מלכודת הפטור והלגיטימציה
אני מבין לחלוטין, ברמה הרגשית והקיומית העמוקה ביותר, את כל מי שתומך עכשיו בהתלהבות בפסיקת בג"ץ בעניין גיוס החרדים ושלילת ההטבות הכלכליות שנלקחות ממשלמי המיסים בכפייה.
הציבור הישראלי שחוק מחודשים ארוכים של מלחמה. אזרח אשר אורז את הקיטבג ונקרא לעוד סבב של מילואים עצימים בחזית מאבד כל עניין בטיעונים רציונליים, בסוגיות חוקתיות מורכבות או בשאלת הפרדת הרשויות. ברגעים הקשים האלה הציבור המשרת והעובד מחפש פתרון דחוף ומעשי. הזהות של הגורם הפותר או סמכותו החוקית המקורית נראות שוליות לחלוטין. האזרח הפשוט דורש שמישהו כבר יחתוך את התסבוכת ויקל את הנטל הבלתי נסבל של המילואימניקים ומשפחותיהם.
מאחורי האמוציות המוצדקות הללו פועל מנגנון כוח מוסדי מחושב שחובה להכיר. הניתוח המבריק של הפובליציסט רוני איתן קולע בדיוק למטרה: בית המשפט העליון, בהובלת שופטים כדוגמת יצחק עמית, עושה כעת מהלך אסטרטגי מושלם לחילוץ עצמו ממשבר הלגיטימציה העמוק שנקלע אליו בשנים האחרונות. הדרך היעילה והמהירה ביותר של המוסד הזה לשקם את מעמדו הציבורי היא באמצעות פסיקות חותכות שקולעות בדיוק לקונצנזוס. במקרה הזה הפסיקה מהדהדת את הקונצנזוס הרחב במחנה הימין גופו ואת זעקת המילואימניקים.
הכלכלן תומס סואל מלמד אותנו לנתח מוסדות דרך הפריזמה של תמריצים והישרדות. מקור הכוח האמיתי והעמוק ביותר של בית המשפט הוא היכולת הפוליטית שלו לזהות בדיוק את מה שהציבור דורש בתסכולו ולספק את זה. ככל שבג"ץ יקבל עליו לפתור בעיות כאובות שהימין צמא לפתרונן אך הממשלה מזניחה משיקולים קואליציוניים צרים, כך הוא ישקם את האשראי הציבורי שלו ויבסס מחדש את מעמדו העליון על פני הרשות המחוקקת. המהלך הזה קונה לשופטים את אהדת הזרם המרכזי בישראל ומנטרל כל אפשרות לביקורת עתידית על האקטיביזם שלהם.
המסר הנובע מהדינמיקה הזו לראש הממשלה בנימין נתניהו, לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' ולשאר חברי הקואליציה חייב להרעיד את קירות המשכן: הציבור שופט מנהיגים במבחן התוצאה והביצוע. מקור הכוח המרכזי המזין את האקטיביזם השיפוטי הוא בראש ובראשונה חוסר התפקוד המוחלט של הכנסת והממשלה בעניין החרדי. טענתם ההיסטורית של תומכי בג"ץ, שמתבררת כמוצדקת לכאורה (לצערנו) במקרה הזה, קובעת כי בית המשפט פשוט נאלץ להוציא את הערמונים מהאש כאשר המערכת הפוליטית בורחת מאחריות, רועדת מקבלת החלטות ומסרבת למשול.
הכנסת משותקת כיום לחלוטין לנוכח שאלת הגיוס בגלל מגזריות של שרים כמו יצחק גולדקנופף ואריה דרעי. חברי הקואליציה מגלים חוסר יכולת להגיע להסכמות, מעדיפים להסתתר מאחורי חוות דעת טכניות של הייעוץ המשפטי של ועדות הכנסת למיניהן ומסרבים ליצור פתרון חוקי ברור. הפחדנות הזו יוצרת ריק שלטוני מסוכן. ריק שלטוני בעולם המדיני והמשפטי לעולם אינו נשאר ריק, ותמיד מתמלא על ידי הגורם האקטיבי, המאורגן והנחוש ביותר בסביבה. הדרך היחידה להגביל את כוחו של בית המשפט, להחזירו לממדיו הטבעיים ולהרחיק אותו מענייני מדיניות מקרו, מחייבת משילות אקטיבית מצידה של הרשות המבצעת ונכונות לשאת באחריות ציבורית. הקואליציה חייבת להפסיק לגלגל את תפוחי האדמה הלוהטים לפתחו של בג"ץ ולהתמודד באומץ עם הסוגיות שקורעות את החברה. ההימנעות מקבלת החלטות מבטיחה כי המילואימניקים ימשיכו לכרוע תחת הנטל, ובג"ץ ימשיך לגזור קופון ציבורי שמן ולהיראות המבוגר האחראי היחיד בסביבה.
