במערכון שהופק לאחרונה בתוכנית ארץ נהדרת נראה ח'אמינאי מדבר מתוך הגיהינום ומפרגן לישראלים שניצחו אותו בזכות הכישרון והטכנולוגיה. הוא גם משווה את הדתיים בישראל לדתיים באיראן ומחמיא למדינת ישראל, ההולכת בדרכו אל החושך והדיקטטורה.

לפני שנפריך את עצם ההשוואה בין היהדות לאסלאם חשוב להדגיש פה שהצלחת מכת הפתיחה על איראן בשבת זכור היא לא רק פרי הטכנולוגיה והכישרון של אגף המודיעין ושל חיל האוויר, אלא גם ובעיקר הצלחת הלוחמים, ששנתיים וחצי פירקו והחלישו את זרועות התמנון של הפרוקסי. בלעדיהם לא יכולנו להתקיף באיראן בלי לקבל טבעת אש קטלנית בחזרה. ומגיע גם קרדיט רציני לדרג המדיני, שדאג לפני שנתיים שהמלחמה לא תיפסק ללא ניצחון, בזמן שמחנה 'הטכנולוגיה והכישרון' עשה כל שביכולתו כדי לעצור את המלחמה.

פרס נובל

ולטענה עצמה. מחנה הטכנולוגיה והכישרון בטוח ששלוש הדתות המונותאיסטיות הן אותה גברת בשינוי אדרת. שלושתן מייצגות "חינוך דתי עם ערכים, עם צניעות, בלי כל הקשקושים האלה של מדע והשכלה, בלי נשים מגעילות בצבא שמפריעות להילחם כל הזמן… לימדנו אותם שצריך לתת כבוד למנהיג העליון, כי הוא תמיד צודק".

אם בארץ נהדרת חושבים שיהודים ומוסלמים דומים ביחסם להשכלה, יתכבדו נא ויסבירו את הפער הבלתי נתפס בשיעור הזוכים בפרסי הנובל אצל בני הדת היהודית ואצל בני הדת המוסלמית (נתונים מתוך ויקיפדיה – נכון לסוף שנת 2024). אומנם זוכי הפרס אינם דתיים בהכרח, אולם אי אפשר להתעלם מהפילוח, המעיד על התרבות שגדלו בה, זו שעיצבה אותם ואת יחסם לחדשנות ומחקר.

מדוע מדינה מוסלמית כמו טורקייה, שעברה חילון מסיבי לפני מאה שנה, אינה מתקרבת להישגים של בני העם היהודי?

217 מ-984 זוכי פרס נובל הם יהודים. כ-22% מזוכי הפרס. מכיוון ששיעור היהודים בעולם עומד על 0.2%, זה יחס של פי מאה מהממוצע העולמי של זוכי הפרס. הפרס מחולק לקטגוריות: כלכלה, פיזיולוגיה ורפואה, פיזיקה, כימייה, ספרות ושלום. 40% מזוכי פרס נובל לכלכלה הם יהודים. 44% מהשחמטאים הטובים בעולם היו יהודים. נוסף על כך כיכבו בזירה הבין-לאומית יהודים רבים שתרמו רבות לעיצוב החברה המערבית המודרנית: ברוך שפינוזה, זיגמונד פרויד, קרל מרקס, אלברט איינשטיין ועוד רבים.

כל אלו הגיעו למעמד כה גבוה של השכלה וחדשנות דווקא בגלל מוצאם היהודי. מאחר שאלפיים שנה לא התקיימה מדינה יהודית בארץ ישראל אלא בפזורה ובקהילות קטנות ומפוזרות, אין מנוס מלקבוע באופן חד-משמעי כי מי שאחראי לגניוס היהודי בתפוצה כל כך רחבה ומתואמת הוא הדת היהודית על הרגליה ומצוותיה.

