'חרבות הכלכלה' הוא ספרו השני של איל השקס, לשעבר קצין מודיעין בכיר וכיום יועץ בתחום הגאו-כלכלה. יש לו עוקבים רבים ברשתות החברתיות, ושם הוא פורש את הניתוחים שלו, שמתמקדים בעיקר במה שקורה מסביב: במדינות הערביות, ביחסי כלכלה בין מדינות ובסוגיות הקשורות למלחמה בהקשרים הרחבים שלה.
השנתיים האחרונות אומנם עברו על כולנו בעין מצלמות המלחמה, אבל יש למלחמות גם זווית אחרת, מדוברת פחות אך חיונית לא-פחות: הזירה הכלכלית. את החלל הזה, הלא-מתוקשר, השקס משלים בספרו החדש, הסוקר את ההיסטוריה של הלוחמה הכלכלית מהעת העתיקה ועד ימינו ומבהיר כיצד הפכה הכלכלה לשדה הקרב המרכזי של המאה ה-21. קדם לו הספר 'גשרי הכלכלה', הבוחן את תפקידה של הכלכלה ביצירת גשרים בין מדינות.
בישראל הכלי שנמצא רוב הזמן בכותרות הוא הכלי הצבאי
מלבד ספריו השקס מרבה לפרסם ברשתות סרטונים של ניתוח כלכלי חד ומעמיק המשלב בין עולמות הכלכלה, המזרחנות והגאופוליטיקה. "לכל מדינה יש ארבעה כלים מרכזיים להשיג את יעדיה האסטרטגיים: הכלי הצבאי, הכלי הדיפלומטי, השפעה רכה והכלי הכלכלי", הוא טוען. "בישראל הכלי שנמצא רוב הזמן בכותרות הוא הכלי הצבאי, ובצדק, שכן אנו מוקפים אויבים הרוצים לחסל אותנו".
"אך אסור לנו להסתמך רק על כלי אחד, ועלינו להיות ערים גם לחשיבות האסטרטגית של הכלי הגאו-כלכלי. כאן עלינו להבחין בין מדיניות כלכלית שעניינה להקצות משאבים בתוך המדינה ולדאוג לרווחת החיים של אזרחיה, ובין מדיניות כלכלית שהיא כלי ביטחוני וחלק בלתי נפרד מניהול מערכות צבאיות".
לדבריו, לא כל המדינות מגיבות בשווה למנוף הלחץ הכלכלי. "הכלי הכלכלי יעיל במיוחד במדינות שהרווחה הכלכלית נמצאת בראש סולם הערכים שלהן", הוא מסביר. "לעומתן יש מדינות – כמו איראן – שבעיניהן השיקול הכלכלי משני לשיקולים אידאולוגיים ודתיים. ככלל, הרבה יותר קל להשפיע דרך הכלי הכלכלי על מדינות רציונליות כביכול. אני אומר כביכול", הוא מדגיש, "כי מנקודת מבט איראנית הם רציונליים; הרציונל מתאים לנקודת המוצא האידאולוגית שלהם".
ההשפעה של טראמפ על הכלי הכלכלי הגאו-פוליטי
בעשורים האחרונים, וביתר שאת מאז עליית טראמפ לשלטון, התגבר מאוד השימוש בכלי הכלכלי הגאו-פוליטי. "טראמפ אינו שש למלחמה שלא לצורך, אך גם אינו מסתפק בגינויים ובמס שפתיים, ולכן הכלי הכלכלי אידיאלי בשבילו: פעולת ביניים בין הכלי הצבאי לכלי הדיפלומטי.
"זהו כלי נוח מאוד למדינאי שאינו רוצה להסתכן בהרפתקאות צבאיות, וטראמפ משתמש בו בתדירות גבוהה. הוא הטיל סנקציות על איראן ועל ארגוני טרור הפועלים בשמה, הגביל ייצוא של טכנולוגיות לסין והטיל מכסים גבוהים על ייבוא סחורות. זה התחיל כבר בקדנציה הראשונה שלו, נמשך בקדנציה של ביידן, שבאופן נדיר המשיך מדיניות זו, והתעצם כעת כשטראמפ חזר לשלטון".
מה ההשפעה של הטלת מכסים על היחסים בין מדינות?
