הפרסום אודות הקמת חטיבת אש לגברים בלבד בחיל התותחנים מלמדת שהפיקוד הבכיר בצבא שבוי עדיין בתודעה פרוגרסיבית. בשנים האחרונות מתנהל בצה״ל ובחברה הישראלית ויכוח עיקש סביב שילוב נשים במערך הלוחם. אלא שנדמה כי עצם מסגור הדיון שגוי מיסודו. השאלה איננה כיצד “לשלב טוב יותר”, אלא האם הכיוון עצמו נכון.
צה״ל איננו עוד ארגון אזרחי. תכליתו איננה שוויון הזדמנויות, אלא ניצחון. כל החלטה מבצעית, ארגונית או ערכית חייבת להיבחן דרך הפריזמה הזו בלבד: האם היא מקרבת את הניצחון – או מרחיקה אותו.
הטענה המרכזית בעד שילוב נשים בלחימה נשענת לא פעם על ערך השוויון. אך שוויון, אינו יכול להיות עיקרון מנחה בצבא, בוודאי כאשר הוא מתנגש עם היעילות המבצעית. צבא אינו מקום לניסויים חברתיים. כאשר מתאימים מסגרות, משנים סטנדרטים או יוצרים מבנים חדשים כדי לשרת אידיאולוגיה, המחיר ייגבה בשדה הקרב.
הניסיון לטשטש גבולות בשם אידיאולוגיות מודרניות פוגע ברוח לחימה ובברכת ה'. ההקפדה על הפרדה ועל צניעות ועל כללים ברורים, לא נובעת מחולשה, אלא מתוך הבנה שכוח צבאי אמיתי נשען גם על יסודות רוחניים.
יש שיטענו כי ניתן לשלב מבלי לפגוע בכשירות. ייתכן שבחלק מהתפקידים זה נכון. אך הדיון האמיתי אינו על מקרי קצה אלא על המגמה הכוללת. האם הצבא מתעצב כצבא שמטרתו להכריע אויב – או כארגון שמבקש להוביל אג'נדה של שוויון והכלה?
לשאלה הזו מצטרף ממד נוסף, עמוק יותר, זהותה של המלחמה בישראל כמלחמה של צבא יהודי. לא רק צבא של יהודים, אלא צבא שנושא עמו גם מטען ערכי-רוחני עתיק. בתוך המטען הזה נמצא עיקרון יסודי: קדושת המחנה.
קדושת המחנה איננה מושג טכני או שולי. היא מבטאת תפיסה שלפיה המחנה הצבאי איננו רק זירה פיזית, אלא גם מרחב רוחני. שמירה על גבולות של צניעות, על אווירה מוסרית ועל זהות ברורה, כל אלה אינם "תוספת", אלא חלק מהכוח שמאפשר ללוחמים לעמוד במשימתם. "כי ה' א-לוהיך מתהלך בקרב להצילך ולתת איביך לפניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך"
הניסיון לטשטש גבולות בשם אידיאולוגיות מודרניות פוגע ברוח לחימה ובברכת ה'. ההקפדה על הפרדה ועל צניעות ועל כללים ברורים, לא נובעת מחולשה, אלא מתוך הבנה שכוח צבאי אמיתי נשען גם על יסודות רוחניים.
הפתרון, אם כן, איננו “פלסטרים” בדמות התאמות נקודתיות. לא עוד ועדות, לא עוד ניסוחים, ולא עוד ניסיון לאחוז במקל משני קצותיו. נדרשת הכרעה עקרונית: מהו הצבא, ומהם הערכים שמנחים אותו.
השאלה איננה פוליטית ואיננה מגזרית. היא קיומית.
צבא נועד לנצח.
וכדי לנצח הוא חייב להיות נאמן לייעודו, לערכיו ולרוח שמכוחם הוא פועל.
זה לא שוויון או אי־שוויון.
זה ניצחון – או אובדן דרך.
זכרו: או שוויון או ניצחון