מי שחי בישראל בבוקר י"ב בסיוון תשנ"ו, 1996, לא ישכח את תחושת התדהמה. הלכנו לישון בידיעה ששמעון פרס ימשיך לעמוד בראש הממשלה והתעוררנו לקול צהלות השמחה במצודת זאב. נתניהו גבר אז על פרס ברוב דחוק של 29,000 קולות.
בישיבה שלמדתי בה שרו בבוקר ההוא את ניגון חב"ד 'דידן נצח', ובעברית 'הצד שלנו ניצח', עד שראש הישיבה השתיק את החבר'ה ואמר שכבר אין בישראל שני צדדים.
בקרוב ל-19 משלושים השנים שעברו מאז עמד נתניהו בראש הממשלה, הרבה יותר מכל ראש ממשלה אחר בתולדות ישראל (הבא אחריו הוא דוד בן-גוריון, ששימש בתפקיד 13 שנים וחצי). גם בשנים שבין תשנ"ו לתשפ"ו שלא שימש בהן ראש הממשלה נשא נתניהו לרוב בתפקיד בכיר אחר – שר בכיר או ראש האופוזיציה. נתניהו הוא המנהיג הרביעי של הליכוד (אחרי בגין, שמיר ושרון) ומי שעמד בראש התנועה הזו יותר מכל מנהיג אחר, ובסך הכול כמחצית משנות קיומה – 26 שנים וחצי עד כה, מתוך 53.
נתניהו נולד בכ"ח בתשרי תש"י, 1949, והיה השני משלושת בניהם של צילה ופרופ' בנציון נתניהו. המשפחה עברה לארצות הברית ב-1963 בשל עבודתו של האב. בסיום לימודיו בתיכון שב בנימין לבדו לישראל ב-1967 כדי להתגייס לצה"ל, בעוד משפחתו נשארה בארצות הברית. הוא שירת בסיירת מטכ"ל, ששירת בה גם אחיו הבכור יוני ובהמשך גם האח עדו, והשתתף בפעולות מיוחדות בעומק קווי האויב. בין השאר השתתף במבצע תשורה (פשיטה על נמל התעופה בבירות, 1968), בקרב כראמה שבירדן ובמבצע בולמוס 4 במלחמת ההתשה. במבצע האחרון כמעט טבע לאחר שהצבא המצרי פתח באש על כוח של סיירת מטכ"ל בעת צליחת תעלת סואץ על גבי סירות גומי. אחר כך מונה למפקד צוות ביחידה והשתתף במבצע ההשתלטות על מטוס סבנה. בקיץ 1972 השתחרר נתניהו מצה"ל בדרגת סרן.
לאחר שחרורו מצה"ל חזר נתניהו לארצות הברית והחל את לימודיו באוניברסיטת MIT שבמסצ'וסטס. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים שב ארצה כדי להשתתף במלחמה. הוא הצטרף לקבוצה מאולתרת של חוזרים מהיחידה, ששמרה על חניוני הקרב הליליים של הטנקים.
לאחר מלחמת יום הכיפורים שב נתניהו ללימודיו בארצות הברית, וסיים תואר ראשון באדריכלות ב-1974 ותואר שני במנהל עסקים ב-1976. באותה שנה שכל את אחיו יוני – מפקד סיירת מטכ"ל – שנפל כידוע במבצע אנטבה, שכונה מאז מבצע יונתן. לאחר סיום לימודיו, בשנת 1977, שב נתניהו ארצה. עם אחיו עדו הוציא אז נתניהו לאור את הספר האלמותי 'מכתבי יוני'.
בשנים 1982–1984 שימש נתניהו ציר ישראל בבירת ארצות הברית, ואחר כך היה ארבע שנים שגריר ישראל באו"ם. כשסיים את התפקיד הזה הצטרף לליכוד, ובשנים 1988–1992 שימש חבר כנסת, סגן שר החוץ וסגן ראש הממשלה. ב-1993, אחרי פרישת שמיר בעקבות אובדן השלטון בבחירות, נבחר נתניהו לראשות המפלגה ברוב גדול.
