נפתלי בנט, כולוּ בן 54 שנים, כבר צבר רקורד נאה של רילוקיישן פוליטי: הוא הספיק להקים את מפלגת הישראלים עם איילת שקד והרב אבי רונצקי זצ"ל כדי לאחד לכאורה דתיים וחילונים ולפרוץ את גבולות המגזר, ומשם לדלג די בקלילות לפריימריז לראשות המפד"ל הבית היהודי ולהפוך את עצמו בן לילה למנהיג המגזר שחיפש נואשות מושיע.
כשנמאס לו מהטלפונים מהרבנים וממוסדות המפלגה, קיפץ רגע לפני הבחירות כדי להיות הימין 'החדש' – הימין שמימין לימין שאמור לנצח את חמאס ואת בג"ץ. הימין החדש הפך מתישהו ל'ימינה', ומשם, בזגזוג שהצליח להפתיע אפילו ציניקנים מנוסים, חבר כראש ממשלה למנסור עבאס וללפיד רגע אחרי שחתם בשידור חי והתחייב פעם אחר פעם שלא יעשה זאת. כשהמותג 'ימין' חדל להיות נכון לו אסטרטגית, הוא נפרד ממנו בקלילות מרשימה וחבר למפלגה החדשה שלו – מפלגה שכל כולה הוא עצמו – בנט 2026, כי אני המפלגה ואני החזון.
פעם, בהיותי עוזר פרלמנטרי, הייתי בישיבת סיעה של הבית היהודי-תקומה שעסקה בסוגיות של דת ומדינה. בנט, שישב בראש השולחן, נראה משועמם למדי והתעסק בטלפון הנייד. כשנשאל על עמדתו בסוגיה שעמדה על הפרק, אז חוק כשרות שניסתה לנסח שולי מועלם, אמר שהוא "לא מבין בזה". "מה שאתם", המשיך, "שולי, הרב בן דהן ובצלאל תחליטו, מקובל גם עליי". עכשיו, כשציבור הבוחרים שלו רוצה לשמוע ניגונים אחרים, הוא כבר מסביר בלמדנות שחוק הבוררות שתמך בו בעבר הוא כפייה חרדית ושיש לאפשר נישואין אזרחיים ותחבורה ציבורית, תוך כדי עשיית קמפיין צפוף על חשבון החרדים, שלגביהם הסביר מלא פעמים בפתוס הידוע שלו שצריך בכלל להוריד את גיל הפטור כדי לסייע להם להשתלב בשוק העבודה.
גם השבוע הוא צבר הספק יפה של זגזגת – גם להכריז בפוסט שרק הוא ימין, בניגוד לסמוטריץ', בן גביר ונתניהו כמובן – וגם לפרסם באותו היום ממש סקר שהציג "70 מנדטים לגוש בנט", אף שהמספר הזה כולל את יאיר גולן, שמתכנן לפטר את דוד זיני ולסגור את ערוץ 14. יממה אחר כך הוא כבר החליף כובע והפך לאיש מרכז כשהוא חובר בשנית ליאיר לפיד לרשימה שכולה פירה של דעות שאיש אינו יודע מה באמת הם מתכוונים לעשות בשום סוגיה שעומדת על הפרק. על הדרך הוא מתחייב שמנסור עבאס לא יהיה חלק מהממשלה הבאה. מישהו באמת מאמין לזה כשקולותיו של עבאס יחצצו בינו ובין כס ראש הממשלה?
***
בשבת האחרונה יצאתי בליל שבת מאוחר בלילה מלבנון, ומצאתי עצמי תקוע על הגבול, ליד מושב אביבים. התפילה בבוקר נערכה בנחת וברצינות ונמשכה כשלוש שעות, והנהיג אותה רב המושב, רב צעיר שלמד אצל בני הרב עובדיה יוסף. אנשי אביבים, אנשי עמל פשוטים וישרי דרך שרבים מהם מגדלים תרנגולות לביצים למחייתם, אירחו אותי בלב רחב במיוחד. לא שאלתי אותם, אבל גם בלי לשאול ידעתי בעצמי למי הם מצביעים, ביביסטים שכמותם.
כמה נפתלי, לפיד וכל השותפים בשמאל שבוחרים בעצמם את עצמם ואת כל הרשימה לבדם אוהבים ללעוג לנתניהו ולתומכיו – הביביסטים האלה – לשיטתם עדר בבונים נבער מדעת שמתעקשים להמשיך לדבוק פעם אחר פעם באותו מנהיג, כאילו נאמנות והכרת הטוב לאדם שבסך הכול הצעיד את ישראל קדימה, וביתר שאת הנהיג בכישרון את ישראל בשנתיים האחרונות, הן מידות מגונות שצריך להתבייש בהן.