"הטלת המכסים ככלי גאו-כלכלי היא החידוש העיקרי של טראמפ. בדרך כלל מכסים משמשים לעידוד תעשייה פנימית ולא לכלי גאו-פוליטי, אך טראמפ השתמש בהם כדי להחליש את מעמדן של סין ושל האיחוד האירופי. גם ישראל, המוכרת לארצות הברית שירותי היי-טק רבים, ספגה ממנה מכסים גבוהים יותר מרוב מדינות העולם".
הטלת מכסים אינה פוגעת בשוק החופשי ובכוחה של ארצות הברית?
"זו המחלוקת", אומר השקס. "טראמפ סבור שריבוי הייבוא לארצות הברית אינו הוגן לנוכח פרקטיקות מכוונות של מדינות אחרות, פוגע בתעשייה המקומית ואף יוצר תלות במעצמות מתחרות. הוא משתמש בכלי הכלכלי כדי לשלוט ביחסים בין מדינות ובמידת התלות של ארצות הברית בגורמי חוץ, ובראשם סין".
ואיפה ישראל נמצאת בהיבט הכלכלי?
"האויבות של ישראל זיהו בכלכלה הישראלית נקודת חוזק ההופכת אותנו למעצמה אזורית, והן מנסות בלי הרף לפגוע בנו דרכה. תנועת ה-BDS מנסה שוב ושוב להרים ראש ולהחרים אותנו, עד כה ללא הצלחה. טורקייה הטילה עלינו חרם כלכלי. מלזיה חסמה את נמליה לאוניות ישראליות, והחות'ים ניסו לחסום מעבר של ספינות ישראליות בים האדום".
איך ישראל יכולה למנף את הכלי הכלכלי נגד אויביה?
"יש להוביל לוחמה כלכלית נגד איראן, ראש התמנון, ולפגוע בצירי העברות הכספים מאיראן לעזה וללבנון. יש להשקיע גם משאבים במערכה הכלכלית נגד חיזבאללה, חמאס וארגוני טרור אחרים. צריך להקצות למערכה זו את המשאבים הראויים למודיעין ולאופרציה בתחום.
"עם זאת יש לחזור ולהדגיש שזהו רק אחד הכלים במערכה נגד איראן ושלוחותיה, והוא אינו הכלי היחיד. בפרט אסור להסתמך על שלחץ כלכלי יוביל להתמתנות מצד איראן, שכן סף הסבל של המשטר האסלאמי גבוה, והנזקים הכלכליים לא עושים עליהם הרבה רושם".
גשר צר מאוד
כשאנו מדברים על כלכלה המשמשת גשר בין עמים ותרבויות אי אפשר שלא להיזכר בהסכמי אברהם ובברית המפתיעה עם איחוד האמירויות.
עד כמה אפשר לסמוך עליה? האם האינטרס הכלכלי שלה יגבר על אמונת האסלאם? האם מדובר בשינוי כיוון כן או באינטרס זמני בלבד?
"האינטרס הישראלי מחייב אותנו לשמור על ערנות ועל דריכות תמידית", מבהיר השקס. "לעת עתה נראה כי איחוד האמירויות היא ידידה אמיתית של ישראל, אך לא כל מדינות ערב שמקיימות קשרים עם ישראל הן בעלות בריתה. חלק ממנהיגי מדינות ערב אינם אוהבי ישראל גדולים, וזאת בלשון המעטה. זו לא סיבה להימנע משיתופי פעולה כלכליים ומדיניים שיכולים להיטיב עם האינטרס הכלכלי והביטחוני של ישראל, אבל יש לעשות זאת במשנה זהירות ובעין פקוחה".
האינטרס הכלכלי יכול להביא לידי שינוי האידאולוגיה עצמה?
"לא", הוא קובע. "המציאות והמחקר מלמדים שכלכלה היא כוח מניע חזק של מנהיגי מדינות, ולכן היא גם כלי מדיניות רלוונטי, אבל היא אינה כוח מוחלט. יש דוגמאות למכביר למגבלות כוחו של הכלי הכלכלי. למשל, במלחמת רוסיה–אוקראינה האינטרס הכלכלי לא מנע את הפלישה של רוסיה. עם זאת בשלוש השנים הראשונות של המלחמה רוסיה המשיכה להעביר לאירופה גז דרך אוקראינה, וזה מלמד על מורכבות הרכיב הכלכלי, שממשיך למלא תפקיד חשוב גם בעת מלחמה".
