הדיון שנערך היום (ראשון) בבג"ץ סיפק עוד רגע שמעורר שאלות קשות על ההתנהלות סביב העתירה נגד מינויו של דוד זיני לראשות השב"כ. אחרי שבית המשפט כבר קבע כי לזיני יש זכות לעיין בשמותיהם של 180 יוצאי השב"כ שעתרו נגד מינויו – העותרים מסרבים להעביר את הרשימה, ובדיון בבקשה לביזיון בית המשפט הופנה הלחץ דווקא כלפי זיני.

נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית אמר במהלך הדיון: "דעתי האישית, טוב יעשה ראש השירות אם הוא ישקול שוב את עמדתו של חברי", והוסיף: "לא בטוח שזה עושה לו טוב". כלומר, הזכות כבר הוכרה – אבל מי שמתבקש לשקול לוותר עליה הוא דווקא מי שנגדו הוגשה העתירה.

זיני, באמצעות עורך דינו יעקב כרם, הבהיר כי הוא עומד על זכותו לקבל את השמות. מבחינתו ומבחינת תומכיו, הדרישה פשוטה: מי שפנה לבית המשפט בניסיון למנוע את מינויו לתפקיד ביטחוני מהרגישים במדינה צריך לעמוד מאחורי העתירה בשמו ולא להישאר מאחורי מעטה של אנונימיות.

מי עתר נגד ראש השב"כ – ולמה אסור לדעת?

העותרים טוענים כי הם חוששים מנקמנות מצד זיני. אלא שהטענה הזו מעוררת ביקורת חריפה, במיוחד לאחר שהעתירה עצמה נדחתה והמינוי אושר. מבקרי המהלך טוענים כי החשש המרכזי אינו בהכרח מפני זיני, אלא מפני ביקורת ציבורית על מי שהשתמשו במעמדם כיוצאי מערכת הביטחון כדי לנסות לעצור את המינוי.

עורך דינם של העותרים, איתן פלג, טען כי בפסק הדין לא ניתן צו עשה מפורש המחייב למסור את השמות, ולכן לדבריו אי אפשר לקבוע שהעותרים ביזו את בית המשפט. מנגד טען כרם כי ההחלטה הקודמת הייתה ברורה, וביקש מהשופטים להוציא הוראה שאינה משתמעת לשתי פנים.

גם סולברג המליץ לוותר

במהלך הדיון השופטים דוד מינץ ונעם סולברג ציינו כי בעל הדין זכאי לדעת מי עומד מולו בעתירה. עם זאת, סולברג הזכיר כי כבר בפסק הדין המליץ לזיני שלא להתעקש על פרסום הרשימה, ואף אמר שסבר שהמלצתו תתקבל.

גם הדברים האלה מעוררים ביקורת בקרב מי שמצפים מבית המשפט לאכוף קודם כול את החלטותיו שלו. אם נקבע כי הזכות קיימת, השאלה המתבקשת היא מדוע הלחץ מופנה כלפי מי שמבקש לממש אותה ולא כלפי מי שמסרב לציית למשמעות ההחלטה.

העתירה נגד מינוי זיני כבר נדחתה, והוא נכנס לתפקיד ראש השב"כ. עכשיו הדיון אינו עוד על עצם המינוי – אלא על עיקרון בסיסי בהרבה: האם מי שמבקש מבית המשפט לעצור מינוי של בכיר ביטחוני יכול לעשות זאת באנונימיות, וגם אחרי הפסד בעתירה להמשיך להסתיר את זהותו.

כעת יצטרך בג"ץ להכריע אם הסירוב למסור את השמות עולה כדי ביזיון בית המשפט. במקביל, ההתנהלות בדיון רק מחזקת את התחושה אצל מבקרי המערכת כי כשמדובר בעתירה נגד זיני – אפילו זכות שבית המשפט עצמו כבר הכיר בה הופכת לפתע לדבר שמומלץ לו לוותר עליו.