דיווח נשכח בחדשות 13 לפני שש שנים התעקש שצוות מצומצם בראשות מפכ"ל המשטרה דאז רוני אלשיך הגדיר כבר ב-2018 את התנהלות סביבת נתניהו "מזכירה דפוסים של ארגון פשע". היה מי שטען שההגדרה הזאת זה לא נועדה רק לצרכים תקשורתיים, להשחרת שמו של ראש הממשלה וסביבתו, אלא לשם הכשרת דעת הקהל להקצאת משאבים אדירים, בלתי סבירים לחלוטין, כדי להושיב את ראש הממשלה מאחורי סורג ובריח.
הגדרת סביבת נתניהו "ארגון פשע" הכשירה גם שימוש ברוגלות. לאו דווקא שימוש חוקי. זה לא נושא הכתבה הישיר, אבל חשוב להזכיר שוועדת בדיקה ממשלתית לחקירת השימוש ברוגלות במשטרת ישראל, ועדת דרורי, התפטרה לפני ארבעה חודשים לאחר שהשב"כ ומערכת המשפט תחבו ללא הרף מקלות בגלגליה. גורמים חזקים במערכת ממש לא היו מעוניינים שהוועדה תחקור לעומק את נושא הרוגלות.
פרשה זו חמורה בהרבה, בעומקה ובהיקפה, מכפי שהצטייר עד כה
בעקבות הגשת עתירה לבג"ץ מטעם ראש השב"כ לשעבר נדב ארגמן הסכימה הוועדה להגביל את עבודתה כנגד "תיקים שאינם תלויים ועומדים בבתי משפט", אף שברור לגמרי איזה משפט מתנהל מטריד במיוחד גורמים ברשויות החוק. לפני שנה גם הנפיק בית המשפט העליון "צו על תנאי שמורה לוועדה לתאם את פעילותה עם עמדת היועצת המשפטית לממשלה". עם התפטרותם כתבו חברי הוועדה: "במסגרת פעילותנו עד כה הוצגו בפנינו מידע, ממצאים חריגים וסימנים מדאיגים המעלים חשש כי פרשה זו חמורה בהרבה, בעומקה ובהיקפה, מכפי שהצטייר עד כה".
רוגלות אינן עניין חינמי, כפי שאפשר להניח. זהו רק קצה הקרחון שנחשף לעין השמש בדמות מנגנון שנבנה סביב המשפחה האוחזת בשלטון וכלל צבא של חוקרים ומשאבים עצומים לשם המאמץ הלאומי – להרשיע את נתניהו. חשוב להבהיר: מובן מאליו שיש לוודא שהעומדים בשלטון מתנהלים ביושר ואינם חורגים מהתחום המותר, אלא שלנוכח התנהלות מערכת המשפט ושאר רשויות החוק בעשור האחרון מתגנב ללב רבים חשש שלא השאיפה לטוהר המידות מדריכה את העומדים בראשן בבואם להקריב כספי ציבור בהיקפים בלתי נתפסים בעיסוק בתיקים הללו.
הגורם המרכזי שעוסק בשאלת עלות משפט נתניהו הוא העיתונאי והפעיל אלי ציפורי. לטענתו, את תיק 3000 ו-4000 חקרו במשטרה 300 החוקרים של היחידה לאכיפה כלכלית בלהב 433 (יאל"כ) במשך שנה וחצי. להערכתו עלות משכורתו החודשית של כל חוקר שם היא כ-25,000 שקלים, והדבר מביא אותו לכלל מסקנה שבסעיף הזה – שכר החוקרים בלבד, ורק בשניים מהתיקים – שילמה המדינה כ-135 מיליון שקלים בעבור משפט נתניהו.
מאות חוקים במשפט נתניהו רק בתיק 4000
אגב, אם הצופה מן הצד, המעט מנותק, מתקשה להאמין שיחידה שלמה של 300 איש עסקה שנה וחצי אך ורק בתיקי נתניהו, דעו שהדבר אושר במפורש בבית המשפט. ב-2022 התנהל שם השיח הזה בין עורך דינו של נתניהו בעז בן צור לחוקרו של עד המדינה בתיק 4000 ניר חפץ:
עו"ד בן צור: "כמה אנשים וחוקרי משטרה הועסקו בתיק 4000?"