שרשרת הפיקוד החדשה
סאגת מינויו של ראש המוסד החדש חושפת טרפת מוסדית שממחישה את עוצמת אחיזת החנק של הפקידות המשפטית על הדמוקרטיה הישראלית. החוק היבש והברור קובע כי הסמכות הבלעדית למנות את ראש המוסד נתונה בידיו של ראש הממשלה. המינוי הרגיש הזה אפילו אינו דורש את אישור הממשלה במליאתה. ראש הממשלה מבצע את המינוי באופן אישי וישיר, והממשלה מצידה רק רושמת לפניה את ההחלטה בעדכון פורמלי.
הממשלה, מתוך בחירה ורצון טוב להוסיף שכבת בקרה, החליטה בעבר כי הוועדה המייעצת למינויי בכירים (כיום ועדת גרוניס) תערוך בדיקת רקע, בעיקר בהיבטי טוהר המידות והיושרה, ותייעץ לראש הממשלה אם המועמד ראוי לתפקיד. המילה "מייעצת" מגדירה את גבולות הגזרה של הוועדה בצורה הברורה ביותר.
הוועדה התכנסה כדי לדון במועמדותו של האלוף רומן גופמן, קצין עטור תהילה שלחם בשטח, נפצע קשות בקרבות בדרום ושימש לאורך רוב חודשי המלחמה מזכירו הצבאי של נתניהו. הוועדה אישרה את מועמדותו ברוב קולות. משמעות ההחלטה ברורה: הוועדה לא מצאה שום פגם בטוהר המידות של האלוף ולא ראתה כל עילה להמליץ לראש הממשלה להימנע מהמינוי הביטחוני הקריטי הזה.
מנקודת המבט הממסדית של בהרב-מיארה, נתניהו אינו נתפס גורם המוסמך למנות. מעמדו כגורם פוליטי הופך את כל החלטותיו לחשודות
דעת המיעוט היחידה נגד המינוי הייתה של יושב ראש הוועדה, השופט בדימוס אשר גרוניס. בסמכותו החוקית המלאה של ראש הממשלה לבצע את המינוי גם לו הייתה הוועדה כולה מתנגדת לו. במקרה של האלוף גופמן אפילו לא נדרש עימות כזה, משום שהמלצת הוועדה המקצועית בסיכומו של ההליך הדמוקרטי בה הייתה חיובית לחלוטין. כצפוי במדינת ישראל, עמותות שונות מיהרו לגרור את העניין לפתחו של בג"ץ.
כאן מתרחש האירוע המדאיג ביותר. היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה הודיעה רשמית כי היא מתנגדת למינוי ומסרבת להגן על עמדת ראש הממשלה בבית המשפט. מינויו של קצין בדרגת אלוף בצה"ל, בעל עבר מבצעי ומודיעיני עשיר, לתפקיד ראש המוסד נדמה בעיניה מופרך, בלתי סביר ובלתי ניתן להגנה משפטית.
ההימנעות מקבלת החלטות מבטיחה כי המילואימניקים ימשיכו לכרוע תחת הנטל, ובג"ץ ימשיך לגזור קופון ציבורי שמן ולהיראות המבוגר האחראי היחיד בסביבה
מנקודת המבט הממסדית של בהרב-מיארה, נתניהו אינו נתפס גורם המוסמך למנות. מעמדו כגורם פוליטי הופך את כל החלטותיו לחשודות, נגועות בשיקולים זרים ובלתי ראויות לייצוג מטעם המדינה. להדרה השיטתית של הדרג הנבחר ולזלזול בו כבר התרגלנו מזמן, אולם הפעם צץ חידוש מוסדי מטריד ומסוכן אף יותר: גם עמדת הרוב המקצועי בוועדה המייעצת נרמסת באבחה אחת.
