בשנים האחרונות בכל פעם שמתקרבת עונת בחירות או נוצר משבר פוליטי, אנו עדים לתופעה מרתקת ומתמיהה כאחד: מחנה השמאל הישראלי, זה שבעבר נשא דגלים אידיאולוגיים ברורים, מחפש בנרות דמות ימנית מובהקת שתעמוד בראשו, או לכל הפחות תוביל אותו לניצחון. התופעה הזו, שהחלה לטפטף בשנים האחרונות, מגיעה כעת לשיאה מול עינינו המשתאות במהלך ההכנות לבחירות אלו.
מצד אחד, אנו שומעים התבטאויות של אישים כדוגמת נפתלי בנט, המבהירים בריש גלי כי "רק איש ימין שיעמוד בראש הגוש יוכל להביס את בנימין נתניהו". מהצד השני, יו"ר מחנה השמאל, יאיר גולן, מצהיר בפומבי כי תפקידם של בנט וליברמן במערכה הוא פשוט "להביא מנדטים" מגוש הימין. וכך נוצרה מציאות שתחת דגל אחד ויחיד שעליו חרוטות המילים "החלפת השלטון", מתאגדים כוחות פוליטיים שנדמה כי אין ביניהם שום חוט מקשר של חזון או מהות.
פשיטת הרגל של מחנה השמאל
זוהי תמונת בכי למחנה שבעבר התהדר במנהיגים בעלי שיעור קומה היסטורי כבן גוריון, יצחק רבין ושמעון פרס. שאפשר היה לחלוק עליהם נחרצות, להיאבק בדרכם בקלפי וברחובות, אך אי אפשר היה לקחת מהם את העובדה שהייתה להם דרך. הייתה להם תפיסת עולם סדורה, מוסר שאותו ניסו לקדם, וערכים שעליהם נלחמו.
היום, נראה כי השמאל הישראלי הרים ידיים וויתר על הניסיון לשכנע את הציבור בצדקת דרכו. במקום להציג משנה אידיאולוגית איתנה, המחנה הזה פושט את הרגל ומעדיף "להפריט" את ההנהגה שלו לידי אנשי ימין שיוכלו להביא עבורו את המנדטים החסרים ולכבוש את לבבות הבוחרים. המטרה של הסטת ראש הממשלה מכיסאו קידשה את כל האמצעים, ורוקנה את המחנה מכל תוכן ערכי ועמוק.
תאוות שלטון במסווה של "הצלת המדינה"
אך הביקורת אינה יכולה להישאר נחלת השמאל בלבד. מנגד, עומדים אותם אנשי ימין שמוכנים לשמש כ"עלה התאנה" של מחנה המרכז-שמאל. מדובר באבסורד של ממש: אותם פוליטיקאים מרבים לתקוף את ראש הממשלה בטענה שהוא מונע מתאוות שלטון ונאחז בכיסאו בכל מחיר. אך בפועל, האם הם אינם חוטאים בדיוק באותו החטא?
בשם השאיפה לכבוש את ההנהגה או לנקום יריבויות אישיות, הם סוחרים באידיאולוגיה שעליה גדלו, מוכרים את הערכים שבשמם נבחרו, ומוכנים להתיישר עם גורמים שרחוקים שנות אור מתפיסת עולמם המקורית. מי שמאשים את יריבו הפוליטי באופורטוניזם ובתאוות שלטון, אינו יכול לרמוס את עקרונותיו שלו רק כדי לזכות בנתח מהעוגה השלטונית. אותם אנשי ימין נדרשים כעת לחשבון נפש נוקב ולבדק בית אמיתי, לפני שהם מטיפים מוסר לאחרים.
סיכום: אחדות אמיתית, ולא אחידות מזויפת
דמוקרטיה בריאה זקוקה לימין חזק ולשמאל חזק. היא זקוקה למאבק רעיוני כן ואמיתי בין תפיסות עולם שונות. אך כאשר השמאל מאבד את מצפונו ונשען על ימניים לשעבר, וכאשר אנשי ימין מקריבים את ערכיהם על מזבח "החלפת השלטון", הציבור נותר עם פוליטיקה חלולה וחסרת אמינות. הגיע הזמן לדרוש מנבחרינו לחזור לפוליטיקה של אמת – פוליטיקה שבה כל מחנה מציג בגאווה את דרכו, ולא מוכר את נשמתו עבור כיסא.
דווקא מתוך עמידה איתנה של כל אחד על עמדתו, ניתן להגיע לאחדות ושיתוף פעולה אמיתי לטובת המדינה. הציבור שלנו אינו זקוק לטשטוש זהויות ול"אחידות" המלאכותית שמנסים להוביל אותנו אליה היום. כבוד הדדי ושילוב כוחות אמיתי צומחים רק כאשר לכל צד יש עמוד שדרה ערכי שאותו הוא אינו ממהר להקריב.