שש שנים חלפו מאז, שבמהלכן קרם אל מול עינינו עור וגידים המחדל הסביבתי הערבי שהחל כרחבת עפר קטנה והפך לעובדה מוגמרת בשטח. אי אז בתחילת תשפ"א, חודשים אחדים לפני שעלינו לקרקע ברמת מגרון בבנימין, הגענו בבוקר אחד לסיור שטח. הרכס שרץ חקלאים ורועים ערבים, ועל ההר ממול, בין הכפר בורקא לגבעה, עמלו במרץ דחפורים. בירור קצר גילה כי אלו הוזמנו על ידי מועצת הכפר ופועלים להכשרת רחבת עפר גדולה לטובת מזבלה פיראטית.
הנ"צ במפה הראה מייד: מדובר בשטח C, מה שאומר שאפילו על פי חוקי אוסלו העבודות אינן חוקיות. מיהרנו לתעד, לצרף נ"צ מדויק ולדווח לחמ"ל C – מוקד מגוחך שנפתח אז על ידי המִנהל האזרחי בעקבות לחץ ציבורי, וחוץ ממסמוס דיווחים וביקורת לא ממש עשה משהו.
שירת הבאגרים החליפה את אימוני החמאס: כך נראה המהפך ההיסטורי בצפון השומרון | אלישע ירד
המוקד נסגר כעבור תקופה שבה לא הפגין עבודה יעילה במיוחד בלשון המעטה, אך באותו הזמן היה החמ"ל הצינור היחיד שבאמצעותו יכולנו כאזרחים מן השורה לדווח על פלישות ערביות בזמן אמת. "קיבלתי את הדיווח, יועבר לטיפול", ענתה לנו המוקדנית כעבור כמה דקות. אחרי שלוש שעות הגיעה הודעה לקונית נוספת: "כוח הגיע לשטח ושלל ממצאים". למותר לציין שאנו ממש היינו בשטח בשלוש השעות הללו ולא צפינו בשום כוח שהוקפץ. הדחפורים הערבים, כמובן, המשיכו לעבוד ללא הפרעה.
מאז בכל בוקר עושים את דרכם למזבלה טנדרים ערבים ומשליכים בה זבל מכל הבא ליד. מועצת בורקא אף מפעילה טרקטור עם עגלה מטעמה, שמשמש כמשאית הזבל של הכפר, מרוקן את פחי הזבל ברחובות ושופך את הפסולת באתר הפיראטי. אחת ליומיים או שלושה מגיע בשעות אחר הצהרים ערבי למזבלה, מצית את הערמות וכך מפנה מקום לנגלות הבאות. את ההצתות מתזמנים הערבים לשעות הללו שבהן נושבת רוח מערבית.
מצג שווא של אכיפה
כך מי שנושמים את העשן הרעיל הם תושבי כוכב יעקב, רמת מגרון ומגרון, בעוד שערביי בורקא נשארים מחוץ לפטרייה השחורה. וכדי להשלים את החגיגה המזהמת, החלו בכפר בשנים האחרונות לשפוך גם מכליות ביוב במזבלה הזו שממוקמת מעל נחל מכמש. מכלית הביוב שואבת מבורות הספיגה בכפר ומרוקנת את תכולתה כמה פעמים בכל יום מעל אפיק הנחל.
את כמות הדיווחים והתלונות שהעברנו בשנים האחרונות לרשויות האכיפה כבר אי אפשר לספור. תיעודים באיכות גבוהה, צילומי לוחיות זיהוי של משאיות הזבל והביוב ודיווחים בזמן אמת. התלונות ממש לא הגיעו רק מתושבי רמת מגרון. עשרות תושבים מיישובי האזור התלוננו בכל שנה אחרי שנחנקו כל ערב מהעשן שהפיצה המזבלה.
המילים המפוצצות הסתתרה הכרזה ריקה מתוכן
במשך שנים המשיך המנהל האזרחי להתעלם בבוטות מהאירוע. בחודשים האחרונים, בעקבות מסה של תלונות שהצטברו, נאלץ המנהל להראות מצג שווא של אכיפה. קבלנים ערבים מטעמו נשכרו ו"סגרו את המזבלה". הכותרת הושגה: בעקבות תלונות תושבים, מזבלת בורקא נסגרה.
אלא שמאחורי המילים המפוצצות הסתתרה הכרזה ריקה מתוכן. הקבלנים הערבים שהובאו, פשוט כיסו בעפר את הררי הזבל והחליקו מחדש את הרחבה. התוצאה: הכפר קיבל משטח חדש ונוח לשפיכת זבל נוסף. כבר בבוקר אחרי הגיעה טרקטור הזבל, שפך ערמת פסולת והצית הכול מחדש. זה כמובן לא מנע מהמנהל האזרחי לשלוח פעמים נוספות את הדחפורים, אחד לחודש או חודשיים, ו'לסגור' שוב את האתר.
בשבת האחרונה התרחש אירוע מרענן. סמ"פ התקפי שפיקד על הגזרה החליט לחתור למגע ולשים סוף להפקרות הזו. אחרי שטרקטור הזבל שפך בשעת בוקר מוקדמת ערמת פסולת חדשה, קפץ הקצין לשטח ותפס את העבריינים הערבים על חם כשהיו בדרכם לבצע נגלה נוספת. הטרקטור הוחרם על ידי הכוח ונגרר לבסיס הצבאי הסמוך. בכפר התלוננו על הצעדים הקשים ש'הכיבוש' מבצע נגדם, וטענו ברשתות כי התושבים עושים כל מאמץ, לא פחות, לשמירה על איכות הסביבה.
