אחרי יממה של בלבול וחוסר ודאות, הגיע הזמן לעשות טיפה סדר במצב ולנסות להבין על מה בדיוק הסכים נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. ההסכם הרשמי שגובש כולל בסך הכל שני עקרונות רזים ופשוטים: מצר הורמוז חייב להישאר פתוח לשיט חופשי, ולאיראן אסור שיהיה נשק גרעיני. טראמפ מתעקש בכל ציוץ שני שלו לחזור על ההתחייבות הזו שלאיראן לא יהיה גרעין, ובמקביל הוא חותר לפתיחת מצר הורמוז לתנועה חופשית בכל מחיר.
למרות ההצהרות, השאלות הגדולות נשארות פתוחות. למה טראמפ היה כל כך להוט להסכם רזה כזה? למה הוא כפה עלינו לא להפריע לו, אפילו במחיר של איחוד הזירות ופגיעות בחיילים? בגלל זה פתאום ג'י די ואנס, שמתנגד למלחמות, עבר לקדמת הבמה בזמן שרוביו עבר אחורה. עד עכשיו איש לא מצליח להביא נימוק רציני לכל האובססיה הזו, מעבר לתירוצים כמו המונדיאל, יום הולדת או בחירות האמצע. שאלת השאלות היא מה מתכוון טראמפ לעשות עם איראן ב-60 הימים של הפסקת האש שהוא קנה לעצמו.
הכל התחיל בבייג'ינג
התשובות לכל השאלות האלו טמונות כנראה במה שהתרחש בבייג'ינג בביקור שנערך בחודש שעבר, בין ה-13 ל-15 במאי 2026. טראמפ הגיע לסין אחרי תשע שנים שבהן לא פגש את הנשיא שי ג'ינפינג. הוא הגיע לשם אחרי שנה שלמה שבה הוא הפך את כל העולם עם מכסים, שרשראות ייצור ונתיבי סחר כדי לצמצם את ההגמוניה של סין ולדחוק אותה לפינה. טראמפ אפילו דחה את הביקור הזה בחודש בגלל המבצע באיראן.
אבל טראמפ הגיע לביקור פחות חזק משתכנן. הוא רצה להגיע כמנצח באיראן וכך לכפות על סין מנגנוני פיקוח סחר חדשים והסכמים בנוגע למתכות נדירות ולבינה מלאכותית, מה שיבטיח לו את השליטה בכלכלה העולמית. הסינים לא שיתפו פעולה ואיימו בהסלמה ובהידרדרות למלחמה עולמית דרך איומים על טאיוואן, ובעיקר נלחמו בגלל הנפט האיראני הזול שהם קיבלו עד עכשיו ושארה"ב עצרה. כדרכן של מעצמות לא היה פיצוץ בשיחות ונעשו עסקאות יפות, כמו מכירה של 200 מטוסי בואינג לסין, אבל ההצהרה המשותפת הייתה קצרה מאוד וכללה משפט אחד בלבד: "מצר הורמוז חייב להישאר פתוח לשיט חופשי ולאיראן אסור שיהיה נשק גרעיני" – בדיוק עקרון ההסכם עם איראן.
מה מחכה לנו בהמשך?
טראמפ עקשן וחותר להמשיך את הסדר העולמי החדש שלו ואת שליטת ארה"ב בכלכלה העולמית. אחרי שנתקל בעקשנות הסינית לחתום על הסכמים, הוא נאלץ להסתפק בהסכם של 'נפט תמורת איראן לא גרעינית'. כמו איש עסקים, הוא חזר כדי לקיים את החלק שלו בעסקה ובשבילו הכל היה כשר כדי להגיע לחתימה הזו. בשביל זה הוא הוריד את הראש לישראל, הפך את הקטארים, הפקיסטנים והסעודים למתווכים, והביא לקדמת הבמה את ג'י די ואנס שהאיראנים והפקיסטנים סומכים עליו יותר מרוביו או ויטקוף.
האיראנים, שרק לפני שנתיים ניסו לרצוח את טראמפ, לא באמת מעניינים אותו. הוא ינצל את החודשיים הקרובים כדי להשלים את החלק שלו בעסקה עם הסינים למען איראן לא גרעינית, וישראל תחזור למקום שבו היינו בשנה וחצי האחרונות. אם הסכם הגרעין יצליח מה טוב, ואם לא – טראמפ ישאיר לישראלים לעשות את העבודה המלוכלכת. זה בדיוק מה שהוא עשה כשפירק את המפקדה בקרית גת אחרי שראה שטורקיה וקטאר שיקרו אותו, והחזיר לנו את עזה לטיפולנו, כשמאז הקו הצהוב כבר כולל 60% מהשטח.
