כידוע, מצווה להשתכר בפורים "עד דלא ידע". אומנם פוסקים רבים הסתייגו ממצווה זו בשל השלכותיה. הבית יוסף (סי' תרצה) הביא את הארחות חיים, שכתב: "לא שישתכר שהשיכרות איסור גמור ואין לך עבירה גדולה מזו שהוא גורם לגילוי עריות ושפיכות דמים וכמה עבירות זולתן אך שישתה יותר מלימודו מעט". בדורות מאוחרים כתב החיי אדם (קנה, ל): "ואמנם היודע בעצמו שיזלזל אז במצוה מן המצוות בנטילת ידים וברכה וברכת המזון או שלא יתפלל מנחה או מעריב או שינהג קלות ראש, מוטב שלא ישתכר, וכל מעשיו יהיו לשם שמים".
זכות המצווה מגינה
על דברי הארחות חיים כתב הרב (מצות ראיה סי' תרצה) שאומנם בדרך כלל אין מצווה בשכרות, ולכן היא מביאה לידי דברים חמורים, אך בפורים, שהיא מצווה – זכות המצווה מגינה מדברים אלו. באופן דומה הסביר הרב (שם תכט, ב) שאף שלאחר פסח וסוכות יש נוהגים להתענות בה"ב, "שחוששין שמא מתוך משתה ושמחה באו לידי עבירה" (מ"ב תצב, א), אין נוהגים כן לאחר שבועות: בשאר ימים טובים יש אומרים שהשמחה היא רשות, אך בשבועות לכל הדעות "בעינן נמי 'לכם'", והשמחה היא מצווה בוודאות. לכן אין חוששים שמא חטאו מתוך שמחת יו"ט ואין צורך בצומות אחר החג.
על דברי החיי אדם כתב במכתב לחותנו האדר"ת (שו"ת אורח משפט סי' קמו בהערות) שאף שהמפסיד תפילה במזיד אינו יכול להתפלל תשלומין, המשתכר נחשב אנוס אם לא התפלל בגלל שכרותו ורשאי להתפלל תפילת תשלומים (שו"ע קח, ח). אם כן, ודאי שהמשתכר בפורים כמצוות היום נחשב אנוס, ואף מותר לו להכניס עצמו לאונס זה כמו שאדם רשאי להכניס עצמו לאונס חילול שבת כאשר הוא עוסק בדבר מצווה (רמב"ם הל' שבת ל, יג).
"כוחות הגוף מקודשים לשמים"
בסידור עולת ראיה האריך הרב בצדדים ההלכתיים והמחשבתיים של השכרות בפורים. הרב ציין שלפי השו"ע (סי' צט ס"א) יש שני סוגים של שתוי: השותה רביעית יין או יותר – לא יתפלל, אולם אם התפלל תפילתו תפילה. לעומת זאת מי שאינו יכול לעמוד לפני מלך, אם התפלל, תפילתו תועבה, ועליו לחזור ולהתפלל כשיתפכח מיינו.
לדברי הרב, שתוי מהסוג השני – דינו בפורים כמו בכל השנה, ותפילתו תועבה, אבל שתוי מהסוג הראשון רשאי להתפלל בפורים לכתחילה, והטעם הוא "ביום זה כחות הגוף גם כן מקודשים לשמים, והאור חופף עליהם בכל גוני". הרב הוסיף ששיעור שכרות מהסוג השני הוא "שיעור גדול לשכרות, כפי שאחז"ל פחד קשה יין מפיגו (ב"ב י.)", כלומר שכרות המסוגלת להפיג פחד.
הפחד שמנצח את היין
בספרו 'הנשקפה כמו שחר' (עמ' קעו) סיפר הרב יצחק דדון שליט"א שהרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל וחתנו הרב שמואל ברוך ורנר זצ"ל היו אצל הרב בפורים וראו שהרב הניח תפילין והתפלל מנחה, ואמר לפני כן שאף על פי שהוא שתוי, רשאי הוא להתפלל ולהניח תפילין הואיל ויש לו פחד. הרב ורנר שאל את הרב חרל"פ, שהרי הגמרא אומרת (ב"ב שם): "יין קשה – שינה מעברתו" ולא פחד. הרב חרל"פ ענה לו: "יש מקור לדברים".
כנראה בהמשך לסיפור זה שאל שנים רבות לאחר מכן חתן אחר של הרב חרל"פ, הרב ישראל בארי זצ"ל, את הרב צבי יהודה זצ"ל על הנהגה זו של הרב. הרצי"ה השיב: "אינני זוכר בעצמי את הדברים בדיוק סגנון זה, אמנם בתכנם מובנים ומבוררים הם ע"פ המבואר בדברי קדשו בסדור 'עולת ראיה'… כי מצד קדושת המצוה של השתיה בפורים… ומכריעה ומפיגה את תסבוכת הרושם המכביד של היין… ובדרך בדיחותא, הראוי' לרוח האי יומא, יתכן שנאמרו בשימוש מאמר חז"ל בבב"ת י' בצורה מהופכת".
אומנם הרב דדון הסביר שכוונת הרב, על פי המבואר בעולת ראיה, היא ששכרות המפיגה את הפחד היא שכרות כזו שאינו יכול לעמוד לפני מלך, אולם כיוון שהרב הרגיש פחד מהקב"ה, מוכח שלא שתה בשיעור זה, ומותר לו להתפלל כך בפורים לכתחילה.
תודתי לאריאל פריימן על עזרתו בכתיבת המאמר.
לשאלות, לתגובות ולהצעות למדור: [email protected]
