במוצאי שבת קודש פרשת נח, עם כניסת ז' במרחשוון (17.10.26), מתחילים בארץ ישראל לבקש על הגשמים בתפילת העמידה. בנוסח אשכנז מוסיפים בברכת השנים "ותן טל ומטר לברכה", ובנוסח הספרדים עוברים לנוסח החורף של ברכת השנים – "ברך עלינו".
הבקשה הזו תלווה את התפילות לאורך חודשי החורף, עד חג הפסח. כבר משמיני עצרת אומרים "משיב הרוח ומוריד הגשם", וכעת מצטרפת גם הבקשה עצמה שהגשמים אכן יגיעו וירוו את הארץ.
הסיבה שממתינים עד ז' במרחשוון קשורה לימי העלייה לרגל. בזמן שבית המקדש היה קיים, יהודים הגיעו לירושלים מכל רחבי הארץ, וחכמים ביקשו לאפשר גם למי שהגיעו מהמקומות הרחוקים ביותר לשוב לביתם לפני תחילת הבקשה על הגשמים.
שכחתם? עדיין אפשר לתקן
מי ששכח לבקש על הגשם בברכת השנים עדיין יכול לתקן במהלך התפילה. כל עוד הוא נמצא בברכה עצמה, מוסיפים את הבקשה שם, ואם כבר המשיך הלאה אפשר לומר "ותן טל ומטר לברכה" לפני ברכת "תקע בשופר".
גם בהמשך התפילה יש אפשרות לתקן בתוך "שומע תפילה" או מיד לאחריה, כל עוד לא התחילו את ברכת "רצה".
אם כבר התחילה ברכת "רצה", חוזרים לברכת השנים. אם התפילה כבר הסתיימה, יש לחזור ולהתפלל מחדש. מי שלא תיקן את התפילה ולא חזר מיד, צריך להשלים אותה בתפילה הבאה.
דחיית שאלת גשמים: האם התחבורה המודרנית צריכה לשנות את ההלכה? | הרב בנימין טבדי
תפילה שמחוברת לארץ
לבקשה על הגשם יש משמעות מיוחדת בארץ ישראל, שהתורה מתארת כארץ ש"למטר השמים תשתה מים". במשך דורות תפילת החורף חיברה בין עבודת האדמה, החיים בארץ והתפילה לגשמי ברכה.
גם ההמתנה עד ז' במרחשוון מבטאת רעיון פשוט ויפה: עם ישראל כולו המתין כדי שגם אחרון עולי הרגל יוכל להגיע לביתו בשלום, ורק אחר כך התחילו כולם יחד לבקש על הגשם.