טוב ליהודים
חלק מהמניות למהפך 1996 נזקפות לזכותו של קמפיין חב"ד בימים האחרונים שלפני הבחירות, שהשתמש בסיסמה שהייתה מאז למטבע לשון ופִרנסה דורות של סוציולוגים שניסו לפענח את סוד ההצלחה: "נתניהו. זה טוב ליהודים". הסבר נוסף, משלים, לניצחון המתוק של הימין אז היה הקמפיין שיזם יועץ הסתרים המיתולוגי של נתניהו, ארתור פינקלשטיין: "פרס יחלק את ירושלים".
ואולם רוממות הרוח בימין אחרי הבחירות ההן לא נמשכה זמן רב. במקום לגדוע את תהליך הדמים של אוסלו, שתקף נתניהו בכל שנותיו בראש האופוזיציה, המשיך בו נתניהו ולמעשה הוא ממשיך בו עד עצם היום הזה. אומנם בתחילת כהונתו נקט כלפי הערבים מדיניות שהייתה לימים לסיסמה הקליטה, כמו תמיד: "ייתנו – יקבלו, לא ייתנו – לא יקבלו". לכן עיכב בתחילה את מסירת חברון לידי הרשות הפלשתינית, העיר היחידה שטרם נמסרה לה ביישום הסכמי אוסלו ב'.
ההתנהלות הזו נמשכה בסך הכול בהצלחה עד ראשית שנת תשנ"ז. במוצאי יום הכיפורים באותה שנה החליט נתניהו לפתוח את מנהרות הכותל ואמר על הצעד הזה שהוא "סלע קיומנו". ערפאת ניצל זאת ופתח במהומות מאורגנות – קדימון מובהק לטבח שמחת תורה תשפ"ד – ובמהלכן שוטרים פלשתינים, לוחמים לכל דבר, פתחו באש לעבר חיילי צה"ל. 17 מלוחמינו נפלו בקרבות בשלושת הימים הבאים.
במקום לנצל את הרגע הקשה הזה לצידוק גדיעת הסכמי אוסלו ולחיסול ערפאת והרשות הפלשתינית גם יחד – נתניהו התקפל, בפעם הראשונה מאין-ספור התקפלויות בשנות שלטונו הבאות, וניאות להתייצב לפגישה ידידותית למדי עם רב המרצחים ערפאת. ועידת פסגה זו סללה את הדרך לחתימת הסכם הנסיגה מחברון בחודשים הבאים. בהפגנה בכיכר ציון הירושלמית ב-1994 כינה אותו נתניהו "איש הדמים ערפאת", ואילו כעת הפליג בשבחיו: "ערפאת הוא אחד המנהיגים המרשימים שפגשתי. אני מעריך אותו ומחבב אותו מאוד".
אם כן, קטל לוחמינו והפרת ההסכמים השתלמו לערפאת. בתוך חודשים אחדים נסוגה ישראל מרוב מוחלט של שטח חברון, למעט אזור מערת המכפלה ואזורים שהיו בהם בתי יהודים, וגם התחייבה בהסכם חברון לנסיגות נוספות.
בסוף 1998 נכנע נתניהו ללחצי האמריקנים להשתתף בוועידה מדינית נוספת עם ערפאת, שהסתיימה בהסכם ואי, הקרוי על שם האחוזה שהתכנסה בה הוועידה. בוועידה הסכים נתניהו להעביר אזורים נרחבים ביהודה ובשומרון לשליטת הפלשתינים ולפתוח נמל תעופה בין-לאומי ברצועת עזה. הנסיגה התבטאה בהעברת שטח רב בצפון השומרון לידי הרשות הפלשתינית. צעד זה בודד מאוד את היישובים שם ולמעשה הביא לימים גם להחלטה על החרבתם בהתנתקות. על פי הפרסומים, בכהונתו הראשונה גם הסכים נתניהו לסגת מרמת הגולן ולהשיבה לסורים.
