המילים האלה נכתבות ביום שלישי בערב, כשתוצאות הבחירות עוד אינן ברורות. המילים האלה ייקראו בסוף השבוע, כשהן יתבררו. כלומר, החלטתם, משום מה, להקדיש זמן לקריאת טור פרשנות של מישהו שיודע הרבה פחות מכם.

במחשבה שנייה, יש הרבה מסקנות שאפשר להסיק עוד לפני שגמרו לספור את הקולות. אז הנה כמה מהן. מה בחירות תשפ"ז מלמדות אותנו? מה הן חשפו, ומה כל אחד מאיתנו צריך לקחת מהן כבר עכשיו?

1. אין ברירה, חייבים להעמיק

נתחיל בהתבוללות האיומה של יהודי התפוצות. מה הקשר? זו הרי בעיקר בעיה של יהדות התפוצות. לא בדיוק נושא שהיה פה על הפרק לאחרונה.

ובכן, הטיפול (או האי-טיפול) בבעיית ההתבוללות הנוראה בארצות הברית, יכול ללמד אותנו על המאבקים הפוליטיים שלנו כאן ביום הבחירות, ובעיקר בין בחירות לבחירות.

תחשבו על צעיר יהודי אמריקאי שלא הלך לגן יהודי ולא השתתף במחנה קיץ יהודי, שלא היה בשום בית כנסת, לא השתייך לקהילה כלשהי, שלא חגג בר מצווה. הוא בעצם חי על איזה אדים של גפילטע פיש שסבתא שלו הייתה מכינה וזיכרון קלוש של מצות או קניידלך. זו הזהות שלו. יש מיליונים כאלה בעולם היהודי, לצערנו.

הוא אומר לי משפטים שטחיים כמו "אין מה לעשות, ביבי פה כבר יותר מדיי זמן" או "החרדים האלה" או "אחרי 7 באוקטובר כולם צריכים לעוף"

ואז, אחרי שנים בפאבליק-סקול, בתיכון אמריקאי גויי, היהודי הזה ממשיך לקולג', ללימודים אקדמיים, ושם הוא פוגש בחורה לא-יהודייה, ומחליט להתחתן איתה. ועכשיו אנחנו באים אליו בקמפיין געוואלד. הלו, אתה יהודי, וזו התבוללות! אל תתחתן איתה! זה אסור! אתה מנתק את עצמך משרשרת הדורות!

האם זה הזמן לחנך אותו? האם זה אפשרי בכלל? איך אפשר להתחיל ברגע שאחרי האחרון?

המסקנה ההגיונית היא כמובן שצריך להתחיל להילחם בהתבוללות מגיל אפס. הוא צריך חינוך יהודי מגיל צעיר, והמון זהות ומשמעות ושייכות, כולל קהילה, חגים, תורה, מסורת, ביקורים בארץ ישראל כמובן (נתון שתמיד מדהים אותי מחדש: רוב יהודי העולם לא ביקרו פה מעולם!). ואז התודעה שלו תהיה יהודית. הוא יבין מה זה להקים בית יהודי, הוא בעצמו ירצה את ההמשכיות הזו. אנחנו לא באים לחופה שלו ו"מחנכים" אותו שם. זו לא מדיניות, זו שליפה.

ולמה נזכרתי בכל זה השבוע? כי שוב ושוב גיליתי שאני מנסה "לחנך" אנשים בדרך לקלפי. אני קולט שהבן אדם הולך להצביע, אני מנסה להעלות טיעונים, לשקול שיקולים, לשכנע, להסביר, אבל הוא? הוא לא שמע מעולם את המונח "דיפ-סטייט", למשל. אין לו מושג מה זה שלטון הפקידים או מה קורה במשפט נתניהו. כל עומק הריקבון במשפט, שברור לי ולכם שכל המדינה רואה, פשוט לא חדר לתיבת התהודה שלו. הוא אינו יודע לזהות השפעות של רוח הפרוגרס, לא בצה"ל ולא בכלל. ביקורת על ערוץ 12 ועל התקשורת בישראל? וואללה, זה לא כל כך מעסיק אותו. זו התקשורת שהוא מכיר מאז ומתמיד. ערוץ 14 סתם קיצוני ומפלג. הוא אומר לי משפטים שטחיים כמו "אין מה לעשות, ביבי פה כבר יותר מדיי זמן" או "החרדים האלה" או "אחרי 7 באוקטובר כולם צריכים לעוף". אז מה אני עושה עכשיו? הוא כבר בדרך לחופה עם איזנקוט. מאיפה בכלל להתחיל? ובכן, להתחיל מההתחלה.

