בלוח היכל שלמה נדפס מדי שנה בחול המועד סוכות מנהגו של הרב המופיע במועדי הראי"ה (פרק ז): "בלילות חול־המועד היה שליח־הציבור בתפילת־ערבית מתחיל – לפי הוראת הרב – ב'ברכו', ולא אמרו קודם פסוקי 'והוא רחום'", ורבנו הרצי"ה הוסיף (מתוך התורה הגואלת, שבת הגדול ה'תשל"ח): "אצלנו נקבע, שבמעריב שבמועד, לא אומרים 'והוא רחום'. נמשך עוד מבויסק (שבה כיהן הרב ברבנות בצעירותו, י"ו).
ר' יעקב מבויסק, בעל תשובות 'זכרון יעקב' תיקן זאת, זכירת המועד באופן מיוחד", וכך נוהגים בישיבת מרכז הרב. אב"ד טבריה הרא"ד אוירבך זצ"ל כתב שכך המנהג גם בטבריה (אהל אברהם, עמ' רלד, ה) וכך נהג גם הרב שריה דבליצקי זצ"ל (שאביו גר זמן מסוים בבויסק). לפי עדות הרב יוסף בדיחי שליט"א, משמשו בקודש של הרצי"ה, היה הרצי"ה נוהג כן גם בראש חודש. ננסה לעמוד על יסודות מנהג זה.
"לא ניתן רשות למשחית לחבל"
בטור (סי' רלז) מצינו שני טעמים לאמירת פסוקי 'והוא רחום': "לפי שבשחרית ומנחה יש תמידין שמכפרין אבל ערבית שאין תמיד לכפר תקנו לומר והוא רחום ויש אומרים לפי שנהגו ללקות ערבית לאחר שחטאו כל היום ובמלקות מתכפר להם לכך נהגו לומר אחר המלקות והוא רחום".
בשו"ת רשב"ש (סי' כ) כתב על טעמי הטור: "ומפני ב' טעמים אלו אין אומרים אותו בשבתות וי"ט… וגם אין לוקין ערב שבת", והוסיף ביאור לטעם הראשון: "שלא ניתן רשות למשחית לחבל בלילי שבתות וי"ט… וזה הטעם נכון הוא וטוב בעיני מכל מה שנאמר בו".
טעם הפוך לאמירת 'והוא רחום' רמוז בספר כלבו (המובא בבית יוסף) וברשב"ש, והוא כנגד איברי התמיד, הקרבים בלילה ומכפרים. הכלבו כתב: "ליל שבת שאין אנו אומרים אותו לפי שאין איברי תמיד הערב קרבים בליל שבת דכתיב 'עולת שבת בשבתו' ולא עולת חול בשבת וכן ביום טוב".
לפי טעם זה ולפי הטעם של המלקות המובא בטור, יש לומר 'והוא רחום' גם בחול המועד, שכן גם בו לוקים (שו"ע תקמה, י), וכמובן שגם מקריבים איברים, אך לפי הטעם הראשון המובא בטור אין לאומרו בחול המועד, מפני שגם בו יש קדושה, ואין רשות למשחית לחבל.
מנהג עתיק שחוזר למקומו
שלטי הגבורים (ברכות ב ע"א) הביא את דברי ריא"ז שיש אומרים מזמור לפני ברכות קריאת שמע של ערבית, ויש אומרים 'והוא רחום'. למעשה בימות החול המתפללים בנוסח אשכנז (על פי הרמ"א סי' סט) ותימן בלדי (על פי הרמב"ם תפילה ט, ט) מתחילים 'והוא רחום', ואחריו אומרים 'ברכו', ואילו למנהגי ספרד (האשכנזי), הספרדים ותימן שאמי, אומרים לפני כן פסוקים וקדיש. מנהג הספרדים לומר שלושה פסוקים בלבד על פי האר"י, ומנהג האשכנזים המתפללים בנוסח ספרד לומר "שיר המעלות, הנה ברכו" (תהלים קלד) וכו', כפי שכתב שלטי הגבורים וכפי שנדפס בכל סידורי נוסח ספרד.