הסכם ואי זירז את נפילת ממשלת נתניהו הראשונה, ובבחירות – שגם הפעם היו ישירות – נבחר על פניו אהוד ברק ברוב גדול. נתניהו הודיע אז על נטילת פסק זמן מהפוליטיקה, ואריאל שרון ירש אותו בראשות הליכוד. ב-2001 שב הליכוד לשלטון, אולם רק ב-2009 הצליח נתניהו עצמו לחזור ללשכת ראש הממשלה. הלקח המרכזי שהפיק אז נתניהו מנפילת ממשלתו בטרם עת הייתה שלא להיאבק חזיתית עם גורמי הכוח בשמאל – בעלי השליטה ברשות השופטת, בתקשורת, בגופי הביטחון למיניהם ובכל מוקדי הכוח האחרים במדינה מלבד הדרג הנבחר – אלא להפך: לשלב אותם בשלטון, וכך לפייס אותם במידת מה ולהפחית במשהו מעוצמות האש שכוונו אליו.
נוסף על כך חשב באמצעות הצעד הזה לפרוק מעצמו חלק מנטל האחריות ולהשליך אותו אל העבר השני. בהדרגה הפך זאת לאומנות של ממש. כל צעד שקומם את הימין על ממשלותיו השונות הושלך תמיד ממנו והלאה. "אצל נתניהו אין שום דבר שהוא מעל לאינטרס האישי שלו, כולל ארץ ישראל", טען לא אחר מקודמו יצחק שמיר (בריאיון לגל"צ, 1999).
כולא ברקים
בתחילת 2015 נקט נתניהו צעד כמעט בלתי נתפס. הוא נאם לפני שני בתי הנבחרים האמריקניים נגד נשיא ארצות הברית ברק אובמה, בעניין איראן כמובן. האם מישהו מצליח לצייר לעצמו תסריט הפוך, שבו נשיא אמריקני מגיע לכנסת ונואם נגד ראש הממשלה הנבחר? כיצד זה היה מתקבל? כמה תעוזה נדרשת לשם כך? האם עוד אפשר לדבר במצב כזה על לחץ אמריקני להקפאת בנייה ביהודה ובשומרון או להחרבת מאחזים?
בכל ממשלה שהרכיב מאז שב לשלטון ב-2009 תמיד העדיף נתניהו לשלב גורמי שמאל בממשלה כמעין כולא ברקים. רק זו הנוכחית נעדרת מרכיבי שמאל – ובהרבה מובנים היא אכן סובלת מאותן התנגשויות בלתי פוסקות עם גורמי הכוח, מהסוג שליווה את כל ימי ממשלתו הראשונה – אם לא חריפות מהן בהרבה.
מיתון לצורך זינוק
בימים הקשים של האינתיפאדה השנייה תקף נתניהו את הבלגתו של שרון לנוכח הפיגועים וקרא לכניסת צה"ל לערים הערביות. הוא גם תמך בהקמת גדר ההפרדה. בתחילת תשס"ג, סוף 2002, חזר נתניהו לפוליטיקה, הצטרף לממשלת שרון בתפקיד שר החוץ והתמודד מול שרון על הנהגת הליכוד, אולם הפסיד בגדול – בהפרש של 24% – בבחירות הפנימיות שנערכו במפלגה שמעולם לא הדיחה מנהיג מכהן שלה.
בשנת 2003 מונה נתניהו לשר האוצר. אלו היו שנים קשות מאוד מבחינה כלכלית. בשנות האינתיפאדה השנייה נגבה בענק מחירה הכבד מנשוא של הרפתקת אוסלו, וזו גזרה מיתון ארוך שנים על ישראל. נתניהו גרס שרק עידוד כלכלת השוק יביא לצמיחה כלכלית, ובשנתיים וחצי שהיה שר האוצר ערך שינויים מרחיקי לכת, הוביל מדיניות קפיטליסטית תקיפה וקידם יוזמות להפחתת הוצאות הממשלה, קיצוצים נרחבים בתקציבי הרווחה והפרטת חברות ממשלתיות. הוא גרם לקיצוץ בקצבאות המוסד לביטוח לאומי כדי לעודד אנשים החיים מקצבאות לצאת לעבודה. הקיצוץ בקצבת הילדים היה חריף במיוחד.
