הבוקר (ראשון) קיבל בית הדין העליון של הליכוד החלטה פה אחד ודחה את העתירות שדרשו להדיח את שר הביטחון לשעבר משורות התנועה. נשיא בית הדין עו"ד מיכאל קליינר, יחד עם חברי בית הדין עו"ד יצחק בם ועו"ד יאיר לחן, קבעו כי לא נמצאה עילה חוקתית להפסקת חברותו. "לא מצאנו עילה להפסקת חברותו של מר יואב גלנט בליכוד", כתב עו"ד בם בפתח ההחלטה הדרמטית.
למרות שאינו הודח, הדיינים לא חסכו ממנו ביקורת חריפה ביותר על מהלכיו הפוליטיים בשנים האחרונות. פסק הדין כולל התייחסות קשה מאוד להתנהלותו סביב אירועי "ליל גלנט", בלימת הרפורמה המשפטית, המשבר בצה"ל וחוק הגיוס. העותרים, חברי המפלגה, טענו כי הוא פעל בניגוד מוחלט לערכי התנועה, סייע בפועל לאופוזיציה, הפר משמעת קואליציונית ופגע קשות באמון המתפקדים.
חשוב לדעת גם כי מבקר התנועה והיועץ המשפטי של הליכוד תמכו בעצמם בהרחקתו של שר הביטחון לשעבר. המבקר הסביר כי עמדותיו ביחס לעזה – התנגדותו לשלטון צבאי ישראלי ותמיכתו בגורם ערבי "לא עוין" – מנוגדות לחלוטין לעקרונות הליכוד ביחס לארץ ישראל. היועץ המשפטי של התנועה טען כי הוא הפר את חובת האמון שלו ואף עזר לאופוזיציה.
"כניעה לטרור הסרבנות"
הדיינים בם ולחן תקפו בצורה חסרת תקדים את מסיבת העיתונאים שכינס השר לשעבר לפני שפוטר לראשונה. בם כתב בפסק הדין כי המעשה היה "בבחינת כניעה לטרור" של אנשי מילואים שאיימו שלא להתייצב לשירות, וכינה זאת "סחיטה באיומים של הדמוקרטיה הישראלית". לצידם של דברים אלו, הוא קבע כי לבית הדין אין כלים להכריע אם פעל מתוך תפיסה אמיתית של טובת המדינה ותהה: "מה אנו, מה כוחנו ומה גבורתנו שנכריע במחלוקת זאת?".
מנגד, שר הביטחון לשעבר טען להגנתו כי העתירות כוללניות וחסרות תשתית ראייתית, וכי פעל אך ורק מתוך "דאגה עמוקה לביטחון ישראל". לדבריו, הוא עדיין תומך בשינוי האיזון בין הרשויות לטובת הכנסת והממשלה, אך סבר שהרפורמה קודמה מהר מדי ללא התחשבות בהשלכות הביטחוניות. הוא טען כי פעל נגד הסרבנות בדרך מדודה כדי לא להביא לקריסה במערך המילואים, והוסיף כי במבחן התוצאה בשבעה באוקטובר ובמהלך המלחמה התייצבו הכוחות "ב-150%".
נאמנות למדינה או למפלגה?
קביעה מרכזית נוספת בפסק הדין נוגעת למתח שבין המפלגה למדינה. בית הדין קבע כי חובת האמון של שר או ח"כ למדינת ישראל קודמת לחובת האמון למפלגה, ואישר כי "אין חובת האמונים לתנועה יכולה לגבור על חובת האמונים למדינת ישראל". הדיינים הזהירו כי שימוש רחב מדי בעילת הרחקה עלול להפוך לכלי מסוכן לחיסול יריבים פוליטיים בתוך הליכוד, וקבעו כי "עילת הרחקה רחבה ועמומה היא הזמנה לשרירות".
הטענות להפרת משמעת קואליציונית נדחו גם הן בגלל היעדר פרוטוקולים או החלטות סיעה ברורות, ובגלל שהוא התפטר מהכנסת כשהבין שלא יוכל לתמוך בחוק הגיוס. בנסיבות אלה, כתב בם, "טענות להפרת משמעת סיעתית כעילת הרחקה מוטב שלא היו נטענות". עו"ד יאיר לחן הוסיף כי מסיבת העיתונאים "תרמה בפועל להחרפת המשבר הציבורי והפוליטי" ונתנה "רוח גבית למחאה שפעלה נגד ממשלת הליכוד", אך קבע כי טעות פוליטית קשה אינה עילת הרחקה חוקתית.
נשיא בית הדין, מיכאל קליינר, ציין כי עצם התפטרותו מהכנסת מספיקה כדי לדחות את העתירה. הוא הוסיף כי העותרים מבקשים מבית הדין להיכנס לתחומים שהליכוד עצמו סבור שעל בתי המשפט להימנע מהם, ואף המליץ שועדת החוקה של התנועה תשקול מחדש את ההיגיון בסעיף 21 החדש. בסופו של דבר, הוא יצא מההליך עם נזיפה אידיאולוגית חריפה אך ללא סנקציות מעשיות, והדיינים סיכמו כי ההכרעה האמיתית על עתידו הפוליטי תתקבל על ידי מתפקדי המפלגה בקלפי.