איראן היא מדינה מתקדמת, וחיים בה תשעים מיליון אזרחים. מה גרם לכלכלה שלנו להיות חזקה יותר משלה?
"בשתי מילים: צמיחה כלכלית. בארבע מילים: צמיחה כלכלית לאורך זמן. ישראל צמחה כלכלית לאורך זמן, ואילו באיראן המגמה היא של דעיכה כלכלית. מאז המהפכה האסלאמית ב-1979, וביתר שאת מאז תוכנית הגרעין של איראן, היא נתונה תחת סנקציות כלכליות חמורות. אלמלא הלחץ הכלכלי הזה, איראן הייתה היום מעצמה כלכלית, ומסוכנת בהרבה לישראל.
"אך לא רק הסנקציות הכלכליות פוגעות בכלכלת איראן, אלא גם השלטון המושחת. השלטון הדתי והקנאי באיראן משקיע את מרב כספו בייצור טילים בליסטיים, בתוכנית הגרעין ובכוחות הפרוקסי שלו. השלטון פופוליסטי, ובמקום להשקיע בתשתיות הוא מדפיס כסף ומחלק למקורביו במשמרות המהפכה. במקום לעודד יזמות ולחזק את מעמד הביניים הוא פוגע בו וגורם לו להצטמק. זהו דפוס חוזר של כלכלות נחשלות".
השקס מביא דוגמה להבדל בין מדיניות כלכלית שמעודדת צמיחה למדיניות שפוגעת בה. "קוראה הצפונית וקוראה הדרומית היו דומות מאוד בתחילת דרכן, אך הלכו במסלולים שונים לחלוטין: קוראה הדרומית צמחה כלכלית, ואילו קוראה הצפונית ריכזה את המשאבים אצל השלטון והשקיעה את מרב כספה בהתעצמות ביטחונית. היום קוראה הדרומית משגשגת, בדומה לישראל, ואילו קוראה הצפונית היא מדינה מבודדת ונחשלת".
המצור על המצר
בחודשים האחרונים התנקזה המלחמה נגד איראן למצר הורמוז. איראן נקטה צעד שובר שוויון וחסמה את אוניות הסחר העוברות דרכו, ובתגובה הטילה ארצות הברית מצור משלה מן העבר השני, על ייצוא הנפט של איראן. את המילה מצור, מילה בעלת אתוס מקראי, היינו שמחים לראות חוזרת למרכז השיח גם במלחמות ישראל כדי לחסוך בדם חיילינו, היקר כל כך.
"מצור הוא כלי מעניין", מסכים השקס, "בין הכלי הצבאי המובהק לכלי הכלכלי. איראן זיהתה כי ישיבתה על מצר הורמוז היא נקודת תורפה של הכלכלה העולמית. הורמוז הוא הפתח של העולם למפרץ הפרסי-ערבי. כעשרים מיליון חביות נפט ותזקיקים עוברות בו מדי יום בדרכן לתדלק כלי רכב ומטוסים בכל רחבי העולם.
"כשארגוני טרור ומדינות כמו איראן מזהים שהם בנחיתות צבאית, הם נוטים להשתמש בכלים לא-סימטריים, ואחד מהם הוא מצור על נקודת מעבר אסטרטגית לכלכלת העולם. היכולת של איראן לשלוט על המצר הייתה ידועה זה כבר, אך זו הפעם הראשונה שהיא עושה בה שימוש מעשי וחוסמת אוניות סוחר ומכליות נפט".
בכיפופי הידיים בין ארצות הברית לאיראן על מצר הורמוז, ידו של מי גוברת?
"הפגיעה הכלכלית באיראן קשה פי כמה מהפגיעה בארצות הברית. איראן תלויה בייצוא הנפט לסין כמו אוויר לנשימה. כל יום של מצור הרמטי, וכרגע נראה שהוא הרמטי על פי רוב, הוא נזק כלכלי בל ישוער לאיראן. אבל מעבר לנזק הכלכלי המיידי הוא גם פוגע בתעשיית הנפט שלה לטווח הארוך. כשאין ייצוא של נפט איראן חייבת לאחסן אותו, וכשייגמר לה המקום לאחסון נפט היא תיאלץ לכבות בארות נפט, וזו פעולה בלתי הפיכה בחלק מהמקרים, שכן באר נפט שכבתה אינה שבה לדלוק".