במקום לגדוע את תהליך הדמים של אוסלו, שתקף נתניהו בכל שנותיו בראש האופוזיציה, המשיך בו נתניהו ולמעשה הוא ממשיך בו עד עצם היום הזה
בזמן אמת ספג נתניהו לא מעט אש בשל מדיניות כלכלית שנתפסה חסרת רחמים ועקב עלייה גדולה בשיעור העוני וגידול ניכר במדד האי-שוויון במשק. ואולם במבט לאחור, כשההתנהלות הזו החלה לבסוף לשאת פירות, למדו רבים במדינה להעריך את עשייתו במשרד האוצר. זה קרה בעיקר החל משנת 2008, כשהעולם המערבי כולו נקלע לסחרור כלכלי, ואילו ישראל נותרה אי בודד של יציבות והייתה לאחת המדינות היחידות בעולם שהמשק שלה אפילו צמח באותה עת. בסוף כהונתו במשרד האוצר עמד שיעור הצמיחה בישראל על 4.1%, הגבוה שבמדינות המפותחות, האינפלציה הייתה נמוכה במיוחד, ונתניהו חיסל גם את הגירעון הממשלתי. דווקא אז, כשהמדינה החלה לחזור למסלול, באה לעולם תוכנית ההתנתקות.
נתניהו תמך בהתנתקות והצביע בעדה בממשלה ובכל הקריאות של חוק ההתנתקות בכנסת. "במשאל העם אני אתמוך בתוכנית (ההתנתקות)", טרח להבהיר גם כשדרש משרון לערוך על כך משאל עם. שבוע לפני תחילת יישום ההתנתקות התפטר מתפקידו בנימוק שבעזה צפוי לקום "בסיס טרור שיסכן את ביטחון ישראל", אולם לא הצטרף אל מחאת מתנגדי ההתנתקות. רק לאחר שהוחרב אחרון יישובי הגוש החל נתניהו לתקוף את שרון וטען שהוא מוביל את הליכוד בדרך שהיא "שמאלה ממרצ".
כעבור חודשים אחדים פרש שרון מהליכוד והקים את קדימה, ואחרי פרק זמן קצר בלבד ירד סופית מהבמה הציבורית כשהכה בו השבץ המוחי. נתניהו תפס את מקומו בראשות הליכוד, אולם בבחירות שנערכו אז – ראשית 2006 – נחל הליכוד מפלה קשה שלא ידע כמותה מהיווסדו: 12 מנדטים בלבד קיבלה המפלגה. רבים חשבו שנתניהו יפרוש לנצח מהפוליטיקה, אולם בליל הבחירות הוא הודיע שיוסיף לעמוד בראשות הליכוד: "ידענו ימים טובים מאלה, ועוד נדע ימים טובים מאלה".
בשנים הבאות הוביל נתניהו אופוזיציה לוחמת. אחרי מלחמת לבנון השנייה, שבציבור נתפסה ככישלון כבד, הוא דרש הקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר המלחמה. מוכר? כשהצליח במשימתו וממשלת אולמרט התפרקה, התחייב נתניהו בבחירות 2009 להפיל את שלטון חמאס אם יעלה לשלטון, אולם כידוע לא הפיל אותו עד עצם היום הזה.
לא מעט בשל ההבטחה הזו חזר נתניהו בבחירות ההן לראשות הממשלה. נאמן ללקח שהפיק מכהונתו הראשונה צירף אז נתניהו לממשלה את מפלגת העבודה. את האיחוד הלאומי, לעומת זאת, הותיר באופוזיציה. כעבור חודשים אחדים שב ואכזב את הימין כאשר הצהיר במה שכונה "נאום בר-אילן": "אני תומך בחזון של שתי מדינות לשני עמים מדינה פלשתינית מפורזת המכירה במדינה היהודית".