בהרב-מיארה מסרבת להגן על מינוי שקיבל את אישור הוועדה על פי כל הכללים ומכירה אך ורק בדעתו הפרטית של גרוניס כגורם הפוסק, המוסמך והקובע היחיד במדינת ישראל. בעיניה של היועצת, דעת המיעוט של שופט העליון בדימוס מבטלת כליל את משקלן המצרפי של כל שאר החוליות בשרשרת – דעתם של רוב חברי הוועדה, סמכותו של ראש הממשלה, וכלל ההכרעה הדמוקרטי של הרוב.
בהרצאותיי אני נוהג להציג את פרידריך האייק ומושג "היומרה הקטלנית" כדי להסביר את הלך הרוח הזה. הדיקטטורה הפקידותית משוכנעת בעליונותה המוסרית והשכלית ושוללת את סמכות הריבון בסוגיות הביטחון הלאומי הרגישות ביותר. מצב שבו פקידה מבטלת את מנגנוני הפיקוח שהמדינה קבעה לעצמה רק כדי לרצות שופט בדעת מיעוט, מתרחש אך ורק בחסות האוליגרכיה של רחוב צלאח א-דין.
מורשתו של צ'רלי קירק
רציחתו של הפעיל השמרני צ'רלי קירק בהתנקשות פוליטית מחרידה ומתוכננת ביוטה בספטמבר 2025 ממשיכה להכות גלים בעולם החופשי ומחייבת את כולנו לפעולה אזרחית אקטיבית. קירק, המייסד הכריזמטי של תנועת Turning Point USA, חולל מהפכה שמרנית אדירה בארצות הברית. הוא הקדיש את חייו להחזרת חופש הביטוי והשיח הפתוח לקמפוסים של האוניברסיטאות, מקומות שנשלטו עד אז ביד רמה על ידי סתימת פיות של השמאל הפרוגרסיבי.
קירק עמד באומץ מול פרופסורים רדיקליים, הוביל מאבק עיקש וחכם נגד תרבות הביטול המשתקת ולימד דור שלם של מיליוני צעירים כיצד לעמוד בגאווה על דעתם לנוכח מכונות השתקה אקדמיות ותקשורתיות אלימות. ההתנקשות בחייו ממחישה בצורה הכואבת ביותר את הסכנה הפיזית והרעיונית הטמונה בתנועות שמבקשות למחוק כל דעה שונה. המורשת שהותיר אחריו משמשת לנו סמל עולמי למאבק הליברלי-שמרני על חירות המחשבה.
כדי להמשיך את דרכו ולהטמיע את משנתו כאן בישראל יזמנו בחודשים האחרונים בערוץ 'על המשמעות' מיזם הנצחה חי, נושם ובועט בשטח. בשיתוף פעולה הדוק עם התומכים שלנו יצאנו אל הרחובות והקמנו עמדות הסברה מעמיקות של דיון חופשי במרכזי הערים של ירושלים ותל אביב. אני והפעילים שהתלוו אליי ניהלנו עשרות שיחות פתוחות עם עוברי אורח להפצת המסר הברור של קירק על חירות פרטית, שוק חופשי, והזכות הבסיסית להשמיע עמדה שמרנית ללא פחד.
המיזם זוכה להצלחה עצומה בשטח ומקבל אהדה רבה מהציבור הרחב, אשר פשוט צמא לשיח פתוח, אמיץ ונטול תקינות פוליטית מעיקה. אנו מתכוונים להרחיב את פעילות השטח הזו לכל רחבי הארץ. נשמח מאוד אם תצרו איתנו קשר ותזמינו אותנו להגיע גם לעיר, לתיכון או לקהילה שלכם. יחד נהפוך את הרחוב הישראלי לזירה תוססת של רעיונות ונציב סמל ברור של חופש ביטוי למרות כל ניסיונות ההשתקה.