לכן המסקנה המרכזית שלי מבחירות תשפ"ז היא שצריך להתחיל להיערך מעכשיו לבחירות הבאות. ללמוד. להעמיק. לחנך. להסביר. להשקיע. להשפיע. אלה תהליכים ארוכי טווח שדורשים סבלנות וכישורי הסברה, אבל אין חשובים מהם.

2. תכלס, מה עושים?

אני זוכר שאחרי הגירוש מגוש קטיף החלה תנופה של גרעינים תורניים ושל תנועות שפעלו תחת הסיסמה "פנים אל פנים". אנשים הבינו שאי אפשר לדפוק לחילוני ממוצע בדלת ערב ההתנתקות ולשכנע אותו נגד התוכנית של אריאל שרון. זה מתחיל הרבה קודם. בביסוס הקשר אל הארץ, אל העם, אל התורה. בהבנה מי אנחנו בכלל.

לכן גם השבוע (ושוב, אני עוד לא יודע מה התוצאות!), בואו נבטיח לעצמנו לחנך לעומק את עצמנו, וגם אחרים. הרי גם במגזר הדתי רבים רבים נפלו בספין "גיוס החרדים". זה לא עניין לרגע את השמאל ואת התקשורת ואת היועמ"שית. הם רצו רק לפרק את הגוש המאמין, והצליחו לעשות את זה בענק. הם ידעו לשבת על נקודות אמיתיות וכואבות, ללחוץ עליהן, להעצים אותן – כדי ליצור איבה ופילוג, כדי להסיט את הכול לכיוון אחד בלבד.

אז בסדר, צריך להעמיק, אבל איך? איך נזהה את הספין הבא? איך לא ניפול לקמפיינים, ואיך גם אחרים יהיו ביקורתיים יותר, מודעים יותר? איך נגרום לאחים ולאחיות שלנו שלא להאמין לקלישאות תקשורתיות, ולזכור מי הם באמת?

זו שאלה עמוקה ורחבה, אבל ברמה המעשית המיידית אני ממליץ פה על קבוצה ששמה 'סוללים דרך'. כבר מכירים? תעשו גוגל, או תפנו אליי במייל שבסוף הטור, ואשמח לצרף אתכם לקבוצת הוואטסאפ הזו. הקימה אותה קבוצת קצינים מהציונות הדתית, שבראשם אל"ם (במיל) אודי בן חמו, שביקשו לאתגר את השיח, לצאת מהקונספציה. אני אסיר תודה על סדנת החינוך היומית שהם עושים לי (ולאלפי העוקבים שלהם). אני מקפיד לפתוח את הבוקר בקריאת המאמר הקצר שלהם, שעוסק בכל פעם בניתוח עומק של השיח הציבורי והתקשורתי.

בכל פעם שפורצת "סערה" אני ממש מחכה למאמר הזה שלהם שיפרק אותה לחתיכות קטנות. ולפעמים עוד לפני שהיא פורצת אני מרגיש שהגעתי אליה מחוסן כי ניקיתי את התודעה שלי באמצעות 'סוללים דרך'. אתם מוזמנים לקבל עליכם קבלה טובה לאחרי הבחירות ולצרף את עצמכם ועוד מישהו לקבוצות האלה.

