קבעו חכמינו שהחל מתפילת מוסף של שמיני עצרת מתחילים להזכיר גבורות גשמים, וכפי מנהגנו לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם". אומנם רק בז' במרחשוון אנו מתחילים לשאול גשמים בברכת השנים ולומר "ותן טל ומטר לברכה". במסכת תענית מבואר שמלכתחילה לא היה אמור להיות פער שכזה, ולמעשה היינו אמורים להתחיל לשאול גשמים כבר במוצאי שמיני עצרת. אלא שמחמת החשש שעולי הרגל יתקשו לחזור לביתם תיקנו חכמים להמתין 15 יום "כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת" (משנה, תענית א, ג).
טעם זה שייך לכאורה דווקא בזמן המקדש, שהיו כל ישראל עולים לרגל. ממילא המסקנה המתבקשת היא שאחר חורבן המקדש עלינו לחזור "לעיקר הדין" ולשאול גשמים מייד במוצאי שמיני עצרת, בברכת השנים של ערבית.
אכן, זה היה פסק הרמב"ן ואף חלק מהגאונים, וכפי שהעיד רבנו חייא מברצלונה בספרו השולחן (הלכות תפילה, סוף שער ראשון): "והרמב"ן ז"ל כתב… שלא אמר כן אלא מפני עולי רגלים שיחזרו לבתיהם קודם שירדו גשמים, ועכשיו בעוונותינו שאין שם עולי רגלים מתחילין לשאול בתפילת ערבית של מוצאי יום טוב, וכן כתוב בפסקי הגאונים ז"ל" (והובאו הדברים מילה במילה באורחות חיים א, תפילה, אות קט). וכן מובא להלכה בחידושי תלמיד הרמב"ן וכן בחידושי הריטב"א על תענית (י ע"א).
למה לשמר את הפער?
לעומת עמדה זו כתבו הרי"ף (תענית ב ע"א) והרמב"ם (תפילה ב, טז) להתחיל לשאול גשמים רק מליל ז' במרחשוון, ולא ציינו שיש שינוי לאחר חורבן המקדש.
כמובן, מעתה מתבקש לשאול: לכאורה הטעם "שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת" אינו שייך לאחר החורבן, ומדוע לשמר פער מלאכותי בין הזכרת הגשמים לשאלת הגשמים?
הר"ן (על הרי"ף שם) נדרש לכך: "דכי אפסיקא הלכתא כרבן גמליאל היינו אפילו לאחר חורבן לפי שהיו מתאספים בכל הסביבות ברגל לירושלים כמו שעושין גם היום, ומפני עולים הללו ראוי שנאחר השאלה, שהיא הייתה עיקר התקנה".
יש לשים לב לשתי נקודות בלשון הר"ן: ראשית, הוא מדגיש שהלכה כרבן גמליאל "היינו אפילו לאחר החורבן". מלשונו משמע שהוא מתבסס על הנחה מוקדמת, אך אינו מציין על מה בדיוק הוא מסתמך. ייתכן שכוונתו לכך שמייד לאחר המשנה המביאה את דברי רבן גמליאל אומרת הגמרא (תענית י ע"א): "אמר רבי אלעזר, הלכה כרבן גמליאל". רבי אלעזר, שהיה אמורא לאחר החורבן, קובע שיש לשאול גשמים מז' במרחשוון ללא כל הערה שקביעה זו אינה יפה לזמנו, ומכאן ייתכן שהבין הר"ן שפסק זה תקף גם לאחר החורבן.
נקודה שנייה היא ההצדקה ההגיונית שמביא הר"ן: גם לאחר החורבן "היו מתאספים בכל הסביבות ברגל לירושלים, כמו שעושין גם היום". כמובן, לא מדובר בעלייה בהיקפים גדולים, אך לדעת הר"ן המשך העלייה היהודית הוא בעל משמעות. יש לציין בהקשר זה את לשון מדרש שיר השירים רבה (פ"ח): "ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז, מה צורה זו אף על פי שהיא מטשטשת מקומה ניכר, כך אף על פי שחרב בית המקדש לא בטלו ישראל פעמי רגלים שלהם ג' פעמים בשנה". המדרש מדמה את העלייה היהודית בגלות לצורה שניתנה על גבי עץ ועם הזמן היטשטשה, ואפילו אם הצורה עצמה אינה ברורה, עדיין יש לה רושם "ומקומה ניכר".
שאלת גשמים שלא בזמנה: לכתחילה ובדיעבד
להלכה פסק מרן השולחן ערוך (או"ח קיז, א) כשיטת הרמב"ם, שגם אחר חורבן המקדש עדיין יש לשאול גשמים רק מליל ז' במרחשוון. האחרונים על אתר הפנו לדברי הר"ן, וכפי שכתב בעל העטרת צבי על אתר: "ואפילו עכשיו אחר החורבן שאין שייך טעם זה אעפ"כ שואלין בז' במרחשון, לפי שמנהג הוא שמתאספים מכל הסביבות לבא לרגל לירושלים, לכן לא עקרו התקנה שתקנו בז' לשאול". אומנם יש פוסקים שכתבו טעמים אחרים (ראה לדוגמא ערוה"ש קיז, ב), אך ההסבר המרכזי שהובא במפרשי השולחן ערוך וגדולי הפוסקים הוא הסבר הר"ן.
עם זאת העלו האחרונים שאלה: מה הדין במי שלא ידע שיש הבדל בין הזכרת גשמים לשאלת גשמים, ומייד במוצאי שמיני עצרת אמר "ותן טל ומטר לברכה" בברכת השנים? כלומר, האם יש הבדל בין הטועה ושואל גשמים בימות החמה, שצריך לחזור ולהתפלל (או"ח קיז, ג) לטועה בין שמיני עצרת לז' במרחשוון?