"בחוה"מ דהוא ג"כ מקרא קודש ואין בו פחד דגיהנם ולא דינא אחרא… וכל מה דאפשר להשוות חול המועד ליום טוב בעניינים כאלו צריך להשוות ובזה מכבד את המועדות"
לדברי ריא"ז, המקור לאמירת פסוקים קודם ערבית הוא הגמרא (ברכות ד ע"ב): "אדם בא מן השדה בערב, נכנס לבית הכנסת, אם רגיל לקרות קורא, ואם רגיל לשנות שונה, וקורא קריאת שמע ומתפלל", והטעם הוא כדי לקרוא ק"ש מתוך דברי תורה.
האליה רבה (סי' רלז) הוסיף בשם כנסת הגדולה שאומרים מזמור קלד דווקא משום שכתוב בו "העומדים בבית ה' בלילות" או "שאו ידיכם קודש וברכו את ה'", וציין שכאשר מתפללים ערבית מייד אחר מנחה (או לומדים ביניהן) "אין אומרים המזמור, דלא שייך רגיל לקרות וכו' אלא כשאין מתפלל קודם", ואולי כך נשכח במקומות רבים מנהג זה, אך נראה שעל המתפללים כמנהג ספרד לשוב לאומרו כמנהג אבותיהם.
מפגש עם עולם החסידות
אומנם לגבי מוצ"ש כתב בספר המנהגים (טירנא): "במוצאי שבת אומרים (תהילים סז) למנצח בנגינות… והוא רחום וברכו" (הובא ברמ"א תקנט, ב; מ"ב רצג; רוח חיים לר"ח פלאג'י ועוד), ואכן במרבית הסידורים בנוסחים השונים נדפס לומר מזמורי תהלים במוצ"ש לפני 'והוא רחום', והטעם נכתב בכנסת הגדולה: "משל לכלה ומלכה שמלוין אותה בשירות ותושבחות, ושבת מלכה וכלה".
גם מתפללי נוסח ספרד ברובם אומרים מזמורים אלו במוצ"ש (ולא שיר המעלות). כך למשל מובא בספר שולחן הטהור (רלז, ב), והוסיף שקיבל בשם ר' אלימלך מליז'נסק "רבו מרבו עד אליהו ז"ל(!) שבכל יום שאין אומרים תחנון אין אומרים פסוקים ולא קדיש אלא מתחיל והוא רחום", וכך נוהגים בחול המועד ברבות מהקהילות המתפללות בנוסח ספרד. למנהג תימן שאמי אומרים בראש חודש ובחול המועד קדיש וברכו בלבד ללא אמירת פסוקים (פעמון זהב לר"י ונה; ויצבור יוסף בר ח"ב פ"ח סי' יד).
"שלא ניתן רשות למשחית לחבל בלילי שבתות וי"ט… וזה הטעם נכון הוא וטוב בעיני מכל מה שנאמר בו".
בספר משמרת שלום (קוידנוב סי' לג, א) כתב: "אבא מארי ז"ל לא הי' אומר והוא רחום וגו' בלילי חוה"מ קודם ברכו", ובהערה ביאר: "בחוה"מ דהוא ג"כ מקרא קודש ואין בו פחד דגיהנם ולא דינא אחרא… וכל מה דאפשר להשוות חול המועד ליום טוב בעניינים כאלו צריך להשוות ובזה מכבד את המועדות", וכך נוהגים בעוד קהילות חסידים.
כמובן, הרוצים לשנות מהנהוג במקומם בימי חול המועד לא ישנו בציבור בלי הוראת רב המקום.
תודתנו לרב עמיחי כנרתי שליט"א על עזרתו בכתיבת המאמר. לשאלות, לתגובות ולהצעות למדור: [email protected]