ועוד המלצה: חברותא עם חילוני. כן כן, ממש לימוד תורה בחברותא, לא ויכוח פוליטי. להתחיל מהשורש, מההתחלה. לא מזמן התארחה אצלנו בשבת מישהי מתקרבת, מתחזקת, שסיפרה שלימוד חברותא של ספר בראשית עשה לה סדר בראש בגיל 35. היא פשוט הבינה הכול פתאום. עבר, הווה, עתיד, ובעיקר את התפקיד שלה בתוך כל זה. אז תנו למישהו שאתם מכירים טיפול שורש, טיפול עומק. לא ויכוחים על וינטר ולייטנר והנדל (תזכירו לי?), אלא הרש"י הראשון על התורה, וגם הרש"י השני והשלישי. אה, כמובן, כששאלתי אותה על הבחירות התברר שהאורחת הזו גם מצביעה נכון.

הדמוגרפיה, האמונה, כל הנבואות, הכול מתקדם לכיוון הנכון, גם אם הפעם כמעט הצליחו להביס את הימין המאמין, את החרדים והמסורתיים והדתיים והביביסטים והמתחזקים

3. הקמפיין שצריך להימשך

כל כך הרבה אנשים שמחים שתעמולת הבחירות נפסקה. גם אני. אבל יש לי בקשה אחת: שהקמפיין של ש"ס יימשך. לא נעים לי לספר, אבל כמעט בכל פעם שסרטון חדש שלהם התפרסם עלו בי דמעות. זה לא שייבבתי, לא פרצתי בבכי, אבל כן עבר בי גל כזה של התרגשות שמרגישים גם בעיניים. באיזשהו שלב זה כבר נהיה קאלט בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית שלנו. "תכינו טישו, יצא סרטון חדש של ש"ס".

אם פספסתם, אני ממליץ לכם על בינג'. גם אחרי הבחירות שווה לצפות במסורתיות החמה, באהבת התורה, במשפחה היהודית שמתעקשת על ערכיה מול עולם מאתגר, וכמובן בגעגועים לרב עובדיה זצ"ל.

ופתאום הכול כל כך פשוט ויפה – יש לומדי תורה ויש חיילים, והם לא אויבים, חלילה. הם אחים. הם באותו צבא, הצבא של העם היהודי. ויש תהלים ותפילות, ויש סבתות מרוקאיות ונכדות מסורתיות, והסבתות מדברות אליהן ב-AI מעולם האמת וגורמות להם להתגעגע, וגם לצחוק, ויש בורא עולם, ויש שולחן שבת, ויש אבא שרוצה עוד יהדות בבית הספר של הבן שלו אבל יכול רק לחלום שיהיה לו אומץ לומר את זה (בסרטון הזה דמעתי כפשוטו!), ויש שכנים שרבו בגלל מחלוקת פוליטית אבל מתחבקים וחוזרים להיות חברים.

אני לא תמים, אני יודע שזו תעמולה. הבנתי שהבמאי אלירן מלכה מעורב בקמפיין, ושיש עוד מקצוענים של ממש שש"ס שכרה. מצוין. ובאמת כדאי שגם המציאות תהיה כמה שיותר דומה לקמפיין.

אבל עכשיו תחשבו איזה כיף היה אם בכל כמה ימים היה יוצא לרשתות סרטון כזה. בעצם כל מה שצריך כדי שהקמפיין הקסום הזה יימשך זה כסף. תקציב. הרי עכשיו אין מימון מפלגות. שמעתי לא אחת את (חבר הכנסת?) ארז תדמור מסביר בתסכול שהתורמים של הימין נותנים הרבה כסף לבניית מקוואות ומעט מאוד כסף למיזמי הסברה ותודעה. לא מספיק מבינים אצלנו, הוא אומר, כמה קריטי לנהל באופן מקצועי ומושקע את הקרב על תפיסות העולם, על הנרטיב.

אני מסכים איתו לגמרי, אבל רוצה לדייק: אין דבר שמשפיע על התודעה יותר ממקווה (כלומר, שמירה על טהרת המשפחה). אבל בלי מאבק על התודעה לא יהיו לנו מקוואות. כלומר, אולי יהיו מבנים מפוארים, אבל אז השמאל יעשה קמפיין שזה "סיפורה של שפחה".