אומנם רוב הגאונים היהודים בתחומים האקדמיים פרשו מהדת או היו כבר בדור שני ושלישי לחילון, אך עדיין הבולטות שלהם לעומת ליברלים חילונים בני הדת הנוצרית, ועוד יותר לעומת חילונים בני הדת המוסלמית, מראה בבירור שדווקא הדת היהודית היא שנתנה להם יתרון על פני אחרים. דווקא היהדות היא שגידלה לתרבות של ערעור על המוסכמות וחשיבה מחוץ לקופסה. לתרבות של "והגית בו יומם ולילה", של ניפוץ אלילים וחיפוש אחר אמת שוברת מוסכמות.

ניקח לדוגמה דת אחרת, "דומה" קצת ליהדות – האסלאם. גם הם מאמינים באל אחד המתגלה ונותן תורה, מתלבשים בצניעות, מתפללים לעבר מקום קדוש שאבן באמצעו, צמים, נותנים צדקה ועולים לרגל. מדוע אפוא יש רק עשרה זוכי פרסי נובל בעולם הערבי כולו (שמהם שישה פרסי נובל לשלום-ותודה-שהפסקתם-להרוג, ועוד שניים לערבים ממוצא נוצרי)? מדוע מדינה מוסלמית כמו טורקייה, שעברה חילון מסיבי לפני מאה שנה, אינה מתקרבת להישגים של בני העם היהודי, שגם הם עברו חילון מסיבי באותה תקופה שאחרי מלחמת העולם הראשונה?

דמוקרטיה

עוד אירוע שנוהגים בטעות לשייך לליברליזם ולא ליהדות הוא הקמתה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. על פי כל הנתונים שהיו עם הקמתה, מדינת ישראל הייתה אמורה להיות לא-דמוקרטית בעליל: המדינה קמה בסערת מלחמה, הגרעין המייסד היה בעל אוריינטציה קומוניסטית – מאוגד בקיבוצים ובהסתדרות עובדים – ורוב האוכלוסייה היהודית בארץ באה ממדינות לא-דמוקרטיות בארצות האסלאם ומזרח אירופה.

אם כן, מה גרם לעם היהודי להיכנס באופן טבעי כל כך למשטר דמוקרטי, אף שבמדינות רבות באירופה זה היה תהליך ארוך ומפותל שהיו בו התקדמויות ונסיגות? 

מי שלומד משנה וגמרא יכול לשים לב שגם הדעות שלא נפסקו להלכה עדיין ממשיכות להילמד בכל קהילות ישראל גם אלפיים שנה אחרי שנדחו. כתבי הקודש שלנו מלאים בסברות שנדחו ובתנאים ואמוראים שהלכו בדעתם נגד רוב החכמים, אך דבריהם ממשיכים ללוות אותנו בכל דור ודור. למסורת של ריבוי הדעות ושל תרבות המחלוקת ופסיקת ההלכה יש חלק ניכר בהצלחת הבנייה מחדש של החברה הישראלית על גווניה ומחלוקותיה אחרי אלפיים שנות גלות ופזורה.

דת האסלאם משעבדת את האדם ומקטינה אותו. היהדות מוציאה את מאמיניה מעבדות לחירות: הן לחירות מדינית הן לחירות נפשית פנימית

האם יש דוגמה נוספת לקבוצת לוחמים שגירשה את השלטון הקולוניאליסטי, ואחר כך ישבה באופוזיציה 29 שנים רק כדי להימנע משפיכות דמים? באיזה יקום מקביל היה אירוע כמו אלטלנה מסתיים בלי שהמחתרת החמושה יותר תצא למלחמה על ההגמוניה שלה ועל זכותה לרשת את השלטון שניצחה במלחמה במחתרת?

מדינת ישראל קמה כמדינה דמוקרטית. שאר מדינות האסלאם שעברו חילון אחרי מלחמת העולם הראשונה נשארו מונרכיות גם כאשר השלטון החילוני נלחם באנשי הדת וקידם אג'נדות מודרניות.

כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱ-לֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל

בניגוד לאסלאם, המקדש את ההשלמה עם גזרת אללה, ביהדות יש עמידה מול א-לוהים. אברהם אבינו מתווכח עם הקב"ה על גזר הדין שניתן לאנשי סדום. משה רבנו מתנגד להשמדת עם ישראל אחרי חטא העגל ומעלה טענות נגד: "למה יאמרו הגויים… זכור לאברהם, ליצחק ולישראל… מחני נא מספרך אשר כתבת". 