בעקבות לחצי ממשל אובמה הקפיא נתניהו את הבנייה ביהודה ושומרון לעשרה חודשים באופן רשמי, אולם ההקפאה בפועל נמשכה עוד זמן רב אחרי תום עשרת החודשים הללו. בסוכות 2011 הוביל נתניהו ליישום עסקת שליט, שבה שחרר חמאס את הלוחם גלעד שליט אחרי חמש שנים בשבי תמורת 1,027 רוצחים ומחבלים, ובהם גם אחד שענה לשם יחיא סינוואר. העסקה הזו סיפקה לחמאס תשתית לטבח שמחת תורה תשפ"ד. עד פרוץ הטבח היו לאורך הדרך עוד הרבה נקודות יציאה, אך מכולן בחרה ישראל – כמעט תמיד בהובלת נתניהו – להתעלם, ולהמשיך בנתיב המסוכן.
סבבים ודמי חסות
מדיניות ה'סבבים' אפיינה את מערכת היחסים בין ישראל לעזה מאז ההתנתקות. ההצקות מעזה בדמות ירי טילים ופיגועים על הגדר נמשכו כל העת, ומפעם לפעם איבדה ישראל את סבלנותה. חילופי אש של ימים אחדים הכניסו למצב מלחמה את יישובי הדרום בטווח הולך וגדל. ישראל חיסלה בכירים אחדים תוך כדי דיבור על "צריבת תודעה" וטענה: "האויב מורתע", אולם נשמרה מכל משמר מלהשמיד אותו כליל. כעבור ימים אחדים הסתיים הכול בהסכמות שקטות כאלה ואחרות בתיווך מצרי או קטרי וכך הלאה, עד הסבב הבא.
למשל, בסוף 2012 פתחה הממשלה במבצע עמוד ענן בעקבות ירי רקטות מהרצועה, אולם כמו מבצעים אחרים אף הוא נקטע באיבו, ולאחר המבצע אף אפשר נתניהו לבכיר חמאס חאלד משעל – זה שישראל בהובלת נתניהו ניסתה לחסל 15 שנים קודם לכן – להיכנס לרצועת עזה.
בקיץ 2014 שוב התגברה האש מעזה, וישראל פתחה במבצע צוק איתן, אך הוא הסתכם בכניסה קרקעית לעומק של שלושה קילומטרים בשטח הרצועה ובמחיר כבד של יותר משבעים נופלים. במבצע נחטפו גופותיהם של הלוחמים אורון שאול והדר גולדין, ואלה הושבו רק כעבור 11 שנה, במלחמה הנוכחית. המבצע ההוא התאפיין בהפסקות אש חוזרות ונשנות גם כאשר היה ברור שחמאס יפר אותן כעבור זמן קצר, והסתיים ללא תוצאות ממשיות לאחר חמישים ימי לחימה. את ההחלטה על הפסקת האש בסיום המבצע החליט נתניהו עם שר הביטחון משה בוגי יעלון ללא הצבעה בקבינט המדיני-ביטחוני, שבו ייתכן שלא היה לו רוב.
בעקבות רצח שני שוטרים בהר הבית בפיגוע בקיץ 2017 החליט נתניהו להציב גלאי מתכות בשערי ההר. הצבת הגלאים נתפסה ביטוי לריבונות ישראלית בהר, ועל כן החליטו המוסלמים להדיר את רגליהם מההר עד להסרת הגלאים, אגב התכנסויות המוניות אלימות מחוץ למתחם וגם מעשי פיגוע קשים. כעבור שבועיים החליט נתניהו להתקפל ולהסיר את הגלאים כדי להשיב את השקט על כנו.
החל מ-2018 נפתח פרק נוסף בתולדות ההתמודדות הישראלית עם בעיית עזה: התפרעויות המוניות על גדר המערכת סביב הרצועה, שלא שככו גם אחרי חיסול 220 מהפורעים. "התמודדות" איננה המילה הנכונה, כי ישראל לא ממש התמודדה עם הבעיה אלא בעיקר ניסתה להתעלם ממנה. למעשה זה היה ניסוי כלים נוסף של חמאס בדרך לטבח בעוטף. במהומות הועלו באש אלפי דונמים של שדות וחורש בעוטף עזה באמצעות מאות עפיפוני תבערה, בלוני תבערה ונפץ ורקטות ששיגר חמאס, אולם ישראל כדרכה נזהרה גם הפעם מלשבור את הכלים, ודאי שלא לחסל את חמאס.
