השר סמוטריץ׳ הציב דרישה בפני ההנהגה החרדית – להצהיר שמי שאינו לומד חייב בגיוס. בתגובה שאל אותו ינון מגל – מדוע אינך עושה סדר במפלגתך? איך יתכן שהשר אופיר סופר וח״כ משה סולומון מנהלים מערכת עצמאית ואינך מעמיד אותם במקומם? כיון שהשר בצלאל לא יכול לענות על כך, תהיה זו הזדמנות לברר איזו נקודה חשובה.
ישנה תפיסה ילדותית משהו, של חלקים לא קטנים בציבור הדתי לאומי. ככל שאנחנו ערכיים יותר ובזה שבחנו, כך יותר אנחנו חשים דחיה כלפי מי שנוטה מערכינו. הסיפור של גיוס החרדים הוא מעין מקרה בוחן לכולנו. לא חושב שיש מחלוקת של ממש בציונות הדתית, בצורך בחיילים ובאמירה המוסרית הפשוטה הקוראת לכל מי שיכול לאחוז בנשק להצטרף אל אחיו הלוחמים, שעל כתפיהם מונחים עומס הביטחון וגורל הקיום היהודי.
בין מצפון אישי למצפון פוליטי
זה מה שבצלאל היה כנראה אומר, לו יכול היה: ישנו מצפון אישי וישנו מצפון פוליטי. האישי יכול לדקדק בכל שאלה מוסרית ולקבל הכרעות שמעוצבות על ידי חשיבה מוסרית מעמיקה וכנה. אבל המצפון הפוליטי עובד אחרת. הפוליטי לא רואה את המילוי של עולם הערכים כחזות הכל. הוא מכיר בכך שיש עולם מלא ניגודים וסתירות והוא חייב לעבור ביניהם. הוא חייב לדעת לשקר, לעקוף, לעקוץ ולפעמים לנהוג באכזריות.
הפוליטיקאי יכול להרגיש הרגשות קשות מאוד, כי הוא קיבל החלטות שרחוקות מאוד מעולם הערכים שלו, אבל מה שמנחה אותו הוא ראיה אסטרטגית לטווח ארוך. הוא עוסק בגורל של עם. הוא חי תמיד בתודעה של פיקוח נפש שדוחה כמעט הכל. כל החלטה כמעט, כלכלית או פוליטית תהיה נוגעת לדיני נפשות.
המחיר של פירוק הגוש האמוני
באים אופיר סופר ומשה סולומון ואומרים שזה ״לא מוסרי״. יישר כח. נו ומה אתם מציעים? לפרק את הגוש האמוני ולתת לעולם החרדי לגיטימציה להיות בעמדת כוח שתכריע בין הגושים על פי התועלת שיקבלו כציבור? זו התפיסה האסטרטגית שלכם? אתם מבינים מי עלול לנהל את המדינה? אתם מבינים את ההשלכות שיש לכך בעניינים הנוגעים לדיני נפשות ובודאי לאופי היהודי של מדינת ישראל?
בצלאל היה רוצה לומר – ״כן! אני משקר. שלם עם השקר הזה – אם יש דין ש׳משנים מפני השלום׳ – אין שלום יותר גדול מזה; השלום בין שלומי אמוני ישראל ואם צריך לעקם את הדרך, אעשה זאת. בלב כבד אבל בהכרה מלאה״.
הפוליטיקה אינה בית מדרש
הפוליטיקה אינה בית מדרש ולא פעולה בתנועת נוער. אנשים בתמימות בטוחים שאם אדם התמנה לשר הוא באמת יכול לעשות מה שהוא רוצה. ובכן – לא. השרים נתונים בתוך מערכות מורכבות שמי שלא מכיר אותן מבפנים לא יכול להבין את התסבוכת שצריכים להתמודד אתה. זה לא אומר כלום על מדינת ישראל. זה קיים בכל עם. אין דבר כזה ניהול של פוליטיקה לאומית בלי להתחשב בארה״ב, בסין או בכוחות השוק. כולם מתמודדים עם הגבלות. אנחנו לא יוצאי דופן.
וכאן לתיקון הפוליטי – אנחנו גורמים לפוליטיקאים לשקר לנו. אנחנו מבקשים את ההבטחות ומתאכזבים כשהן לא מתממשות.
בעולם מתוקן יבוא אדם המתמודד לחיים ציבוריים ויאמר – ״אלו הן עמדותי״: אני למשל איש ימין ומתנחל במשך עשרות שנים. יש לי קורות חיים המלמדים על יכולותי ולכן אני קורא לכם לתמוך בי. אתם מבינים שאני מייצג אתכם ואעשה ככל שאוכל להביא את עולם הערכים שלי לידי ביטוי. אני מסרב להבטיח דבר כי מה שלא בשליטתי אין אפשרות להבטיח אותו, אבל אני כן מבטיח לסובב את כל הנסיבות על מנת שמירב האידיאלים שלנו יתממשו.
אופיר סופר ומשה סולומון – יכול להיות שאתם יורדים מהבימה הציבורית עם מצפון אישי נקי. אבל זה הפוליטי? כישלון מוחלט.
התסכול מול החרדים מובן, אבל הדרך עלולה להמיט עלינו אסון | הרב אהרון אגלטל