החוקר: "לא ספרתי, אני אומר לך שכל היחידה עסקה, זה מאות אנשים".
בן צור: "כל היחידה, כמה מאות אנשים, עסקה בתיק 4000?"
החוקר: "כן".
למען האמת, אם כך, ציפורי ממעט מאוד בעלות המשכורות. ציפורי מציין ש-25,000 שקלים הם "עלות השכר הכוללת למדינה". ואולם אם השכר הממוצע במשטרה עמד על 19,000–20,000 שקלים ברוטו, עלות ההעסקה למדינה גבוהה בהרבה.
הלאה. בנוגע לרשות ניירות ערך, שחקרה את תיק 4000, ציפורי מניח שעבודתם של כשלושים חוקרים הוקדשה לנושא הזה בלבד במשך שנתיים, ועלות השכר הממוצעת שם עמדה על 35,000 שקלים, מה שמביא לסכום כולל של כ-25 מיליון שקלים בסעיף הזה.
בנוגע לפרקליטות ציפורי מעריך שתיק 4000, בליווי יהודית תירוש וצוותה, כשישה אנשים, במשך כמעט עשור, גבה בסך הכול תג מחיר של 25 מיליון שקלים. "בהנחה שמרנית מאוד, עלות השכר של הפרקליטים, שכולם בכירים, היא 30,000–35,000 שקלים. וזה בלי להביא בחשבון עלויות משרדיות ושירותים אחרים. תוסיפו עלות דומה לצוות נפרד לתיק 3000, ומגיעים לסכום כולל של חמישים מיליון שקלים בשני התיקים".
מרחיקים עד סרי לנקה
בנוגע לתיקים 1000 ו-2000, שנחקרו ביחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה), ציפורי מניח שחקירת התיקים ארכה בממוצע שנתיים והעסיקה את 400 החוקרים ביאח"ה בעלות שכר דומה לעלויות של יאל"כ, כלומר כ-25,000 שקלים לחוקר לחודש, ובסך הכול עלתה למדינה 240 מיליון שקלים. זו הנחה כמובן, שהרי אין עדות מקבילה לזו שנגעה ליאל"כ המעידה על היקף העיסוק שם בתיקי נתניהו.
מי שעסקו בתיקים הללו מטעם הפרקליטות היו ליאת בן-ארי וצוותה, ולהערכת ציפורי פעלו תחתיה בעניין המשפט כעשרה אנשי צוות. בהנחה של עלות שכר של 35,000 שקלים לחודש במשך חמש שנים ובתוספת שכר חלקי של פרקליט המדינה ועוזריו, שעסקו לא מעט בתיקים הללו מטבע הדברים, ציפורי מגיע להנחה שהעלות הכוללת של סעיף הפרקליטות בשני התיקים הללו מגיע אף הוא לחמישים מיליון שקלים.
ציפורי מוסיף לחישוב עבודה של יחידות מטה של להב 433, שעסקו למשל בעיבוד ובניתוח של החומרים ובהפעלת יחידת מדובבים ויחידות מעקבים, וכאלה בוצעו בוודאות בחקירות המדוברות, וכן בעלויות של חיקורי דין בחו"ל – סעיף הוצאות שאיננו שולי כלל. לדוגמה, חוקרי התיקים הללו הטריחו את עצמם עד לסרי לנקה. מה לתיקי נתניהו ולסרי לנקה? ובכן, עוזרו של איש העסקים ג'יימס פאקר עזב את הארץ ואת עבודתו ועבר לגור בסרי לנקה. חוקרי המשטרה הגיעו עד אליו, לעיר קולומבו שבמדינת האי הזו, כדי לגבות ממנו עדות, שבה בין השאר אישר שרכש תכשיט ששוויו 42,000 דולר בכרטיס אשראי של החברה של פאקר, שלדבריו יועד "ב-99.9% לשרה נתניהו".
