בטור הקודם הבנו איך נאום השבטים בעזרת תנועת מעוז חדר לכל תחומי השיח ושדרת ההנהגה. ובנוסף איך נאום השבטים כולל את הערבים כשבט זהה ליהודים ומשתמש במילים כמו: הטוב המשותף כדי לרדד את השיח ולהעלים שאלות זהות, בעיקר זהות יהודית ולאומית. היום ננסה לעמוד על מאפייני הרבעון הרביעי – הסימנים הדומים לנאום השבטים, הקשר לתנועת מעוז ובעיקר הסכנות לדמוקרטיה ולקידום תפיסות ימין זהותי לאומי.

ארבע ליבות

במסמכי היסוד של הרבעון הרביעי הוגדרו 4 ליבות שהן יסודיות ושוות. כאשר ברור לגמרי שכל אחת מהן מרמזת לשבט אחר מנאום השבטים.

•  ליבה יהודית: שמוגדרת כליבה של תרבות ומסורת.
• ליבה דמוקרטית-ליברלית – שלטון החוק, זכויות אדם וכו'.
• ליבה ציונית: בפרסומים המוקדמים הליבה הזו הייתה לפעמים מעורפלת.
• ליבה אזרחית – ערבית.

אפשר לחלוק האם הליבה היהודית הכוונה לחרדים והליבה הציונית הכוונה לדתיים לאומיים או שאולי ציונית הכוונה גם למסורתיים. בכל אופן מה שבטוח זה שהליבה הערבית הופיעה כליבה שווה בין שווים.

לאחר כשנתיים פעילות וכאשר דתיים לאומיים שחברו לרבעון תמהו על עובדת הליבה הערבית, הליבה הזו הוסרה מדף הבית אך עדיין קיימת בתפיסות היסוד. באתר שלהם נכתב בפירוש: "אנחנו שואפים למציאות בה החברה הערבית היא חלק אינהרנטי מהסיפור הישראלי… שותפות גורל אזרחית מלאה". כלומר, השותפות כאן היא לא רק טכנית אלא חלק בלתי נפרד מהגדרת הזהות של המדינה.

הטוב המשותף והחזון הישראלי החדש

נושא נוסף מהותי ברבעון הרביעי הוא השאיפה לייצר סיפור ישראלי חדש. הסיפור של הרבעון הרביעי סובל מקיצור זיכרון היסטורי. הוא חותך אלפי שנות זהות יהודית וכיסופים לארץ, ומנסה לדחוס אותנו לתוך מודל עסקי של "משבר רבעון" (שתחילתו ביום ההכרזה על המדינה – תוך התעלמות מוחלטת משנות ההקמה, מהעליות הראשונות ומהתשתית הציונית שנבנתה כאן הרבה לפני 1948). לשיטתם, בכל ההיסטוריה ברבעון הרביעי של הקיום נוצר משבר, וכיוון שמדינת ישראל חוגגת השנה 78 שנים, אז אנו נכנסים לדעתם לתקופה מסוכנת שבה הכל עלול לקרוס.

ומה הפתרון? נייצר סיפור ישראלי חדש. שוב כשל זהותי. נחליף את הזהות היהודית הברורה הנשענת על אלפי שנים בזהות ישראלית חדשה. אולי אפילו בסטארט-אפ ניישן (**Start-Up Nation**). כפי שהם כותבים: "אנחנו רוצים להפוך את ישראל מאומת סטארט-אפ לאומת מופת". הם משתמשים במונח הטכנולוגי כבסיס לזהות במקום בתורה או בהיסטוריה היהודית.

אחרי שעלתה ממשלת ימין על מלא, הניתוח של הרבעון השתנה ולא דיברו על האמון אלא על כך שיש קרע בעם. המסר הזה של "קרע" הוא כלי של השמאל לייצר לחץ פוליטי כשאין להם רוב

יש לשים לב באופן כללי – כמו שלמדנו שהמילים הטוב המשותף מטשטשות זהות ועומק. כך כאשר משתמשים בדרך כלל במילים ישראלי במקום במילה יהודי הכוונה היא להתייחס לכלל אזרחי המדינה כולל הערבים. כי לדעתם, ערבים הרי לא ירצו להיות שותפים לחזון המדינה שזהותה היא יהודית…

מלכודת ה"הסכמות" במקום הכרעה

ביטוי נוסף שצריך להכיר הוא "פוליטיקה של הכנסת אורחים" או המילים – "הסכמות רחבות" כחלופה להכרעה. הרבעון הרביעי קם בתקופה שבה היינו בסבבי בחירות ויואב הלר הסביר בחוגי הבית שסבבי הבחירות נובעים מכך שכל צד רוצה להכריע את השני וגם כיוון שיש משבר אמון עמוק במוסדות המדינה.

אחרי שעלתה ממשלת ימין על מלא, הניתוח של הרבעון השתנה ולא דיברו על האמון אלא על כך שיש קרע בעם. המסר הזה של "קרע" הוא כלי של השמאל לייצר לחץ פוליטי כשאין להם רוב – ברגע שהכרעת הבחירות הייתה ברורה, הדרך היחידה לעצור חקיקה היא לטעון שהעם קרוע ולכן אסור להכריע.

