"הפיגוע הרצחני שאירע בשבוע שעבר נתפס כפיגוע של קו התפר, אבל הוא אינו כזה היות שהמפגעים הם ערבים ישראלים", מזכיר עמית אסא, לשעבר בכיר בשב"כ, מחבר הספר 'זהות במבחן'. "אומנם כוכב יאיר נמצא על קו התפר, וטייבה יושבת על הגבול עם יהודה ושומרון, אבל אנחנו מדברים על מפגע ערבי ישראלי, בדיוק כמו אלה שחיים בשכנות אלינו ביפו, בחיפה, ברמלה ובכל מקום שיש בו מרקם חיים משותפים בין ערבים ליהודים. לאיום הזה יש מרכיבים אחרים משיש בפיגוע קו התפר, כי הוא לא מטופל מבחינה מודיעינית וביטחונית כמו אוכלוסיות פלשתיניות שמעבר לגדר, שסביבן מציבים גדרות, מכשולים ותצפיות". 

אסא מסביר כי למרות חוסר הטיפול, האיום הוא אותו איום: "זו חברה שחיה בתוכנו וברובה רואה את עצמה כפלשתינית ומזדהה עם רעיונות של אסלאם קיצוני, שהמהות שלו היא חיסול מדינת ישראל. הטיפול בבעיה יתחיל כשנבין שהתודעה שלהם חייבת להשתנות". הוא מחבר את הנושא של התודעה של ערביי ישראל לכמות הנשק הבלתי חוקי ולפשיעה במגזר: "המגזר הזה רווי בנשק בלתי חוקי שלא מטופל, ובתוכו מפעפע הרעיון האידאולוגי הסובר כי מדינת ישראל לא צריכה להתקיים כאן, ולכן קונפליקט פלילי יכול להפוך מהר מאוד לקונפליקט לאומני. 

"כשאנחנו נכנסים לעומק של הדברים ברמת האידאולוגית ובוחנים את הנרטיב הערבי-ישראלי שמשתקף גם דרך הנציגים של המגזר הזה בכנסת, אפשר לקבוע שיש כאן דה-לגיטימציה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי ושאיפה לכונן פה ישות ערבית. 

"במרקם העדין של חיים משותפים אנחנו חייבים להיות מסוגלים לתת בהם אמון, והאחריות ליצור את האמון הזה מוטלת על הערבים הישראלים שחיים במדינת היהודים: הם צריכים להוכיח שהם נאמנים למדינה. אני רוצה לראות את המנהיגים שלהם אומרים את הדברים האלה בריש גלי. אני רוצה שבמערכת החינוך שלהם הילדים שלהם ילמדו מגיל אפס שהמדינה הזאת היא מדינת היהודים ושצריך להיות נאמנים לה. רק אז אני אוכל לתת בהם אמון". 

זה בהחלט חלום יפה, אבל עד שנשיג אותו, אם בכלל, איך נגן על עצמנו מפני האיום הזה?

"אנחנו לא משקיעים מספיק במודיעין, כי לאורך השנים השב"כ משך את ידיו מטיפול בערבים ישראלים. מי שמטפל בעניין הזה הוא המשטרה, שיש לה כלים מצומצמים יותר, ולצערנו לא-פעם היא גם מעלימה עין מארגוני פשע. נוצר פה ריק שחייבים לטפל בו. צריך להגדיר את הנושא בעיה של ביטחון לאומי".

מה יקרה אם ערביי ישראל יחליטו לנסות לחזור חלילה על תרחיש 7 באוקטובר?

"אני חושב שזה תרחיש קצת אפוקליפטי ולא מעריך שתהיה התארגנות מאורגנת לביצוע של אירוע כזה. אני פוחד יותר מאירוע שיתלקח מתוך אירוע מקרי, ואלו דברים שקרו לנו בעבר. 

"כאן אני רוצה להחזיר אותנו למה שאמרתי קודם בעניין התודעה וההרתעה: אם בראש של ערבים ישראלים נמצא רעיון שאומר שאפשר לפעול בתוקפנות כלפי י

הודים ולהשיג מזה הישגים, אנחנו יושבים על חבית חומר נפץ. צריך לפתח אצלם בראש את התובנה שהם יפסידו יותר משירוויחו מפעולה כזו, לגדוע את המוטיבציה". 

אסטרטגיית הרתעה

אם נחזור לקו התפר, איזה איום נשקף עלינו משם?

"אני מכיר את הנושא לעומק כי אני יושב בוועדת ביטחון של עמק חפר, מקום מגוריי. במקומות הללו יש מוטיבציה לחדור לישראל ולבצע פיגועים, וטנדרים יכולים להגיע משם לנתניה בתוך עשר דקות. ייתכן שם גם אירוע של השתלטות על כביש 6: בשעות העמוסות יש שלושה נתיבים עמוסים לכל צד. ברגע שעוצרים את התנועה אנשים כלואים בתוך כלי הרכב שלהם, והסכנה היא טבח נוראי". 

האם אתה סבור שבטולכרם ובג'נין וכו' יש יכולת ואמל"ח לבצע דבר כזה?

"זו שאלה טובה. אני לא מצוי כרגע במערכת ברמה המודיעינית, ולכן לא יודע להגיד מהן התשתיות והיכולות. ההערכה שלי היא שאין שם תשתיות כמו שהיו ברצועת עזה, כי לרצועת עזה לא הייתה לנו נגישות, ואילו כאן יש לנו רכזי שב"כ שפוגשים אנשים מהשטח, והצבא נכנס לשם. המודיעין שם טוב בהרבה ממה שהיה לנו ברצועת עזה". 

האם יש לדעתך מנהרות שעוברות מתחת לגדר לעבר מרכז הארץ?