לפני כאלף שנים אימצו המוסלמים את הגישה של אסכולת האשעריה, הטוענת כי לאדם אין שום יכולת להשפיע על רצון האל, ועליו לקבל את גזרתו ולהיכנע בפניה (זאת בניגוד לאסכולת המועתזילה, שהייתה משכילה יותר). לטענתם, א-לוהים גדול כל כך והאדם קטן כל כך, שאין לאדם תקנה אלא להיכנע בפניו. הכנעה בג'יהאד למען אללה. חייו של האדם כה זולים וחסרי משמעות, שרק מוות למען אללה יכול לשוות להם גדולה ומשמעות.

רק בור ועם הארץ יכול לראות בדת הזו קשר ליהדות. מי שחושב שהעיקר באמונה הדתית הוא מספר האלילים הנכון, מפספס את מערכת היחסים האינטימית בין עם ישראל לא-לוהיו. 

זכר ליציאת מצרים

חלק מהמבוכה שאותו סרטון מעורר הוא בגלל ההרגל שלנו לראות את השורש האמונה במעמד הר סיני ושכחת מעמד יציאת מצרים. לידתו של העם היהודי לא התחילה במתן התורה בהר סיני אלא ביציאה שלנו מבית עבדים במצרים לחירות ולגאולה. גם מעמד הר סיני מתחיל במילים: "אָנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים". זה בניגוד לדת האסלאם, המשעבדת את האדם ומקטינה אותו. היהדות מוציאה את מאמיניה מעבדות לחירות: הן לחירות מדינית הן לחירות נפשית פנימית.

אם יש צד של אמת בביקורת שנאמרה באותו סרטון, הוא קשור באותה שכחה של יציאת מצרים ושל ההקשר הלאומי שלה – של היציאה מעבדות לחירות. שנים רבות עמדה היהדות במגננה מול הפילוסופיה, שניסתה לקעקע את עקרונות האמונה שלנו. כשגדולי ישראל נתנו להם מענה, הם יצאו אל מתקפת הנגד שלהם מתוך הביטחון שלנו באמיתותה של תורה שניתנה לנו בהר סיני.

אולם היום, כשאנו חיים בארץ ישראל, במדינה ריבונית המתמודדת בזירה הבין-לאומית, חובה עלינו לחזור אל יסודות האמונה שלנו ממקום של דיונים תאולוגיים ופילוסופיים, אל קומת עמידה של עם מול א-לוהיו, ומתוך כך מול יריביו, בני בריתו ואוהביו.

אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה 

בסופו של דבר אין אפשרות לאדם להיות בן חורין כל עוד הוא כבול לכוחות הטבע. כוח הבחירה באדם נובע מהציווי הא-לוהי מחד גיסא ומהיכולת לעמוד מול א-לוהים מאידך גיסא. מי שמוותר על הציווי הולך ושוקע אל תוך המעגליות של הטבע ומאבד את היכולת להתגבר עליו ולבחור. מי שמתמסר אל הציווי מאבד אף הוא את חירותו ומבטל את עצמו אל מול גדולתו של הא-ל.

כך, לנוכח חידוד האחריות האישית שהיהדות מחנכת אליה, המערב הולך ומאבד את ערך החירות, שהאמין בו במשך דורות. במקום לתת לאזרחי המדינה לנהל את חייהם באמצעות דמוקרטיה של נציגים, על פי עקרון שלטון הרוב והכרעת הרוב, הוא הולך ומוסר את מפתחות חייו למועצה הדתית העליונה של בג"ץ. 

מה שהתחיל באמונה בלתי מתפשרת ברוחו של האדם, ביכולתו לנהל את חייו באופן רציונלי, הפך עם הזמן לחרדה מפני הנאצי שבתוכנו. חרדות אלו הובילו להקמתה של דת משעבדת חדשה שאין שום יכולת להרהר אחריה או לערער על החלטותיה. היהדות כאן – אצלנו, בקרבנו – חכמה, אנושית ומוכחת.

"לשנה הבאה בני חורין".