ביבי ה'דיקטטור' מעולם לא קרא למפלגה על שמו. גם סמוטריץ' ובן גביר, ש'גנבו' לשיטת נפתלי את הימין, מעולם לא החליפו מפלגה
אותו מנהיג, אגב, החל את דרכו בליכוד, המפלגה הדמוקרטית ביותר בישראל, בשנת 1988, כשהיה בן 39. היום, כשהוא בן 76, הוא עדיין בליכוד, ולא עזב אותו מעולם, אפילו לא ליום אחד. ביבי ה'דיקטטור' מעולם לא קרא למפלגה על שמו. גם סמוטריץ' ובן גביר, ש'גנבו' לשיטת נפתלי את הימין, מעולם לא החליפו מפלגה.
את תחילת דרכו הפוליטית עשה בנט בלשכתו של אותו נתניהו, כשהנהיג את הליכוד בשעתו הקשה ביותר, לאחר נטישתם של אריק שרון ואולמרט ל'קדימה' לאחר ההתנתקות. בנט העיד בעבר שהוא למד מנתניהו באותם ימים על עקשנות ועל היכולת להרים את הראש קדימה אחרי כישלון מהדהד. את השיעור על עקביות, נאמנות לדרך ויושר בסיסי הוא כנראה פספס. בבחירה בין היפים והאמיצים של בנט ולפיד ובין האנשים הפשוטים, המתוקים והנאמנים, מגדלי הביצים של אביבים – אני בצד של הביביסטים.
***
בנט הוא לא הסיפור אלא בעיקר התסמין. מי שעוקב מקרוב אחר התהליך המעציב שעבר מנכ"ל מועצת יש"ע בשנים האחרונות לעומת התהליך שעשו נתניהו והליכוד, בעיקר בשנתיים וחצי האחרונות אך לא רק בהן, מבין בדיוק על מה הבחירות הקרובות.
בנט הוא אולי דתי, אבל התפיסה הציבורית-פוליטית שלו חילונית לחלוטין, והקמפיין שלו נטול כל סממן יהודי של מי שרוצה להיות ראש הממשלה של מדינת היהודים. את הקמפיין הקרוב הוא יקדיש ל'ברית המשרתים' נגד המשתמטים. שאר סוגיות הליבה יטואטאו היטב תחת השטיח באסטרטגיה מחושבת.
בנט העיד בעבר שהוא למד מנתניהו באותם ימים על עקשנות ועל היכולת להרים את הראש קדימה אחרי כישלון מהדהד. את השיעור על עקביות, נאמנות לדרך ויושר בסיסי הוא כנראה פספס
בטשטוש הזה יש כמובן מקום שווה בין שווים גם ליאיר גולן ולעבאס, יחי הטשטוש המאחד. מולו ניצב המחנה האמוני, שמבין שהשורש של הכול הוא הזהות היהודית של המדינה. זהו קרב איתנים שהפסד בו עלול לשנות את פניה של המדינה. השמאל לא יהסס, בנט כמו בנט לא ימצמץ, והימין חייב להתעורר.
***
בחירות לרבנות אינן אמורות להיות בגדר הערה פוליטית, אבל לבושתנו הפך העסק לאירוע שכל כולו פוליטי מקצה לקצה. בעשרות ערים ויישובים בישראל אין רב מכהן, מאחורינו כמה מינויים, ולפנינו בשנים הקרובות עד שורת מערכות בחירות לרבנות בשורת ערים גדולות בישראל, ובהן ירושלים, חיפה, רמת גן, גבעת שמואל וערים נוספות.
תעברו על הכתבות, על הפוסטים והציוצים סביב הבחירות לרבנות. קומה רוחנית וגדלות בתורה אינן עולות בכלל לדיון בשאלת ההתאמה. הדיון כולו נסב על צבע הכיפה, על השיוך הפוליטי וכמובן על השירות בצבא.
העולם אינו צבוע בצבע ורדרד, וגם בעבר הרחוק בקהילות היהודיות באירופה היו מערכות הבחירות לרבנות נגועות בפוליטיקה ובשיקולים זרים, אבל לפחות העיקר היה ברור: לפני הכול רב הוא רב. רב אינו נמדד לפי שכיבות סמיכה, שעות בעמדה, ארונות על הכתף, סוג הרקמה של הכיפה או זהות האותיות על הפתק שהוא מטיל לקלפי, אלא בראש ובראשונה לפי ש"ס ופוסקים, גדלות תורנית, ניסיון רבני והתאמה אישיותית לתפקיד. תודה על תשומת הלב לעניין הזה.