עלויות השיפוט בלבד במשפט נתניהו: כחמישה מיליון שקלים בשנה
חוקרי המשטרה והפרקליטות נסעו גם לבריטניה ולארצות הברית כדי לנהל שם מה שמכונה "חיקורי דין" של עדי מפתח וחשודים מרכזיים בתיק 1000. הנסיעות המרכזיות ללונדון נועדו בראש ובראשונה לחקירתו של המיליארדר ארנון מילצ'ן ואנשי צוותו. מילצ'ן שהה באותה תקופה בלונדון. החוקרים גבו בלונדון עדויות כדי להבין את מנגנון רכישת הסיגרים, השמפניות והתכשיטים לבני הזוג נתניהו, כולל חקירת העוזרת האישית של מילצ'ן, הדס קליין.
הנסיעות לארצות הברית, לניו יורק וללוס אנג'לס נועדו לבסס את התמורה לכאורה שהעניק נתניהו למילצ'ן בעבור אותן מתנות. החוקרים נסעו לארצות הברית כדי לגבות עדויות מגורמי ממשל אמריקנים ומאנשי עסקים בנוגע לניסיונות של נתניהו להתערב לטובת מילצ'ן מול שגריר ארצות הברית דאז דן שפירו ומול מזכיר המדינה דאז ג'ון קרי. הם גם גבו שם עדויות הנוגעות לניסיונות לקדם הארכה של פטור ממס לתושבים חוזרים, דבר שהיה שווה למילצ'ן מיליוני דולרים.
אלא שגם הנסיעות הממושכות הללו על פני כדור הארץ עלו מיליונים רבים – אולי בצדק, אבל כדאי להיות מודעים לכך – הפעם למשלם המיסים הישראלי. לסעיף המעקבים, המדובבים וחיקורי הדין הוסיף ציפורי גם את עלות תיק "החמגשיות" של שרה נתניהו, שאף בו הושקעו משאבים לא-מבוטלים של המשטרה ושל הפרקליטות. הערכתו הכוללת בסעיף הזה היא הוצאות של לא-פחות ממאה מיליון שקלים.
ואחרונות ופחות חביבות: עלויות השיפוט. המשפט מעסיק זה שש שנים, ומי יודע עוד כמה, שלושה שופטים, וכן גם את עוזריהם ואת הקצרנים. מטבע הדברים הדיונים הממושכים מחייבים גם הקצאת תקציבי אבטחה יוצאי דופן בבית המשפט, בסביבתו ובדרך אליו וממנו, היות שהנאשם הוא ראש הממשלה. "בהנחה שמרנית", ציפורי מניח בנוגע לסעיף הזה, "מדובר בעלות שנתית של כחמישה מיליון שקלים לשנה, שהם כשלושים מיליון שקלים עד כה". אם כן, בסך הכול הוא בא לכלל מסקנה שהעלות הישירה של תיקי נתניהו עומדת עד כה על יותר מ-600 מיליון שקלים.
שבתון מתמשך
אלא שהעלויות הישירות אינן לב הסיפור. ציפורי, וכמוהו גורמים אחרים שקדמו לו, טוען למשל שתיק 4,000 גרר עיכוב קריטי בפיתוח תשתיות האינטרנט בישראל ובתהליך העברת ישראל לסיבים אופטיים, ובכך גרם נזק אדיר למשק הישראלי. הטענה מתבססת על ההסכם שחתם עם בזק שלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת בשנים המדוברות, כבר לפני עשור, שבמסגרתו התחייבה החברה לפרוס רשת סיבים אופטיים ברוב משקי הבית במדינה, אלא שהחקירה והמשפט בעניין בזק עיכבו את התקנת המערכת הזו כמעט חמש שנים.
ציפורי מצטט את מנכ"לית משרד התקשורת בימי כהונתו של יועז הנדל במשרד, לירן אבישר בן-חורין, שהעריכה שהיעדר פריסה מספקת של סיבים אופטיים בישראל גרם להפסד של 13 מיליארד שקלים בשנה למשק, ובסך הכול כחמישים מיליארד שקלים.
