קצב האירועים המשפטיים רק ילך ויגבר לקראת הבחירות, כי בכל הקשור למשפט ציבורי בישראל מדובר בהמשכה של הפוליטיקה באמצעים אחרים. די להתבונן בכמה מאירועי השבוע האחרון כדי להבין עד כמה סוגיות המפתח בישראל מתנהלות במרחב החיכוך שבין הקואליציה הנבחרת לאופוזיציה הלא-נבחרת, כלומר מערכת המשפט.
בפרשת מבקר המדינה בשבוע האחרון הכנסת ניצבת בפני הדילמה אם לערוך בחירות חוזרות לאחר החלטת בג"ץ לפסול את תוצאות הבחירה בעורך הדין מיכאל ראבילו. בואו ננסה להתמקד במישור המשפטי, ולו לרגע. בעבר איש לא העלה על דעתו שחל איסור משפטי כלשהו על תיעוד עצמי מבחירה של חבר כנסת בהצבעה חשאית.
המסקנה הפוליטית שהימין חייב להבין לאחר הדרמה במשפט נתניהו | עו"ד דוד פטר
בעבר חברי כנסת מכל קצוות הקשת תיעדו את עצמם בהצבעות חשאיות. החשאיות היא הענקת האפשרות, למי שחפץ בכך, להצביע בחשאי. גם שאר האזרחים שמצביעים בבחירות הכלליות מאחורי חציצה, באפשרותם לצלם את עצמם ולהעלות לרשת. אין גם כל מחלוקת בנוגע לכך שאין בתיק בית המשפט כל ראיה שתיעוד עצמי נכפה על חברי הכנסת.
משמעות הדברים מבחינה משפטית פשוטה. אפשר שלא לאהוב את הריח שעולה מרצפת הייצור של העבודה הפרלמנטרית (לא שהיא שונה מרצפת הייצור המשפטית), אבל אין כל עילה להתערבות. אלא שבית המשפט קבע אחרת. בהיעדר מקור נורמטיבי ברור או פגם פורמלי בחרו השופטים לנדוד אל מונחים כמו "פגם מהותי" ו"מבחן התינוק הסביר", שמבין גם הוא, כביכול, שהבחירות לא היו חשאיות. אפילו האופוזיציה הופתעה, שכן היא עצמה נתנה את הסכמתה לאופן שבו נערכה ההצבעה.
כיצד קורה שמשנים את כללי המשחק תוך כדי המשחק?
לא נותר אלא לתהות שמא די כעת בח"כים שיתארגנו לתעד את עצמם כדי לסכל הצבעה עתידית. אבסורד. אם כן, כיצד קורה שמשנים את כללי המשחק תוך כדי המשחק ופוסלים את תוצאות ההצבעה? האמת מורכבת יותר. האמת היא שאין כללים מלכתחילה. בעיני האוחזים בעמדות המפתח במערכת המשפט אין כללים, יש רק תוצאות, והשאלה היחידה היא מי קובע אותן.
כך הפכה גם מועמדותו של כבוד השופט בדימוס אלרון למועמדות לגיטימית מטעם השמאל לאחר שהם השמיצו ורמסו אותו כי העז להציע את עצמו למועמד לנשיאות בית המשפט העליון מול עמית, בניגוד לכללי הסניוריטי הבלתי כתובים. אבל טמא הופך לטהור וטהור הופך לטמא בן רגע, הכול תלוי בפוזיציה בכל רגע נתון. אין כללים, יש תוצאות ויש כוח.
גם בפרשת מינויו של יהודה אליהו למנכ"ל רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) בית המשפט הוטרד עמוקות מזיקה רחוקה ביותר של שניים מחברי ועדת האיתור למנכ"ל רמ"י. נראה שזהו סטנדרט שחל רק במקרים מסוימים, כלפי אנשים מסוימים. ועדת האיתור בראשותו של אביחי מנדלבליט, שמינתה את מי שהיה יד ימינו שנים ארוכות, גיל לימון, לתפקיד המשנה ליועמ"ש, וזה כנראה לא הטריד איש.
אין כללים, יש תוצאות ויש כוח
כך גם הסוד הגלוי שלפיו תוצאות ועדות המכרזים של בכירי הפרקליטות ידועות מראש במסדרונות, גם הוא ככל הנראה מטריד פחות מהשאלה אם החברה של בעלה של חברת ועדת האיתור קיבלה פעם כסף מרמ"י. אין כללים, יש תוצאות ויש כוח. גם בפרשת מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו (גילוי נאות, הח"מ ייצג את חברי המועצה) פסל בית המשפט בפועל החלטת ממשלה שמינתה מועצה חדשה והקים לתחייה את המועצה הקודמת.
חברי המועצה התפטרו במחאה משום שלא היו מעוניינים לכהן על כידוני בג"ץ ללא לגיטימציה ציבורית. התוצאה היא שהמועצה שותקה, כי החוק קובע במפורש שנדרש "קוורום", כלומר רוב הכרחי, של שני שלישים מחברי המועצה לצורך קבלת החלטות. בכן, מה עושים? פשוט מאוד, בג"ץ קבע שבנסיבות אלו ההוראה החוקית המפורשת אשר דורשת קוורום של שני שלישים לא תחול, והמועצה (הישנה שהוקמה לתחייה) תוכל להתכנס ולפעול גם במיעוט מחבריה.
כל זאת בשביל להביא לאישור עסקת 13 ללא העין הבוחנת של המועצה הרגולטורית שמינתה הממשלה הנבחרת המכהנת. אין כללים, יש תוצאות ויש כוח. זו גם ההזדמנות לפזר את מסך העשן שכיסה את פני הארץ בשבוע האחרון בעניין החלטת הממשלה שהתקבלה בהקשר זה. אולפני הטלוויזיה הציפו את בתי ישראל בכותרות היסטריות על משבר חוקתי.
איום מפורש של בית המשפט
אלא שלא היו דברים מעולם. הממשלה נהגה באחריות ובאופן זהיר ומדוד לנוכח החלטת בית המשפט, אשר סותרת חזיתית את לשון החוק. הממשלה הודיע שתפעל בכל הכלים החוקיים העומדים לרשותה כדי לשנות את המצב. בסיסי ביותר ומתחייב המציאות. לא רק שזה מתבקש, אלא שזו חובתה של ממשלה אחראית.
אחר הדברים האלה בג"ץ אף הוציא מלפניו החלטה, שהיא למעשה הודעה לתקשורת, שלפיה החלטות שיתקבלו בניגוד לפסיקות בג"ץ חושפות את שרי הממשלה ואת הפקידות לתביעות נזיקין אישיות בסכומי עתק. כלומר, איום מפורש של בית המשפט שלפיו בעלי ההון שרכשו את ערוץ 13 יוכלו להיפרע ממי שלא יציית לבית המשפט. ומי שיכריע בתביעות עתידיות אלו, יהיו אותם השופטים בעצמם.
הכאוס אינו תופעת לוואי, הכאוס הוא המטרה. כי בניתוח שמבצעים באופוזיציה האמיתית בישראל הכאוס מרחיק מצביעים ממחנה הימין. אזרחים מן השורה רוצים שקט ותחושת סדר. הדבר החשוב ביותר לקראת הבחירות הוא לראות מבעד למניפולציה הזו. כדי לשחק בשחמט חשוב ראשית להבינו.