חדשות כזב (פייק ניוז) והונאות תקשורתיות, ובה בעת משמש כמובן החלל גם כלי להגנה בפני כל אותם איומים כשהם מופנים כלפינו.

כרטיס הכניסה למשפחת המדינות האוחזות ביכולות ניכרות בחלל יקר מאוד ודורש שליטה בטכנולוגיות מפתח. שליטה בממדים הללו מאפשרת לדרג המדיני, או לדרג הביטחוני הבכיר, לסחור בקומודיטי הזה גם ברמת מערכות וטכנולוגיות וגם ברמת המידע הנצבר. בשנים האחרונות ההשקעות האזרחיות המסיביות מגבירות את הסיכון ואת הסיכוי של יכולת הדרג המדיני להשתמש בחלל כבסחורה חמה.

זמינות המידע הגאוגרפי בשוק האזרחי, באיכות וברלוונטיות גבוהים ובמחירים סבירים יכולים מצד אחד להיות מקור מידע נוסף, אמין וזול יחסית ולהוביל בטעות למחשבות על חיסכון בהשקעות, ומצד שני הזמינות האזרחית מורידה את האטרקטיביות של ישראל כספק יכולות וגם מאפשרת לאויבינו להשיג מידע באיכות גבוהה על מטרות בישראל.

מנגד, גם הגורמים המובילים בשוק האזרחי, יהיו גדולים ככל שיהיו, תלויים במידה ניכרת בממשלות גם כמשקיעות וגם כרגולטוריות. נוסף על כך האמינות ויכולת העמידה במחויבויות לאספקת הסחורה המובטחת בשעת מבחן עדיין גדולות לאין שיעור כשהחוזה הוא בין מדינות ולא עם חברות מסחריות.

תפקיד האקדמיה בקידום ממד החלל

לאקדמיה בישראל תפקיד חשוב מאוד בקידום היכולות בחלל, ואין ספק שלצד הפעילות שכבר נעשית יש כר נרחב להרבה הרבה יותר. האקדמיה היא שאמונה על שבירת תקרות הזכוכית ועל עיסוק בנושאים המאופיינים בסיכון גבוה לצד פוטנציאל ערך גבוה (high risk, high value).

כמה דוגמאות לנושאים שהאקדמיה יכולה וחייבת להוביל בהם: קונסטלציות מיוחדות, מסלולים, נחילים חכמים של ננו-לוויינים, מנועים חשמליים קטנים ויעילים, מזעור והפחתה של משקל, חיישנים וטכנולוגיות עתידיות לחלל (אלקטרו-אופטיקה, לייזרים, תקשורת קוונטית) ועוד. נוסף על כך האקדמיה חייבת לעסוק בסכנות המאיימות על היכולות בחלל ולספק הצעות לפתרון בתחומים מרכזיים כמו איומי סייבר. האקדמיה יכולה לספק גם פתרונות לשיפור הכדאיות הכלכלית, "יותר בפחות" (affordability), LCC, חומרים מיוחדים ועוד.

סיכום והמלצות: האקו-סיסטם הישראלי: ישראל חייבת לעשות הכול על מנת לשמור על עצמאות כמעט מלאה ביכולותיה בחלל, כחול-לבן על כל היבטיו, למעט אולי יכולות שיגור GEO. מדינה תקבל את מה שהיא צריכה, כולל מידידותיה הגדולות ביותר, רק אם היא תוכיח עצמאות ויכולת לספק לעצמה את צרכיה, כדוגמת התשובה שקיבל ראש הממשלה רבין מהנשיא האמריקני בשנת 1976, כאשר לישראל עדיין לא היו יכולות בחלל. הגדלת המשאבים שיופנו לפיתוח היכולות העצמאיות בחלל תבטיח לאורך זמן את המשך השליטה והעצמאות של מדינת ישראל בתחום חשוב זה.

תא"ל (במיל') יעקב נגל הוא עמית בכיר בקרן להגנה על הדמוקרטיות (FDD) ופרופסור בטכניון. שימש היועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש המטה לביטחון לאומי (בפועל)