אלא שייתכן שהאמת בעניין המסוים הזה מעט שונה. משרד התקשורת עצמו ייחס את הפיגור בהתקנת התשתיות האינטרנטיות לא לתיק 4000 ולחקירות המשטרה אלא לכשל שוק ארוך שנים ולסירוב של בזק לשתף פעולה עם רפורמת השוק הסיטונאי. ליבת האישום בתיק 4000 לא עסקה בשאלה אם סיבים אופטיים הם דבר חיובי, אלא באופן שבו ניסו לקדם את פריסתם ברחבי הארץ. אם התהליך נעשה באופן שהיטיב עם בזק באופן לא-הגון, לא היה מנוס מעצירת המהלך, ואלה בדיוק הטענות.
עוד עלות עקיפה, הפעם של תיק 3000, לדברי ציפורי, נבעה מהחלטת גרמניה להעלות מאוד את מחיר הצוללות והספינות שמכרה לישראל בעסקה שנחתמה לבסוף: היא הוסיפה למחיר הראשוני 1.2 מיליארד אירו, שהם כארבעה מיליארד שקלים. "לפי בכירים במערכת הביטחון, תוספת העלות הזה היא תוצאה של חקירת תיק 3000 ושל הרעש סביבו, שעיכב את המשא ומתן לאחר שנתניהו השיג מחיר נוח", טוען ציפורי, ובעניין הזה הוא כנראה צודק.
העסקה עם גרמניה הוספקה
מזכר ההבנות המקורי עם גרמניה בעניין הצוללות נחתם ב-2017, והעסקה הוערכה אז ב-1.8 מיליארד אירו. בעקבות פתיחת חקירת המשטרה בישראל הקפיאה ממשלת גרמניה את התקדמות העסקה והוסיפה סעיף שלפיו היא תיחתם רק אם יתברר שאין בה שחיתות מצד מקבלי ההחלטות הנוכחיים.
העסקה נחתמה בפועל רק חמש שנים אחר כך. מחירי חומרי הגלם, האנרגייה ותשומות הבנייה בעולם עלו בחדות בחמש השנים הללו, והעלות הרשמית של העסקה קפצה לכשלושה מיליארד אירו. עם זאת חובה לומר שחלק מההתייקרות נבע גם מסיבות אחרות: שינויים, שדרוגים, מערכות נשק, הגנה וטכנולוגיות ייחודיות שחיל הים הישראלי דרש וייקרו באופן ישיר את עלות הפיתוח והייצור.
עוד סעיף מרכזי בעלויות העקיפות של משפט נתניהו הוא הבחירות התכופות שנכפו עלינו עקב המשפט. בשנים 2019–2022 היו לא-פחות מחמש מערכות בחירות, ולפחות ברמת הפשט, אם לא נזקקים לדרש, זאת תוצאה חד-משמעית של תיקי נתניהו וענייניו בבית המשפט. למעשה המשפט היה לציר המרכזי שהפוליטיקה הישראלית חגה סביבו מאז בחירות 2019 א' ועד עכשיו.
משפט נתניהו הוליד את החלוקה לגושים
כתבי האישום הולידו את חלוקת המפה הפוליטית לגושי "רק ביבי" ו"רק לא ביבי". חלקים מהימין המובהק מצאו עצמם בגוש מתנגדי נתניהו לצד השמאל העמוק והמפלגות הערביות, כשסירבו לשבת בקואליציה תחת ראש ממשלה שכתב אישום תלוי ועומד נגדו. החרם יצר מצב שבו לשום גוש לא היה רוב יציב של 61 חברי כנסת להקמת ממשלה, וזה גרר פיזורים חוזרים ונשנים של הכנסת.
למעשה בשל המשפט הפיצול בפוליטיקה כבר איננו בין ימין לשמאל. תרחיש סביר בהחלט הוא שגם כעת – עם תום כהונת הכנסת ה-25 – תחל שוב סדרת מערכות בחירות מתישה מאותה סיבה בדיוק – משפט נתניהו הבלתי נגמר.
