המלחמה מול איראן ושלוחיה כבר מזמן לא עוצרת בבסיסים צבאיים או במחסני נשק. היום (ראשון) פורסם ב"וול סטריט ג'ורנל" כי טהרן סימנה יעד אסטרטגי חדש ומדאיג: מתקני התפלת המים. עבור מדינה כמו ישראל, שבנתה את החוסן הלאומי שלה על היכולת לייצר מים מהים, מדובר באיום ישיר על משאב החיים הבסיסי ביותר של כולנו.
חציית קו אדום הומניטרי
הבחירה במתקני התפלה היא לא מקרית. בניגוד ליעדי אנרגיה שאפשר לגבות באמצעות מאגרים חלופיים, פגיעה במים מייצרת מחסור מיידי. אין לזה פתרון לוגיסטי מהיר. האיראנים מבינים את זה, ומנסים לייצר "מאזן אימה" חדש שבו הברז הביתי הופך לחלק ממשוואת הלחץ הצבאית.
האיומים כוללים מגוון רחב של פעולות – החל מירי טילים מדויקים וכטב"מים לעבר תשתיות החוף, ועד למתקפות סייבר מתוחכמות. המטרה היא להשתלט על מערכות הבקרה ולהשבית את המתקנים מרחוק. בטהרן מחפשים את הדרך הכי כואבת להשפיע על העורף, והמים הם המטרה הקלה והרגישה ביותר.
המודיעין שלנו בעקבות המזימה
המציאות הזו מאלצת את מערכות הביטחון שלנו להפנות משאבים להגנה על אתרים שבעבר נחשבו מחוץ למעגל הלחימה. המודיעין שלנו כבר זיהה מאמצים איראניים לאתר נקודות תורפה בתהליכי השאיבה והסינון של מתקני ההתפלה לאורך הים התיכון.
חשוב לדעת שגם פגיעה קטנה ו"כירורגית" במשאבות או בצינורות המלח יכולה להשבית מתקן שלם לשבועות. זה הופך את האתרים האלו ל"בטן רכה" טכנולוגית שקל יחסית לשבש. יותר מזה, חבלה במיכלי הכימיקלים שמשמשים לטיהור המים עלולה לגרום לזיהום ימי כבד, מה שימנע את פעילות המתקן גם הרבה אחרי שהנזק הפיזי יתוקן.