"אני יוצא מנקודת ההנחה שיש. אני שומע שנים תושבים בבת חפר שאומרים שהם שומעים חפירות, ואני מעריך שיש מנהרות ותשתיות של כלי נשק. ידוע גם שנעשית החדרת כלי נשק ליהודה ושומרון מאזור ירדן. איראן משקיעה הרבה מאוד משאבים כדי שיהיה נשק ביהודה ושומרון, ולא רק רובים אלא גם מטענים, טילי נ"ט ונשק ארוך טווח". 

אסא מוסיף ומדבר על השחקן החדש: איום הרחפנים. "אנחנו טומנים את הראש בחול, אבל הקלות הבלתי נסבלת של החדרת רחפן בעל סיב אופטי שיכול להגיע למרחק של 15 קילומטר, שאפשר בקלות להביא אותו ליהודה ושומרון ומשם לעמק חפר ולכפר סבא, מדאיגה מאוד". 

גם בנושא הזה הוא סבור שהמלחמה העיקרית נגד האויב ערבי איננה באמצעים אלא בתודעה: "כשאני מנטרל את האמצעים שלהם או בונה לעצמי גדרות ומפתח טכנולוגיות שימנעו מהם לפגוע בי, זו חשיבה הגנתית. החשיבה שלי היא חשיבה התקפית רעיונית: אני רוצה שנתחיל לפעול נגד המוטיבציה ונגד הרצון לפגוע במדינת ישראל או ביהודים באשר הם". 

איך?

"הדרך לעשות זאת היא הרתעה, וזה עניין אסטרטגי. מדינת ישראל לא פועלת ברמת ההרתעה ולא עושה פעולות שיגרמו לצד השני להבין שבכל פעולה של תוקפנות כלפינו יש יותר הפסד מרווח. האויב צריך לדעת שאם נורה כדור מאזור

לעבר יישובים ישראליים, למחרת בבוקר עולים טנקים על האזור שממנו נורה הכדור ומוחקים שטח של חמישה דונם, ולא משנה מי גר שם. אם הגענו למפגע מסוים שהוא פעיל טרור, אני לוקח את כל המשפחה שלו, מעלה אותם על אוטובוסים ומעביר אותם את מעבר אלנבי. רק פעולות אגרסיביות ובלתי פרופורציונליות יגרמו להרתעה". 

ארכיון. צילום: דובר צה"ל

למה זה לא קורה?

"אנחנו נמצאים בסד של הרציונל המערבי והצדק הבין-לאומי שלא מאפשר לנו לעשות את זה. אנחנו צריכים להיכנס לראש של הצד השני ולדבר בשפה שלו על כבוד המשפחה, על השטח ועל האדמה. אם אתה פוגע בזה, האויב מבין שלא כדאי לו. 

"מבחינה אסטרטגית אני לא רוצה שיהיו גדרות בין טולכרם לבת חפר, אני לא רוצה לשים שער צהוב בכניסה ומצלמות במושב חוגלה, שבו אני גר, כי ככה אני סוגר את עצמי במקום לפעול הפוך. אני רוצה שכשערבי שכן מקלנסווה ייכנס למושב שלי, הוא ייכנס ביראת כבוד. הוא לא יכול לכבד אותי אם כשג'יפ מג"ב מסתובב בקלנסווה והוא זורק עליו אבנים, הג'יפ מתקפל ונוסע". 

איך נשנה את התפיסה של מערכות הביטחון שלנו?

"זו שאלה קשה. צריך לשנות את התודעה ואת הערכים, ואז לשים במקומות הנכונים את האנשים שמובילים את הערכים האלה כדי שהם יקבלו את ההחלטות בזמן אמת על סמך הערכיות שהגדרנו ובנינו. כשאני מסתכל על השב"כ, אני רוצה להפוך את המחשבה שמנהלת את פעולות הארגון, ואני מתחיל מלמעלה, בחקיקה. 

"חוק השב"כ לא מתאים לשב"כ של היום. הדברים שם הם ערטילאיים וכלליים מדי, ואני רוצה למקד ולדייק את המטרות של הארגון. אחר כך צריך לקבוע לשב"כ מעין קוד אתי, מסד ערכים שעל בסיסם הארגון יפעל. את הקוד האתי הזה צריך לתלות במשרדים של השב"כ, ומהם תיגזר המדיניות, למשל הדרך שאתה מסתכל בה על היריב שלך, איך אתה בוחן אותו ואילו כלים עומדים לרשותך".

אנחנו רואים מינויים שהממשלה מצליחה לעשות: ראש השב"כ, ראש המוסד, ראש המל"ל. אתה חושב שבעקבות מינוי כזה מתחיל שינוי בארגון כמו השב"כ? 

"חובת ההוכחה היא על מי שמוביל את השב"'כ, ועליו להביא לידי השינוי הערכי ולשינוי הנרטיבים שמתוכם הוא פועל. אני רוצה כמובן לראות שב"כ לוחמני יותר, שברור לו מי האויב שלנו. מי שהובילו את השב"כ בשנים האחרונות ראו ברשות הפלשתינית שותפה. בתפיסה הזאת הייתי רוצה לראות שינוי. 

"אנשים שאני מכיר ועובדים בשב"כ מספרים לי שאכן יש שינוי לטובה בנוגע להתקפיות ולוחמנות. אני חושב שהביטחון האישי שלנו עדיין טוב, אבל אני כל הזמן מנסה לחשוב מה אנחנו צריכים לעשות כדי שיהיה ברור שכל מי שלא מקבל את המדינה הזו כמדינת העם היהודי צריך למצוא את מקומו מחוץ לישראל".