ציפורי די צנוע בנוגע לסעיף הבחירות ומסתפק בהחשבת שלוש מחמש מערכות הבחירות הללו ככאלו שלא היו באות לעולם לולא תיקי נתניהו. הוא טוען שכל אחת ממערכות הבחירות הללו עלתה למשק כ-800 מיליון שקלים, אולם בהחלט נראה שבעניין הזה העלויות האמיתיות גבוהות בהרבה.
מערכת בחירות ארצית בישראל עולה למשק ולקופת המדינה כ-2.5 מיליארד שקלים, והסעיף המרכזי הוא יום השבתון, שגורר הפסד תוצר למשק בהיקף של כ-1.5–1.8 מיליארד שקלים. תקציב ועדת הבחירות המרכזית עמד במערכות הבחירות ההן על כחצי מיליארד שקלים ואף יותר, ומימון מפלגות וקמפיינים עלה 200–300 מיליון שקלים נוספים.
החלופה גרועה יותר
אבל יש מי שמסתכל אחרת לגמרי על כל העניין. נטעאל בנדל, כתב המשפט של ידיעות אחרונות ובעברו כתב 'עולם קטן', התבקש לחוות את דעתו על הטענות שהועלו פה: "בכל הנוגע לתיקי נתניהו, לטעמי המספרים מופרכים וחסרי כל קשר למציאות", הוא טוען. "לא היו 300 חוקרים שעבדו 18 חודשים על תיק 4000, וזו רק דוגמה אחת מני רבות העולות מהטבלה שהובאה לעיוני. לא ברור לי על סמך מה נערכה הבדיקה. אני מזהיר את הציבור מלהסתמך על הנתונים הללו.
"למהות העניין", הוא מוסיף, "נניח שהחקירה והניהול של משפט נתניהו עלו לא-מעט. זה בוודאי נכון, כמו הרבה מאוד תיקים גדולים ומורכבים אחרים. האם המסקנה היא שלא לאכוף עבירות פליליות כאשר חקירתן עולה כסף רב? שלא לנהל משפט באישומים פליליים בשל הצורך בהקצאת שלושה שופטים לעניין למשך שנים?
"מדינת ישראל הזניחה את הפשיעה בחברה הערבית, בוודאי חסכה כך הרבה כסף על תיקי אכיפה מורכבים, אבל התוצאה מיהרה לבוא: חוסר שליטה ואובדן משילות. היעדר אכיפה של עבירות שחיתות שלטונית בשל עלותן הגבוהה תביא בסופו של דבר לאובדן שליטה ולקריסת מערכות שבקצה גם חשש לסיכון חיים. ברמה הערכית לא ייתכן שמדינה יהודית לא תשקיע משאבים בביעור השחיתות כפי שציוו אותנו נביאי ישראל.
בית המשפט לא יקבל בסופו של דבר את כתבי האישום כמו שהם
"גם אני סבור שבית המשפט לא יקבל בסופו של דבר את כתבי האישום נגד נתניהו כמו שהם, לא את השוחד בתיק 4000 ולא את מלוא שיעור טובות ההנאה בתיק 1000. עם זאת אני סבור שראש הממשלה יורשע בחלק מהפרשיות. ואם אכן כך יהיה, לא יהיה אפשר לטעון בדיעבד, ובוודאי אי אפשר לקבוע היום, בעיצומו של ההליך, שכתבי האישום מופרכים ושלא היה נכון להשקיע בהם משאבים.
"בעניין תיק הצוללות, נכון שהחקירה גרמה לעיכוב במכירה, וכתוצאה מכך לעליית מחיר הצוללות. אלא שמי שעיכב אינו המשטרה והפרקליטות אלא גרמניה. זו הייתה החלטה שלה, משום שהיא אינה יכולה להשלים מכירת נשק בהליך החשוד בשחיתות. בתיק הצוללות הוגשו כתבי אישום, ואיש אינו יודע מה תהיה התוצאה. ואולי מי שגרמו לגרמנים לעכב את העסקה הם לא אוכפי החשדות הפליליים אלא מי שביצע אותם לכאורה? נמתין לסיום המשפט".