בשם החזון איש הובא שאין הבדל, והטועה צריך לחזור ולהתפלל (דינים והנהגות ד, כו). לעומת זאת פוסקים רבים חלקו על עמדתו ופסקו שמי ששאל גשמים החל ממוצאי שמיני עצרת אינו צריך לחזור ולהתפלל מחמת שלושה טעמים מרכזיים:
- יש שכתבו לסמוך בדיעבד על שיטת הרמב"ן והגאונים הנ"ל, שלפיה כל דברי רבן גמליאל נאמרו בזמן המקדש, אך אחר שחרב המקדש יש לשוב לדין המקורי ולשאול גשמים מייד במוצאי שמיני עצרת (יבי"א ה, טו).
- גם לדעת השולחן ערוך, שפסק כשיטת הרמב"ם והר"ן הנ"ל, שתקנת רבן גמליאל עדיין תקפה גם אחר החורבן, מכל מקום אין לראות בגשמים שלאחר שמיני עצרת "סימן קללה". אומנם לכתחילה דואגים לעולי הרגלים, אך סימן קללה אין כאן. ממילא יש להתייחס לשאלת הגשמים כטעות בנוסח בחלקים שאינם מעכבים בדיעבד (תורת חיים הקדמון ג, ג).
- בספר הליכות שלמה (תפילה ח, יח, ושם הערה כד) מובא שהגרש"ז אויערבאך הביא טעם חדש להקל, על יסוד שיטת הר"ן: "בזמננו אין הדבר מפריע כל-כך להולכי דרכים אם יתחיל לרדת גשם מקודם". כלומר, בימינו, בשל כלי תחבורה מהירים, תקנת עולי הרגל אינה רלוונטית. לכן, הגם שלכתחילה יש להמתין לז' במרחשוון, בדיעבד אין מורים למי שטעה ושאל על הגשמים אחר שמיני עצרת לחזור ולהתפלל.
אולי ההלכה צריכה להשתנות?
הסברו של הרב אויערבאך מוביל אותנו לשאלה חדשה ויסודית: מאחר שיש כלי תחבורה וצורך ההמתנה בטל, מדוע אפוא ממשיכים לדחות את שאלת הגשמים?
דיון ער סביב סוגיה זו התפתח בישיבת כסא רחמים. ראש הישיבה הגר"מ מאזוז זצ"ל כתב במפורש בספרו מקור נאמן (סימן תתקעג) שהשאלה הטרידה אותו שנים רבות: "לפני שנים שאלתי כיוצא בזה להרה"ג ר' שמואל דוד הכהן מונק זצ"ל ולא השיבני דבר ברור. אולי נהגו כן לזיכרון בית המקדש, שבזמנו היה דרוש ט"ו יום עד שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת וכמו שתיקנו כמה דברים לזכר המקדש".
כלומר, הרב מודה שלפי טעם הר"ן ההלכה לכאורה צריכה להשתנות, אלא שלמעשה הוא מבסס את המנהג המקובל על טעם אחר, שהוא "זכר למקדש".
כמובן, יש קושי בהצעת טעם חדש שאין לו מקור בראשונים. טעם כזה מקובל כשמדובר במנהג שהשתרש מדורי דורות, והפוסקים המשיכו בו בלי להתייחס לטעמו, ולכן הוצעו לו הסברים חדשים. אך כאן מדובר בשינויי תחבורה די חדשים, שפוסקי דורנו עדיין דנים במשמעויותיהם ההלכתיות, ולכן יש דוחק בהצעה כזו.
אכן, רבים מתלמידיו של הרב מאזוז כתבו שמעיקר הדין ראוי לשנות את ההלכה המקובלת ולהתחיל שאלת גשמים במוצאי שמיני עצרת: הרב אביחי נחום בשו"ת אבי הנחל (א, ד), הרב אליהו בנימין מאדאר בספרו מראות טהורות (א, כ, טו), וכן בשו"ת יוסף לקח (סימן יג) לרב יוסף פרץ, חתנו של הגר"מ מאזוז.
לעומת גישות אלו יש השוללים לחלוטין אפשרות של הקדמת שאלת גשמים בדורנו. מי שכתב על כך באריכות הוא הג"ר יצחק רצאבי בשו"ת עולת יצחק (ח"ג סימן לא–לג). לדבריו מדובר בתקנה שאומנם התחילה בזמן המקדש, אך היא מחייבת גם בימינו, ככל התקנות שאפילו "בטל הטעם לא בטלה התקנה". לשיטתו, הטעם שכתב הר"ן, שלפיו אנו דוחים את שאלת הגשמים בגלל העלייה לרגל שלאחר החורבן, אינו טעם הלכתי אמיתי ולא נאמר אלא לסבר את האוזן.
לעניות דעתי הסבר זה קשה מאוד. הר"ן כתב במפורש: "מפני עולים הללו ראוי שנאחר השאלה, שהיא הייתה עיקר התקנה", ומשמע בבהירות מדבריו שאין כאן תקנה שצריכה בית דין אחר להתירה, ולולא העולים היינו אמורים לשאול מייד במוצאי שמיני עצרת.
בעזרת ה' במאמר הבא נציע מהלכים נוספים המגשרים בין דברי הר"ן למנהג המקובל ופותחים שער ביחס שבין חידושים טכנולוגיים והלכה.
לתגובות: [email protected]