מתי תתחיל איראן לכבות בארות נפט? המומחים חלוקים. "יש הסוברים שמדובר בשבועות אחדים, ואחרים מעריכים כי המשטר יצליח למשוך זמן על ידי פתרונות אחסון חלופיים וייצוא עקיף. מן הסתם נקבל תשובה על כך בשבועות הקרובים".
ובכל זאת, מה הנזק של המצור על הכלכלה האמריקאית?
"ארצות הברית אינה הנפגעת העיקרית מהמצור, מפני שיש לה עצמאות אנרגטית ותעשיית נפט שמפיקה את כמות הנפט הגבוהה בעולם. אומנם מחירי הדלק שלה עלו, אך הם עדיין נמוכים ממחירי הדלק בארץ. לעומת זאת תעשיית הדלק שלה דווקא פורחת בשל המצור, וחברות הדלק נהנות מרווחים גבוהים.
"לעומת זאת מדינות שאין להן עצמאות אנרגטית נפגעות יותר מהמשבר, למשל רבות ממדינות אירופה ואסיה. לעת עתה המחסור הזה מוכל בזכות מדינות מפותחות שצברו רזרבות נפט אסטרטגיות לאורך השנים, וכעת משחררות אותן בהדרגה כדי לפצות על אובדן הנפט מהמפרץ, אבל אם המצב הנוכחי יימשך לאורך חודשים, הרזרבות ילכו וייגמרו, והרבה מדינות שמייבאות נפט ייכנסו למשבר חריף".
להערכתך, מתקרב הרגע שמיליוני איראנים יצאו לרחובות ויפילו את המשטר באיראן?
"רק בינואר השנה ראינו מיליונים ברחובות, אבל המשטר האכזר טבח בעשרות אלפים. השאלה היא אם ההמונים יעזו שוב לצאת לרחובות ולהילחם על חירותם. הניסיון מלמד כי לא די בלחץ כלכלי כדי להוציא את ההמונים. יש סימנים הפוכים, המלמדים שדווקא בזמנים של צמיחה כלכלית האזרחים אוזרים אומץ לצאת ולהפגין.
אדם שרודף אחרי לחם אינו פנוי לחשוב על מרד אזרחי. אולם אם המצב הכלכלי יהיה גרוע, יכול להיות שמה שראינו בסוריה בנפילת שלטון אסד יקרה גם באיראן: חיילי צבא איראן הרעבים יאבדו את המוטיבציה להגן על השלטון ויצטרפו לעם האיראני הנלחם על חירותו".
מה מניע את טראמפ, רצון לשלוט על הנפט העולמי ולדאוג לכלכלת ארצות הברית או חשש אמיתי מאיראן גרעינית?
"אני לא חסיד גדול של האמירה שהפעולות של ארצות הברית נגד איראן נובעות רק מאינטרס ציני כלכלי. קודם כול ברמה העובדתית: מעט הנפט של איראן אינו מתקרב כלל לכמות הנפט של ארצות הברית. אולי ההיבט הכלכלי קיים, אבל הוא משני לחלוטין. להערכתי יש כאן חשש אותנטי מאיראן גרעינית. כמובן, יש לטראמפ כיום אינטרס להפחית את הנזק הכלכלי של הפעולות האיראניות, אבל אני סבור שזה לא היה המניע לצאת מהפעולה מלכתחילה".
לוחמה כלכלית היא כלי או יעד?
"הכלכלה יכולה להיות כלי פוליטי המשפיע על יחסים בין מדינות, והיא יכולה להיות יעד בפני עצמו אם המטרה היא לחנוק את מקורות המימון של ארגוני טרור".
'חרבות הכלכלה' הוא ספר חובה למי שרוצה להבין טוב יותר איך מלחמות מתנהלות בעידן המודרני ומה ישראל צריכה לעשות כדי לנצח בזירה הכלכלית, שהיא לא רק גן ורדים אלא גם כלי נשק שקט ונושך. הספר עוסק בשאלות מסקרנות רבות שלא נגענו בהן בריאיון זה: כיצד שימוש שגוי במנופים כלכליים הביא עלינו את מתקפת הפתע של 7 באוקטובר; למה לא הצליח משטר הסנקציות הרחב בהיסטוריה לעצור את המלחמה בין רוסיה לאוקראינה; כיצד הפכה הכלכלה לאחד משדות הקרב המרכזיים של המאה ה-21, ומה המחיר שמשלמות מדינות שאינן יודעות להשתמש בה נכון.