מפעל טרור סביבתי
זה היה יכול להיות משעשע, אלמלא כבר ביום שני בבוקר בישרה מועצת בורקא בהודעה רשמית לערביי הכפר כי לאחר לחצים שהפעילה, הודיע המנהל האזרחי שהטרקטור המוחרם יוחזר כבר ביממה הקרובה. המסר עבר. מכליות הביוב שלקחו הפסקה של יומיים מזיהום הנחל מחשש להחרמה, חזרו ביום שלישי בבוקר לעבוד כסדרן.
תופעת המזבלות הערביות הפיראטיות ביהודה ושומרון היא תופעה רחבה בהרבה מהמזבלה הקטנה בכפר בורקא. למעשה, כמעט אין יישוב ביו"ש שלא סובל מאתר זבל ערבי סמוך. לעיתים אלו אתרים קטנים ומקומיים, אך לפעמים מדובר במפעל שלם של טרור סביבתי. כזו למשל היא מזבלת ביר זית – אתר ערבי פיראטי ששוכן סמוך לכביש חוצה בנימין.
סיפורו של האתר שממוקם גם הוא בשטח C ארוך־שנים, שבהן הספיקו ערמות הזבל להפוך להר של ממש שנצפה מכל עבר. לפני כשנה תפס כוח צבאי משאית ערבית שרוקנה את תכולתה באתר, אך במנהל האזרחי הורו לשחררה. את הנימוקים לאי־האכיפה החליפו במנהל כל העת; האחרון ברשימה היה הטענה כי האתר הוא 'תחנת מעבר' בלבד ולא אתר הטמנה או שרפה.
הפועלים שהגיעו לסגור את המזבלה הציתו את האש
שבועות ספורים בלבד חלפו עד שגם הטענה המגוחכת הזו התנפצה על הררי האשפה. לא רק שהזבל המשיך להיאגר למרות המשאיות הבודדות שהוצאו מן המקום למראית עין, גם פועלים ערבים שהובאו כדי "לסגור את המזבלה" (כן כן, ההצגה הזו בדיוק) ולכסות אותה בעפר, החליטו שוב להצית את ערמות הזבל שבערו ללא הפסקה במשך שלושה ימים.
העשן יצר פטרייה שחורה שהתנשאה למרחק של קילומטרים רבים ויצרה מחנק בקרב תושבי בית אל ועפרה. אחרי הסערה שיצרה שרפת הזבל הגדולה נאלץ המנהל לאשר החרמה של משאית אחת שהגיעה למקום, אולם כעבור ימים ספורים הודיע באופן מקומם כי השפיכה במקום מאושרת באופן רשמי.
תושבים שהתלוננו על מזבלה ערבית נוספת בין היישוב עפרה לגבעת הארטיס בבית אל נענו גם הם בתגובה מצד המנהל האזרחי כי מדובר ב"אתר מאושר". המזבלה הזו, שסמוכה לאתר ההיסטורי כפר ענה, התגלתה כקצהו הקטן של מערך מזבלות שלם בשטח הריק שבין היישובים, שסובל מהיעדר נוכחות יהודית. שתיים מהמזבלות מפיצות את עשנן באופן קבוע לכל עבר, אך גם שם המנהל האזרחי גורר רגליים.
השרים נגד הפקידים
הזיהום הסביבתי מבית הרשות הפלסטינית הוא לא רק מפגע תברואתי אלא טרור לכל דבר. כלי נשק נוסף שנועד לפגוע ביהודים ולהשחית את ארץ ישראל, בדומה לשוד העתיקות, הציד הבלתי־חוקי והוונדליזם שנוצר בכל מקום שהאויב מגיע אליו. היחס של מדינת ישראל לכך צריך להיות בהתאם ולכלול הפעלת כלים השמורים למלחמה בטרור.
בפועל, במנהל האזרחי ובמתפ"ש – שני הגופים שהם שורש הקונספציה במערכת הביטחון – עושים יד אחת במרבית הפעמים עם גורמי הרשות כדי למסמס אכיפה. השר בצלאל סמוטריץ', שרת איכות הסביבה עידית סילמן ויו"ר ועדת המשנה לענייני יו"ש צבי סוכות הצליחו בתקופה האחרונה להביא לאחר מאבק ממושך לכמה הישגים בנושא המזבלות הפיראטיות.
אולם בסופו של דבר, אחרי הלחצים הכבדים והניסיונות לשיתופי פעולה, עומדים בקצה נציגים של גוף אכיפה מסואב שפעמים רבות מדי אינו מנסה לשרת את האינטרסים של מדינת ישראל. כדי להצליח להביא למיגור הטרור הסביבתי, יש להפקיע את סמכויות האכיפה מהמנהל האזרחי ולהעבירן לידי פקחים מטעם המועצות האזוריות בהתיישבות, שרווחת התושבים ורצון לטיפול אמיתי בתופעה יעמדו בראש מעייניהם.