אחרי עוד 'סבב הסלמה' של יממה בדרום בסוף 2018, כששוב הגיעה ישראל להפסקת אש עם חמאס, סירבה הרשות הפלשתינית להוסיף לשמש צינור לכספים מקטר בעבור חמאס. מעט קשה להאמין, אבל נתניהו שלח בעקבות זאת מכתב שבו ביקש מהקטרים להמשיך ולסייע לעזתים בסכום של שלושים מיליון דולר בחודש, וטען שהעברת הכסף תסייע לשמירה על היציבות האזורית. נתניהו גם ביקש משר האוצר האמריקני לשלוח מכתב המבטיח לקטרים שהכסף שישלמו למימון החמאס לא ייחשב מימון לטרור.
קצת אחר כך הסביר נתניהו בישיבת הממשלה את מדיניותו כלפי חמאס: "מי שרוצה לסכל הקמה של מדינה פלשתינית צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס. זה חלק מהאסטרטגיה שלנו – לבדל בין הפלשתינים בעזה לבין הפלשתינים ביהודה ושומרון".
"הוא הצליח להשיג ניתוק בין עזה ליהודה ושומרון, ובעצם ריסק את חזון המדינה הפלשתינית בשני האזורים הללו", סנגר עליו גם נאמנו יונתן אוריך ב-2019. "חלק מההישג קשור לכסף הקטרי שמגיע כל חודש לחמאס".
אגב, בעקבות הפסקת האש הזו ב-2018 התפטר מתפקידו שר הביטחון אביגדור ליברמן, ומפלגתו פרשה מהקואליציה. ההתפטרות ההיא הובילה לתסבוכת הפוליטית ולחמישה סבבי בחירות חוזרים ונשנים בשנים הבאות.
סכומי עתק, מיליארדים רבים, הושקעו החל מ-2019 בהקמת מכשול עילי בגבול עזה. נתניהו דיבר על המיזם בישיבת הממשלה וטען שהמכשול ימנע חדירת מחבלים. בסוף 2021, כשהיה נתניהו באופוזיציה, נחנך המכשול בגבול עזה. בטקס החנוכה חלק שר הביטחון בני גנץ שבחים לנתניהו על שדחף את הקמת המכשול, ונתניהו עצמו אמר: "זהו יום היסטורי" והסביר שמדובר במיזם לאומי חשוב שכבר הציל חיים רבים. את טבח שמחת תורה תשפ"ד, בכל אופן, המכשול לא מנע כלל. נראה שהוא תרם בעיקר להרדמתנו.
הסכמי אברהם ונפתולי בנימין
ישראל הלכה והתחזקה בשנים ההן מבחינת מעמדה בעולם, ובכלל הלכה והתעשרה. ב-2010 הצטרפה ישראל לארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי היוקרתי, ה-OECD. בשנים ההן גם התגלו מאגרי גז עצומים במים הטריטוריאליים של ישראל בים התיכון. לפני עשור הביא נתניהו לאישור מתווה הגז על אף התנגדויות עזות – בעיקר משמאל – מתווה שהתגלה כברכה כלכלית שאינה מפסיקה לשאת פירות.
המתווה הוביל לפיתוח מהיר למדי של מאגר לווייתן, שהחל להזרים גז בסוף 2019, ושל המאגרים הקטנים כריש ותנין. המעבר מצינור אספקה יחיד – ממאגר תמר – לשלושה מאגרים פעילים שיפר מאוד את הביטחון האנרגטי של ישראל ומנע שיבושים באספקת החשמל המקומית, כולל בתקופות של הסלמה ביטחונית.
בסוף כהונתו במשרד האוצר עמד שיעור הצמיחה בישראל על 4.1%, הגבוה שבמדינות המפותחות, האינפלציה הייתה נמוכה במיוחד, ונתניהו חיסל גם את הגירעון הממשלתי
המדינה החלה לראות הכנסות של מיליארדי שקלים בשנה – כשישה מיליארד שקלים נכון לשנת 2025 – מתמלוגים. מחירי הגז הטבעי המקומי ירדו ברבע מאז החלת המתווה, והם נחשבים יציבים ונמוכים לעומת מחיריו במדינות אירופה. המתווה גם פתח את הדרך לחתימת חוזי עתק לייצוא גז לירדן ולמצרים. הצעד הזה חיזק את מעמדה האסטרטגי של ישראל במזרח התיכון והפך את האנרגייה לכלי מרכזי ביחסי החוץ שלה, בדיוק כפי שחזה נתניהו.
