ההודעה לעיתונות שיצאה היום מלשכת שר החינוך, יואב קיש, זעקה: "מהפכה בחינוך!". החל משנת הלימודים הבאה, תלמידי ישראל ילמדו חינוך פיננסי. הם ילמדו על אינפלציה, ריבית דריבית, פנסיה ושוק ההון. רוב הציבור, שקורס תחת יוקר המחיה, בוודאי מוחא עכשיו כפיים. אבל מי שמכיר את המערכת מבפנים, מבין שמדובר באסון פדגוגי וכלכלי שממתין להתרחש.

כמי שעמד מול כיתה כמורה במערכת החינוך במשך שמונה שנים, אני מכיר את הדינמיקה היטב. כמורה, לימדתי את התלמידים שלי מושגי יסוד בהשקעות ובכלכלה, והם היו מרותקים. אין מילים לתאר את הברק בעיניים של נער בן 15 שמבין פתאום איך כסף עובד באמת. אבל התגובה המעניינת יותר הייתה בחדר המורים. קולגות שלי למקצוע הסתכלו עליי בהערצה מהולה בתימהון. מבחינתם, דיברתי סינית.

 המהפכה במערכת החינוך שתשפיע על הכיס של כולנו

עוד באותו הנושא

• פנייה למשפחת קסטלמן: פריג'ה הוא לא האויב שלכם | עו"ד אודליה קדמי
• ההיסטוריה לא תשכח ולא תסלח | יפתח רון טל
• איך צריך להראות הסכם הסיוע הבא עם ארצות הברית? | פרופ' יעקב נגל
• מסיבת ההודיה הגדולה ביותר מאז שחרור החטופים | ידידיה מאיר

וכאן טמון הכשל המוסדי הראשון. מי בדיוק אמור ללמד את התוכנית הזו? מורה להיסטוריה שעבר השתלמות זום של שלושה ימים? בני אדם שבוחרים במקצוע ההוראה הממשלתי הם, בהכללה גסה אך סטטיסטית, אנשים המחפשים ביטחון תעסוקתי, קביעות ופנסיה תקציבית או צוברת בטוחה. עולמם רחוק שנות אור מיזמות, מתמחור סיכונים ומדינמיקה של שוק חופשי. אי אפשר ללמד ילד על סיכוי וסיכון כשהמורה עצמו בחר במסלול שנועד לברוח מסיכונים.

הכשל השני והמסוכן יותר הוא "אשליית הידע". בתפיסת העולם השמרנית, כפי שאני מסביר לא פעם בהרצאות שאני מעביר לפורומים אזרחיים, עדיף אדם שיודע שהוא לא יודע, מאשר אדם שבטוח שהוא מומחה. כל עוד המערכת לא מלמדת חינוך פיננסי, נער שמתעניין ילך ליוטיוב, יקרא ספרים, ויפתח סקרנות בריאה. אבל ברגע שמשרד החינוך מעניק ציון "עובר" בחינוך פיננסי, אנחנו מייצרים דור של צעירים עם ביטחון עצמי מופרז. הם יספרו לעצמם שהם "מבינים" כי הם למדו על זה בכיתה ט', ואז ירוצו להשקיע בבועות קריפטו או ייקחו הלוואות רכב מסוכנות.

הניסיון של שר החינוך לחנך את ילדינו לעושר דרך פקידים עניים הוא פופוליזם טהור. השאירו את הכסף מחוץ לכיתה, ותנו לשוק הרעיונות החופשי לעשות את העבודה

ולבסוף, עלינו לשאול את השאלה הסואלית התמידית: cui bono? (מי מרוויח?). משרד החינוך אינו גוף פיננסי, ולכן הוא יוציא את פיתוח חומרי הלימוד למכרזים. מי שיקפוץ על המציאה יהיו הבנקים, חברות הביטוח ובתי ההשקעות. הם יספקו את המערכים ה"חינמיים". כך, תחת הכסות של "צרכנות מודעת", הגופים החזקים במשק ישטפו את המוח למיליון צרכנים עתידיים וישווקו להם מכשירים פיננסיים שהעמלות עליהם טובות למוכר, אך רעות מאוד לצרכן.

מערכת החינוך צריכה להתמקד במה שהיא שכחה לעשות: ללמד קרוא וכתוב, אנגלית ברמה גבוהה, ומתמטיקה קפדנית. מי שיודע מתמטיקה ואנגלית, יידע לקרוא דוח פנסיה כשיגדל. הניסיון של שר החינוך לחנך את ילדינו לעושר דרך פקידים עניים הוא פופוליזם טהור. השאירו את הכסף מחוץ לכיתה, ותנו לשוק הרעיונות החופשי לעשות את העבודה.

***

מייל לתגובות: [email protected]