במסכת תענית (כו ע"ב) מצינו מחלוקת בין ר' יהודה הסובר שהכהנים עולים לדוכן במנחה של תענית לר' יוסי הסובר שלא עולים במנחה, אלא בנעילה בלבד. ר' יוסי ביאר את טעמו כך: "מנחה דאיתא בכל יומא (מנחה שישנה בכל יום) – גזרו בה רבנן (גזרו בה חכמים שלא יעלו הכהנים לדוכן מפני שמצויה שכרות). נעילה דליתא בכל יומא – לא גזרו בה רבנן… והאידנא מאי טעמא פרשי כהני ידייהו במנחתא דתעניתא (ועכשיו מה הטעם שהכהנים עולים במנחה של תענית)? כיוון דבסמוך לשקיעת החמה קא פרשי, כתפילת נעילה דמיא (כיון שעולים סמוך לשקיעת החמה, הרי זה דומה לתפילת נעילה)".
רש"י הסביר שכיוון שבתענית מתפללים מנחה סמוך לשקיעת החמה אין לגזור שלא לעלות בגלל מנחה של יום רגיל, והר"ן הסביר שביום רגיל לא התפללו סמוך לשקיעת החמה כיוון שבשעה זו היו סועדים, אך בתענית היו מתפללים סמוך לשקיעה.
החזו"א (או"ח סי' כ') העלה כמה ספיקות בבאור סוגיה זו.
ראשית, כיוון שבימינו במקומות רבים מתפללים מנחה סמוך לשקיעה מדי יום ביומו, ואין היכר בין תפילת מנחה של תענית ובין תפילת מנחה רגילה, אולי לא יעלו הכהנים לדוכן כלל גם בתעניות, או שתקנת חכמים היתה שהמתפללים סמוך לשקיעה יעלו בגלל המציאות שהיתה בזמנם, ואע"פ שהמציאות השתנתה – התקנה לא השתנתה.
שנית, אולי חכמים תקנו שבכל תפילת מנחה של תענית עולים הכהנים לדוכן, ודברי הגמרא "כיון דבסמוך לשקיעת החמה קא פרשי כתפילת נעילה דמיא", אינם תנאי לעליה לדוכן, אלא כיוון שכך רגילים להתפלל בתענית – אין חשש לטעות והכהנים יכולים לעלות גם כאשר מתפללים בזמן שאינו סמוך לשקיעה.
שלישית, אולי במילים "סמוך לשקיעה" אין כוונת הגמרא לסמיכות בזמן, אלא שאין תפילה אחרת אחרי תפילת מנחה שמפסיקה בינה לבין השקיעה, ולכן ביום כיפור, שתפילת נעילה מפסיקה בין תפילת מנחה לשקיעה, אין לשאת כפיים בתפילת מנחה, אבל בתענית רגילה שאין בה תפילת נעילה – ניתן לשאת כפיים.
עוד הוסיף החזו"א, שאולי יש כאן "ספק דרבנן לקולא" ואין חשש ברכה לבטלה כיוון שהדין הוא שאם עלה – לא ירד. מכוח ספיקות אלו נוהגים תלמידי החזו"א שהכהנים עולים לדוכן גם כאשר אינם מתפללים מנחה סמוך לשקיעה.
הרב שריה דבליצקי ('זה השלחן' ח"ב או"ח קכט) הוכיח שכל הראשונים הסבירו את הגמרא לפי ההסבר הפשוט והמקובל ולא לפי הספיקות שהעלה החזו"א, ולכן אין לנהוג כן.
בהגדרת המושג "סמוך לשקיעה" רבו הדעות, ובסיכומן כתב בשו"ת רב פעלים (ח"ד, ה' ועי' בלוח לא"י) שאין מוחים ביד העולים לדוכן לאחר פלג המנחה (אך אין לעלות קודם לכן), ולכתחילה עולים החל מכחצי שעה קודם השקיעה (בי"ז בתמוז פלג המנחה בערך בשעה 18:20 והשקיעה בשעה 19:50).
אמנם, במחברת המנהגים של ישיבת 'מרכז הרב' נכתב שמו"ר הרצי"ה קוק זצ"ל עלה לדוכן במנחה גדולה בתשעה באב. הרב יהושע בן מאיר שליט"א הסביר בשמו את טעם הדבר: כאמור, בגמרא ובראשונים מבואר שכאשר מתפללים מנחה בשעה שאינה דומה לתפילת מנחה של יום רגיל, ניתן לעלות בה לדוכן כיוון שאין חשש שיטעו ויעלו במנחה של יום רגיל. לפי טעם זה, אמר הרצי"ה שבמנחה של תשעה באב ישנו 'היכר' כיוון שכולם מניחים תפילין ולכן אין חשש שיטעו (הרב יהושע בן מאיר הוסיף שישנם 'היכרים' נוספים, כגון שהכהנים לא עלו בבוקר, ושנוהגים להשלים דברים נוספים שלא נאמרים בשחרית בת"ב בקהילות האשכנזים).
הרב חיים ירוחם סמוטריץ' שליט"א סיפר שנכח בישיבת 'מרכז הרב' בתשעה באב בשעת מנחה גדולה, והרצי"ה ביקש להצטרף אליו למניין כדי שיעלה לדוכן ויקיים "זריזים מקדימים" אחר שלא עלה בשחרית (כמנהג רוב הקהילות שאין הכהנים עולים לדוכן בשחרית בת"ב). כעי"ז שמענו מתלמידים נוספים של הרצי"ה.
אף שבראשונים לא מצאנו את סברת הרצי"ה, נראה שאין בכך קושיה: למנהג האשכנזים בחו"ל הכהנים עולים לדוכן במוסף של יו"ט בלבד ולכן לא עסקו בכך (האשכנזים אומרים במנחה של תענית "א־לקינו וא־לקי אבותינו ברכנו בברכה" אם לא מתפללים סמוך לשקיעה). בנוסף, המנהג שאין הנחת תפילין וברכת כהנים בשחרית בתשעה באב (וכן שיר של יום ופיטום הקטורת) הוא מנהג יחסית מאוחר שאינו מופיע בהרבה מהראשונים; אדרבה, אליה רבה (תקנט, יג) הביא שיירי כנסת הגדולה שכתב שאומרים ברכת כהנים (בחו"ל: "ברכנו בברכה") בשחרית של תשעה באב, אף שכיום לא נוהגים לומר זאת. אמנם קשה לומר "ספק דרבנן" על דבר המפורש בראשונים רבים (כמו שהובא לעיל מדברי הרב דבליצקי), אך על דברי הרצי"ה ודאי שניתן לומר סברא זו, כיוון שאין בסברתו סתירה לדברי הראשונים.
בתעניות אחרות, בד"כ לא התפלל הרצי"ה מנחה בישיבה, אך היו מי שזכרו שעלה גם בהן במנחה גדולה ולא ידעו טעמו והיו שזכרו שלא עלה, ומ"מ בישיבה לא נהגו הכהנים לעלות לדוכן במנחה גדולה, אלא בתשעה באב בלבד.
תודתי לאריאל פריימן על עזרתו בכתיבת המאמר.