גם קשרים מדיניים היו תמיד בעדיפות גבוהה בעיני נתניהו. בין השאר שמר שנים על ערוץ פתוח, ידידותי למדי, עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. ההיבט הזה בא לידי ביטוי ב-2020, בנכונותו של נתניהו להעדיף את הסכמי אברהם עם איחוד האמירויות, בחרין ומרוקו על פני החלופה של החלת ריבונות ישראלית מסוימת ביהודה ובשומרון, שעמדה אז על הפרק.
ולמרות ההישגים הכלכליים המדהימים ויחסי החוץ הפורחים, כאילו בלי סתירה, בכל הנוגע לעזה, ליהודה ושומרון ולערביי ישראל הלך המצב והידרדר בהתמדה כל הדרך אל הטבח. בבוקר יום ירושלים תשפ"א, 2021, נכנע נתניהו לפורעים הערבים שהציפו בהמוניהם את הר הבית ויידו משם אבנים לכל עבר, וכן לאיומי ראשי חמאס בעזה בעניין, ולא פתח את הר הבית ליהודים ביום השנה לשחרורו במלחמת ששת הימים. בערבו של יום, תוך כדי צעדת הריקודגלים, שוגרה רקטה מעזה לירושלים, ובכך ניתן האות למהומות הדמים שזכו לכינוי האירוני "שומר החומות".
החידוש בפעם ההיא היה שלא מדובר עוד רק בשיגור רקטות אלא בפרעות של ממש בערים המעורבות, כולל פגיעה בנפש, ורכוש רב הוצת, נשבר וחולל. 13 חללים נרשמו בשל ירי הטילים ועוד שלושה בשל הפרעות בפנים הארץ: יגאל יהושע מלוד נרצח לאחר שנפגע קשות בראשו מאבנים שיודו על מכוניתו. דסטאו ביסט מרמלה נפגע באורח אנוש מפגיעת שני רוכבי אופניים חשמליים ערבים שדרסו אותו במכוון בעירו ונפטר כעבור שבועיים. אבי הר-אבן מהרצלייה, בעברו מנהל סוכנות החלל הישראלית, נפצע אנושות בהצתת פורעים ערבים את מלון 'אפנדי' בעכו, ונפטר מפצעיו שלושה שבועות לאחר מכן. האווירה הייתה קשה, והתחושה הייתה שהמשטרה כלל איננה ממלאת את תפקידה בהגנה על האזרחים, ואלה נאלצים לגונן על עצמם כמו בימי טרום המדינה.
באורח סמלי, ואולי לא רק סמלי, ימים מעטים ממש אחרי שוך פרעות שומר החומות הרכיבו בנט ולפיד ממשלה, ונתניהו הודח מהשלטון אחרי 12 שנות שלטון רצופות.
בניגוד להערכות יריביו, נתניהו לא פרש, ועבר לשמש ראש אופוזיציה לוחמני במיוחד, שהתישה את הממשלה בדיונים בלתי נגמרים בכנסת והפילה גם חוקים חיוניים מבחינתה, ובלבד שלא לסייע לצד הפוליטי שמנגד. נתניהו נמנע מלהגיע לעדכונים ביטחוניים אצל בנט כדי שלא לקבע בתודעה הציבורית את נחיתותו האופוזיציונית של מי שרבים עוד המשיכו לפנות אליו – לאו דווקא בטעות – בתואר "ראש הממשלה".
