מעיוורון לניצחון

ערב שמחת תורה תשפ"ד, חיה מדינת ישראל בתחושת ביטחון טכנולוגי כמעט מוחלט. ה'קונספציה', אותה תפיסה שהניחה כי חמאס מורתע וכלוא מאחורי גדר חכמה, לא הייתה רק נחלתם של קומץ בכירים. היא חלחלה עמוק לתודעה הלאומית. האמנו שהעיניים האלקטרוניות שלנו רואות הכל, שהאוזניים שלנו שומעות הכל, ושהמודיעין, אותו גוף עתיר תהילה ומשאבים, מחזיק את המפתחות למציאות. סמכנו על האלגוריתמים ועל המומחים, והאמנו שהצלחנו, במידה רבה, לביית את המזרח התיכון הפראי. תחושת העליונות הזו, שנשענה על יכולות מוכחות מהעבר, הייתה הקרקע שעליה התרחש השבר הגדול ביותר בתולדות המדינה.

השבת השחורה של שמחת תורה לא הייתה רק כישלון צבאי; היא הייתה התרסקות של תפיסת עולם. השבר הראשון והעמוק ביותר היה קריסת מערכת המודיעין והאמון בה. השאלות זעקו מכל עבר, לא רק בחדרי התחקירים אלא בליבו של כל אזרח: איך התעלמו מכל הסימנים המקדימים? כיצד היינו שבויים באמונות כוזבות על אויב שמצהיר על כוונותיו בגלוי? על פי כל היגיון ארגוני, מערכות מודיעין כבדות שסופגות מכה כה קשה נוטות להיכנס לסחרור הרסני. הן מאבדות את הביטחון העצמי, שוקעות בהיסוס, בהאשמות הדדיות ובשיתוק מבצעי, וממילא הופכות פגיעות לנפילות נוספות. הציפייה הטבעית הייתה לתקופה ארוכה של שיקום פנימי, של חוסר תפקוד ושל זהירות יתר שתמנע לקיחת סיכונים.

תחייה עוצרת נשימה

אך כאן, מתוך תהום השבר, התרחש נס גלוי. המודיעין הישראלי לא שקע, הוא קם לתחייה בצורה עוצרת נשימה. במקום שיתוק, ראינו התעשתות מהירה. העיניים שכהו נפקחו מחדש, חדות ורעבות מאי פעם. המידע המדויק, שהחל לזרום בזמן אמת מהרגעים הראשונים של התמרון הקרקעי, הפך לנשק שובר השוויון. הוא שהוביל למבצעי חיסול מהדהדים של למעלה מ-150 מפקדים בכירים בחמאס ובחיזבאללה לאורך שנת המלחמה הראשונה. מחבלים שחשו עצמם בטוחים במנהרות עזה או ברובעי היוקרה של ביירות, מצאו עצמם תחת מתקפה כירורגית. מזרוע שבורה ועיוורת, המערכת הפכה לחוד החנית שממנו מפחד כל המזרח התיכון. זו לא רק התאוששות, זו התעלות.

ההיסטוריה שלנו מלמדת שזהו דפוס חוזר של ההשגחה. המקרה המובהק ביותר הוא סיפור המפלה במלחמת העי בספר יהושע. לאחר הניצחון הגדול והניסי על יריחו, עם ישראל חווה תבוסה משפילה מול עיר קטנה. התוצאה המיידית הייתה משבר אמונה קשה: "וַיִּמַּס לְבַב הָעָם וַיְהִי לְמָיִם". התגובה הטבעית הייתה ייאוש, אך יהושע פונה ישירות לקב"ה, מאתר את שורש הכישלון , מעילת עכן בחרם , ומטהר את המחנה. ומה קורה מיד לאחר מכן? לא רק ניצחון מתוקן בעי, אלא פריצת דרך אסטרטגית שמביאה לכיבוש רוב הארץ. הכישלון הנקודתי, הכואב, שימש כמקפצה לטיהור פנימי ולקומה צבאית ורוחנית גבוהה בהרבה.

זוהי הקריאה הכפולה של דורנו. כמו בדור יהושע, שקם מיד מהמפלה, למד את הלקח וזינק לניצחון, כך אנשי המודיעין המסורים של ימינו קמו מתוך האפר, ניערו את האבק, ועמדו בראש שרשרת הניצחונות. בפעם הבאה שנחווה כישלון לאומי, נזכור שהנפילה איננה סוף הסיפור. היא אינה תקלה טכנית, אלא פתח מדויק שקורא לנו להשיל מעלינו שכבות של גאווה וביטחון עצמי מופרז, ולהתחבר מחדש לאמת. הנפילה היא הזדמנות לקומה גבוהה ופקוחה יותר, כזו שרואה את המציאות לא דרך מסכים וקונספציות, אלא בעיניים פקוחות לרווחה.

"אֱלִישָׁע הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּיִשְׂרָאֵל, יַגִּיד לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר בַּחֲדַר מִשְׁכָּבֶךָ"

רוצים לקבל את כל 70 הניסים של מלחמת התקומה?

לחצו כאן לקבלת הנס היומי בווצאפ: https://chat.whatsapp.com/GYuxX2xfNmz73Cy92Osgiw