הלוואי שישקיעו כאן, ולא רק רגע לפני בחירות גורליות, בחומרי הסברה, בשיווק, בסרטונים מקצועיים, בטישו.

4. התקווה: הדור הצעיר

הטור הזה, כאמור, יורד לדפוס לפני התוצאות הסופיות. אבל מה שהן לא יהיו, העתיד שייך לנו. הדמוגרפיה, האמונה, כל הנבואות, הכול מתקדם לכיוון הנכון, גם אם הפעם כמעט הצליחו להביס את הימין המאמין, את החרדים והמסורתיים והדתיים והביביסטים והמתחזקים.

איך אני יודע? בגלל ידיעה חדשותית שולית שבטח לא ראיתם, על יאיר גולן מול אגם ברגר. ממש יממה לפני הבחירות העלתה מפלגת הדמוקרטים של יאיר גולן סרטון ובו תיעוד מאירועי 7 באוקטובר. הייתה שם ההסתה הרגילה נגד הממשלה, והיו גם תמונות מהמיגונית רגעים לפני החטיפה. ביבי הואשם שם בהפקרה של החטופים, והסרטון שיבח גם את כל מי שהשתתף במחאות נגד הממשלה וקרא לכולנו לצאת מהחושך לאור, כלומר לבחור ביאיר גולן.

איזה מזל שהקמפיינרים של הדמוקרטים שיבצו שם את שורדת השבי אגם ברגר. איזה מזל שהיא לא שתקה. וכך היא כתבה בתגובה ליאיר גולן: "מי שכוונתו אל האמת וחוגר עצמו למלחמה בשביל האמת, מנצח תמיד". זה ציטוט שמבוסס על כתבי רבי נחמן מברסלב, בדקתי. הכוונה היא שעצם המאבק למען האמת, מתוך כוונה כנה, הוא כבר הניצחון, גם אם התוצאה החיצונית אינה מעידה על הצלחה. ומהי אותה אמת? אגם הוסיפה וכתבה ברשתות החברתיות: "והאמת היא שאנחנו לא בזכות הכוח אלא בכוח הזכות, וזכות אבות". ואז סיימה: "ואל תשתמש בסרטונים שבהם אני מופיעה במיגונית".

וואו. קודם כול, אל תעשה שימוש פוליטי בסיפור שלי. נחטפתי, אבל לא תחטפו את התודעה שלי. ביבי אינו הבעיה, ואתה אינך הפתרון. ובעיקר תלמד קצת חסידות ורבי נחמן מברסלב. אתה אולי היית סגן הרמטכ"ל, אבל אני, תצפיתנית שחזרה מהשבי, יודעת הרבה יותר ממך על אמת, על מלחמה ועל ניצחון.

ומהי האמת, יאיר גולן? שאנחנו פה לא בזכות הכוח. אנחנו פה בכוח הזכות. איזו זכות? זכות אבות. אברהם, יצחק ויעקב, שרה, רבקה, רחל ולאה. מוזמן להתחבר אליהם גם אתה, כמו שמשפחת ברגר התחברה. פרשת השבוע היא גם שלך.

שימו לב מה קורה כאן: יאיר גולן בן 64. אגם ברגר בת 22. דור הבנים הוא שמזכיר לאבות מהי "זכות אבות". יאיר גולן התרברב שהוא מזהה תהליכים ושטען שהחברה הישראלית מזכירה לו את הנאצים. הדור של אגם ברגר מזהה את התהליכים האמיתיים. הדור הזה – הוא בעצם התהליך.

זו הייתה ידיעה קטנטנה, ממש ערב פתיחת הקלפיות, ואני מניח שאיש לא שם לב אליה, אבל היא מעידה על תוצאות האמת שבלבבות. ואת האמת היהודית הזאת אי אפשר לנצח לעולם. בטח לא באמצעות קולות של ערבים.