מלחמה שלא הייתה כמותה
כשחזר נתניהו לכס ראש הממשלה, בימיה האחרונים של 2022, באה לעולם תוכנית הרפורמה במערכת המשפט. זו הייתה תוכנית של שר המשפטים יריב לוין וראש ועדת החוקה, החוק והמשפט שמחה רוטמן, לא של נתניהו, שמעולם לא הפגין התלהבות לממש אותה. כשהצטרף שר הביטחון יואב גלנט למתנגדי התוכנית, פיטר אותו נתניהו, אולם כעבור זמן קצר חזר בו ראש הממשלה, והפיטורים בוטלו. הסיבה לביטול: ליל אימים של מחאות, התפרעויות, עשן וחסימות שזכה לכינוי "ליל גלנט". ההסתדרות וראשי המגזר הפרטי הודיעו על הצטרפות למחאה והורו על שביתה כללית של המשק. בעקבות זאת התקפל נתניהו והודיע על השהיית השינויים במערכת המשפט.
עוד סבב של חילופי אש מעזה, שהחל בל"ג בעומר תשפ"ג (2023), זכה לכינוי הסתמי "מגן וחץ". נתניהו הצהיר בסופו שהמבצע "שינה את משוואת ההרתעה", אולם כפי שראה כל העולם בבעתה כעבור חודשים אחדים, הוא לא שינה דבר.
קיץ של מחאות פרועות וסרבנות משמאל חלף על ישראל. ביום הכיפורים תשפ"ד, שבוע וחצי לפני המלחמה, נרשמו הפרעות והתנכלויות לתפילות ההמוניות שנערכו ברחובות תל אביב. התחושה הייתה שמשהו לא-טוב קורה לנו. בבוקר שמחת תורה תשפ"ד פרצה המלחמה הנוכחית בטבח נורא בעוטף עזה.
במהלך המלחמה ההיסטורית והבלתי נתפסת המתנהלת מאז שמחת תורה תשפ"ד נרשמו לאויב יותר מ-94,000 הרוגים, כמעט כמו מספר הרוגי האויב בכל מלחמות ישראל עד אז. ישראל תקפה ביעדים שמעולם לא תקפה בהם בגלוי קודם לכן: באיראן, בתימן ובקטר. היא החריבה חלק גדול מבתי הרצועה, ונכון לעכשיו שולטת על קרוב לשני שלישים משטחה, השתלטה על כתר החרמון ועל מחוזות שלמים בסוריה ובלבנון, חיסלה את המנהיג האיראני ואת כל צמרת הכוחות הנלחמים נגדה בכל החזיתות, ועוד היד נטויה.
כן, בהפוך על הפוך, דווקא מחדלו הגדול של נתניהו הוא שהביא לידי מימוש חזונו הגדול, זה שעליו דיבר ללא הרף יותר משלושה עשורים – איראן. הוא הביא לשותפות היסטורית עם המעצמה הגדולה בעולם נגד השטן האיראני ותוכנית הגרעין שלו, כולל עריפת ראשו.
ועדיין לא בטוח שהרבה השתנה. את השאיפה להקים מחדש את יישובי חבל עזה הגדיר נתניהו "לא ריאלית", שלא לדבר על המשך החזקת חמאס בחיים. כנ"ל אגב, להבדיל, בכל הנוגע ליחסו של נתניהו לשליטת השמאל בכלל המנגנונים במדינה. "עד למשפטו בנימין נתניהו היה מגדולי המגינים על מערכת המשפט הישראלית", התבטא אהרן ברק, "תרומה זו לא אשכח לעד".
אבל לנתניהו, חייבים להודות, יש גם קסם. סרטון שהפיקה לשכת נתניהו בזמן מבצע שאגת הארי, שבו הוא נראה מזמין קפה במזנון כלשהו, חשף את סוד כוחו. נתניהו מחייך בו, אופטימי, מלא הומור ושובבות, ואת זה אנחנו הישראלים אוהבים מאוד. בישראל מחפשים אצל המנהיג עממיות, דיבור בגובה העיניים, ושמחת חיים פשוטה קונה אותנו, כי כאלה אנחנו. בניגוד לטראמפ נתניהו איננו עף על עצמו בשבחים מביכים. מנהיג שמשבח את עצמו קונה כנראה את האמריקנים, לא את הישראלים. ונתניהו? הוא המומחה מספר אחת בעולם לדעת קהל. יוכיחו כמעט 19 שנות שלטונו, ועוד היד נטויה.