בנדל מסכם: "קידום שיח של חיסכון ושמירה על הקופה הציבורית הוא חשוב, וכמוהו גם ביקורת על רשויות האכיפה והייעול הנדרש מהם. אלא שמדינת ישראל זורקת מיליארדי שקלים לפח ללא שום הצדקה, כמו משרדי ממשלה מיותרים לחלוטין וכמו מימון אורח החיים החרדי. מימון תיקי נתניהו אינו מגרד את סוליית מימון החרדים על חשבון תמיכה במשפחות המילואים, הביטחון והשכבות החלשות".
מקרא למשפט נתניהו
תיק המעונות – "פרשת החמגשיות". כתב אישום נגד שרה נתניהו שהוגש ב-2017 והסתיים בהרשעתה ב-2019 ובענישתה בתשלום 55,000 שקלים לקופת המדינה.
תיק 1000 – "תיק המתנות", שעוסק בקשר בין ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ובין אנשי העסקים ג'יימס פאקר וארנון מילצ'ן. החקירה נפתחה רשמית לפני כמעט עשור, בסוף 2016, וניהלה אותה היחידה הארצית לחקירות הונאה במשטרת ישראל. לפי כתב האישום, בשנים 2011–2016 קיבלו נתניהו ובני ביתו טובות הנאה משני אנשי העסקים בסכומים של כ-700,000 שקלים.
תיק 2000 – עוסק בקשר בין נתניהו ובין מו"ל ידיעות אחרונות ובעל השליטה בעיתון נוני מוזס. את החקירה ניהלה היחידה הארצית לחקירות הונאה במשטרת ישראל החל מראשית 2017. על פי החשד הציע מוזס לנתניהו שינוי ניכר לטובה באופן הסיקור של ראש הממשלה ובני משפחתו בכלי התקשורת שבשליטתו ושינוי לרעה באופן הסיקור של יריביו הפוליטיים, ובתמורה נתניהו ינצל את השפעתו לקדם חקיקה שתטיל מגבלות על העיתון ישראל היום.
פרשת הצוללות: נתניהו לא נאשם
תיק 3000 – "פרשת הצוללות", תיק שניהלה יחידת להב 433 של משטרת ישראל מתחילת 2017 ונחקר בו חשד להטיית מכרזים הקשורים לרכש צוללות מסדרת דולפין AIP וספינות סער 6 מחברת טיסנקרופ הגרמנית בשנים 2009–2017. אף שמבחינה ציבורית שמו של נתניהו נקשר בפרשה, הוא לא נכלל בסופו של דבר בנאשמים בה, אך זה לא מפריע לרבים ממתנגדיו, שעדיין רותמים את הפרשה לצורכי ניגוח ראש הממשלה.
תיק 4000 – פרשת בזק-אלוביץ'-וואלה. תיק שניהלה יחידת להב 433 של משטרת ישראל בשיתוף רשות ניירות ערך החל מאמצע 2017 ועוסק בקשרים פסולים בין שאול אלוביץ', שהיה בעל השליטה בקבוצת בזק, ובין נתניהו. בתיק הזה הואשם נתניהו גם באשמת שוחד, וכמו בתיקים האחרים גם במרמה ובהפרת אמונים. על פי הנטען, ההתנהלות הניבה לאלוביץ' רווחים בשווי של לפחות 1.8 מיליארד שקלים.
בסוף 2019 הודיע היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט שהחליט להגיש כתב אישום נגד נתניהו. משפט נתניהו החל באביב 2020 ועודנו מתנהל שש שנים אחר כך בלי שהסוף נראה באופק. הוא גם הוליד שורה של שערוריות שנוגעות להתנהלות גופי החקירה והפרקליטות. לאחרונה, נזכיר, דרש הנשיא ארצות הברית טראמפ מהרצוג לחון את נתניהו ובז מעל במת הכנסת לאישומים המדוברים.