מסתבר שגם הרבעון הרביעי בצורה מתוחכמת מנסה שוב להוציא את הכוח מנבחרי הציבור ליועצים או ועדות שלא נבחרו

בכל אופן ברבעון הפכו את המערכת הפוליטית למערכת מושחתת שרוצה רק להכניע את הצד השני. זה כמובן עיוות. המערכת הפוליטית בנויה מהכרעות; בסוף צריך להרים יד בעד החוק או נגדו. אך היא ממש לא הכנעה וכיפוף ידיים. בדרך כלל כאשר מצביעים על חוק משתדלים שהוא לא יפגע בצד השני. אני כמשתתפת בוועדות רבות בכנסת (מלבד דיונים על הלהט"ב ששם סותמים לי את הפה) רואה שכל הדיונים מכובדים, נותנים במה לדוברים השונים וכמובן ככל שיש לך יותר נציגים שהם בדעתך אז יותר קל לדבר על חוקים שחשובים לך.

קחו לדוגמה את המאבק על ההפרדה המגדרית. במשך שנים הייתי קול בודד בוועדות מול חומות של פקידים ויועצים משפטיים שהפכו את המונח הפרדה להדרת נשים ואף לאלימות, ובשם הפרשנות הזו אסרו על כל הפרדה מגדרית במרחב הציבורי. אבל כשיש בכנסת ח"כים שזה חשוב להם, כמו לימור סון הר מלך ואחרים, דברים סוף סוף מתחילים לזוז. במודל של "הרבעון הרביעי", הקולות האלו היו נבלעים בתוך "צוותי עבודה" של פקידים שלא נבחרו, והשינוי לא היה קורה לעולם.

להוציא את הכוח מהעם: שיטת ה"צוותים" של הרבעון

אז אחרי שהסבירו לנו עד כמה הפוליטיקה משפילה את הצד השני ומכניעה אותו, מה הפתרון המוצע? הם מציעים שיהיו צוותים של עבודה.
רגע, מי יאייש את הצוותים? הרי בחרנו בחברי כנסת בשביל זה. לא? אז מסתבר שגם הרבעון הרביעי בצורה מתוחכמת מנסה שוב להוציא את הכוח מנבחרי הציבור ליועצים או ועדות שלא נבחרו.
ברוך ה' שהיום כבר רוב אנשי הימין מבינים איך הפרקליטות, היועצים ובג"ץ הפכו להיות השליטים והקובעים במקום הנציגים שבחרנו. ואיך חברי הכנסת שנבחרים על ידינו אינם יכולים לממש את חזונם וחזוננו בגלל פקידים שלא נבחרו.

שימו לב לנתון הזה. כשאתם בוחרים ברבעון הרביעי (שכבר הודיע שהוא מתכוון להגיע למגרש הפוליטי) אתם שומטים את השטיח מתחת הנציגים שנבחרו ואחר כך לא תוכלו להתלונן איך ייתכן שיש ממשלת ימין שמבצעת תפיסות שמאל.

המעבדה (מעוז) והזרוע השיווקית (הרבעון הרביעי)

הקשר כאן ברור: יואב הלר היה המנכ"ל של תנועת "מעוז" במשך שבע שנים. הוא עזב ב-2021, וב-2022 קמה תנועת "הרבעון הרביעי" – עם אותם רעיונות, אותה שפה, ולפי הפרסומים גם עם אותם תורמים.

כשצוללים לקשר שבין המעבדה ב"מעוז" לשטח של "הרבעון הרביעי", התמונה הופכת ברורה. אפשר לקבל את הרושם שתנועת מעוז פועלת מלמעלה – בהכשרת המנהיגות הבאה ואילו הרבעון הרביעי מבסס את אותם רעיונות מלמטה. נוסיף לזה את העובדה שמונחים שונים בשתי התנועות דומים מאוד.

למשל, בתנועת מעוז יואב הלר בעצמו כתב על הצורך ב"אמנה חברתית חדשה" וזה די מתכתב עם "הסיפור הישראלי החדש". דוגמא נוספת מתוך החזון של מעוז: "בניית רשתות אמון חוצות מגזרים שיחוללו שינוי בשטח ללא תלות בדרג הפוליטי המשתנה". זה הניסוח שחושף הכל – הם רוצים שינוי שלא תלוי במי שבחרנו בקלפי. כפי שנכתב במסמכי הרבעון הרביעי: "אנחנו צריכים להעביר את ההכרעות המפלגות מהשדה הפוליטי לשולחנות עגולים של הסכמות".

נראה שמעוז היתה המעבדה שבה הכשירו את המנהיגות בשיטת נאום השבטים והרבעון הרביעי הוא הזרוע השיווקית שיוצאת לרחוב לשכנע את כולנו.

בשבוע הבא נלמד לזהות את ארגוני השמאל שמתחפשים לארגוני ימין. נלמד לראות מתי הם מגיבים, את מי הם מגדירים כקיצוני, מה המונחים שהם משתמשים בהם וכמובן המקורות הכספיים…

עקבו.