התמונות והתיעודים שהגיעו הבוקר מכביש 4, שבהם נראים שוטרים משליכים רימוני הלם לעבר מפגינים קיצונים המוחים נגד חוק הגיוס, הן תמונות קשות לצפייה ובלתי נתפסות. אי אפשר שלא לשאול את השאלה המתבקשת: מה היה קורה אילו תיעודים כאלה היו מגיעים מהפגנות קפלן או ממחאות אחרות נגד הממשלה?
התשובה ברורה לכולנו. כל מהדורות החדשות היו נפתחות בזעקות שבר; פאנליסטים היו מבכים ומבקרים בארסיות את התנהלות הממשלה והשר לביטחון לאומי; ואמירות קשות וגינויים היו נשמעים מכל קצוות הקשת הפוליטית תחת הכותרת "אכיפה בררנית".
אולם, כשמדובר בחרדים שמחליטים לחסום את כביש 4 בבוקרו של יום, או את פסי הרכבת בסופו, ובכך משבשים מדינה שלמה, פתאום נדמה שבהם מותר להשתלח, ולא רק מילולית. אין זכות לאנרכיה לאף מגזר.
אין ספק שתורתנו הקדושה היא ערך עליון, ובאותה נשימה – צה"ל הוא ערך מקודש. הדרך היחידה להתגבר על המכשול החברתי המורכב הזה היא שילוב כוחות, מתוך שיתוף פעולה אחיד ומכבד. לעניות דעתי, לשום גוף או מגזר במדינה לא ניתנת הזכות לחסום כבישים, להרוס תשתיות ולבצע מעשי ונדליזם. לא לחרדים, לא לאנשי קפלן, לא למורים, לא לעולי אתיופיה ולא לנכים. לאף אחד!
עצרו את האלימות לפני האסון
רוצים להפגין? להביע כאב או מחאה? יש דרך מסודרת להשמיע קול זעקה בכל נושא, חשוב ככל שיהיה. המצב הנוכחי, שבו האשמות הדדיות ואכיפה בררנית מנהלות את האירוע, אינו מקדם אותנו לשום מקום. עצרו! פוליטיקאים, רבנים, עסקנים, ראשי ישיבות ואדמו"רים, חסידים, ליטאים, חילונים, ספרדים ואשכנזים, התעוררו לפני שישפך פה דם נקי.
הסכנה הגדולה אינה נובעת רק מחשש לדריסה בכבישים החסומים, אלא מהאלימות הגואה והשנאה המפעפעת ברחובות. אנחנו נמצאים במרחק פסיעה מאירוע טרגי שנבכה עליו לעולמים. ואז, כהרגלנו, יהיו מי שיזדרזו להאשים את היועצת המשפטית לממשלה, את השר לביטחון לאומי, את הממשלה עצמה, בטענה שמטרתם לפלג ולשסע את העם.
אל מול המדרון החלקלק הזה, אני קורא לכולנו לעמוד יחד כחומה בצורה ולא לתת יד למעל המפלג הזה. יש לעצור את האלימות מכל הצדדים – ושעה אחת קודם. בואו נתעשת, כדי שלא נגיע חלילה ליום שבו נצטרך להביט זה בעיני זה ולומר בבושת פנים: "ידינו לא שפכו את הדם הזה".
צודק האחריות על הציבור