בבסיסו, חוק בתי הדין הרבניים (בוררות) החדש נועד להסדיר סוגיה עתיקת יומין. הרב קרטמן מסביר זאת בפשטות: "כאשר יש שני יהודים שרוצים ביניהם בהסכמה לדון בעניין אזרחי – זאת אומרת סכסוך ממוני, או סכסוך אחר – ושניהם בהסכמה רוצים שהדיון ביניהם יהיה בבית דין רבני רשמי של מדינת ישראל, החוק אומר שהם יכולים לעשות את זה". זהו הבסיס, אך הבשורה האמיתית של החוק טמונה בסעיף נוסף וקריטי.
"התוספת המשמעותית של החוק היא שאם שניהם באו בהסכמה לבית הדין הרשמי של המדינה בו מכהנים דיינים המוסמכים לדיינות ע"י הרבנות הראשית, ואחרי זה רוצים לקחת את הפסק דין הזה להוצאה לפועל – אז לא צריך אישור שופט כדי לאשר את פסק הדין". כדי להבין את גודל החידוש, יש להשוות זאת למצב הקודם. בחוק הבוררות הרגיל, "אם אדם החליט ללכת לאיזה בורר בהסכמה, והבורר פוסק איזה פסק, אז כדי לאשר את פסק הדין אם רוצים ללכת להוצאה לפועל, צריך אישור שופט". אולם כאן, מדגיש הרב קרטמן, "כיוון שהבורר הוא דיין, פסק הדין בבוררות עצמו מהווה פסיקה משפטית, ואז אפשר לצאת להוצאה לפועל".
צילום: ערוץ הכנסת
בג"ץ סימה אמיר והפגיעה במשפט התורה
אז למה בעצם היה צריך לחוקק חוק כה ברור ולכאורה מתבקש? התשובה נעוצה בהיסטוריה המשפטית של מדינת ישראל. הרב קרטמן לוקח אותנו אחורה בזמן ומספר כי "עד 2006, במשך אלפי שנים עוד לפני מדינת ישראל, וגם לאחר הקמת המדינה, אנשים יכלו בהסכמה לדון בבית דין רבני, בית דין של המדינה". הדבר נעשה באופן שגרתי, כאשר הצדדים "חותמים על שטר בוררות וניגשים לבית הדין".
הכל השתנה בשנת 2006 בעקבות פסק דין דרמטי של בג"ץ. "יש פסק דין שנקרא בג"ץ סימה אמיר. בבג"ץ סימה אמיר, השופטת פרוקצ'יה בעצם שללה מבתי הדין את היכולת לדון כבוררים, אפילו כששני הצדדים הסכימו". העילה המשפטית שניתנה לכך הייתה "שכיוון שהם שופטים אז הם לא יכולים לשמש כבוררים". למרות זאת, הרב קרטמן מציין כי טיעון זה "עובדתית לא נכון. יש מקרים בבתי משפט ששופט יכול להסיר מעליו את כובע השופט ולעטות על עצמו את כובע הבורר. לדוגמה, זהו נוהל מוכר בבתי משפט לתביעות קטנות. גם כשבעלי הדין נכנסו בשערי בית המשפט, אפשר להפעיל גם את המסלול של הבוררות".
הביקורת על פסק הדין, לא הגיעה רק מעולם התורה "חלקו עליו מלומדי משפט – פרופסור אליאב שוחטמן כתב על זה מאמר מאוד חשוב בספרו "סדר הדין", שאמר שוודאי שהמחוקק התכוון לתת לבתי הדין את היכולת הזאת ושהשופטת פרוקצ'יה התעלמה מהיסטוריה של דברי החקיקה".
למעשה, פרוקצ'יה נימקה את זה גם "ברצון למעט את המתח בין הערכאות כי אם הדיינים ידונו כבוררים ויהיה עליהם פיקוח של שופט ייווצר מתח, ולכן הורידו להם את הכוח הזה". השופטת פרוקצ'יה אמנם השאירה פתח ואמרה "אם אתם רוצים תחוקקו את זה", אך הפגיעה בשטח הייתה מיידית וכואבת.
ההחלטה הובילה לפגיעה משולשת: "ציבור המתדיינים, הזהות היהודית של המדינה והתפתחות משפט התורה". משפט תורה, מסביר הרב קרטמן, מתפתח כאשר הלכה משפטית "נדונה במקרים מעשיים. ואז אתה נזקק לשאלות חדשות ואתה בונה הגדרות חדשות וככה אתה לא קופא במקום". ברגע שנאסר על בתי הדין לדון בדיני ממונות, "פתאום כל השפע של היצירה הזאת נעצר כי לא היו דיונים… מה קורה למערכת שפחות באים אליה לשאלות חדשות? אז ממילא היא פחות מתפתחת". במקביל, אנשים שרצו לדון על פי דין תורה "בבית דין שהוא יותר מפוקח, שהוא יותר מכובד – לא יכלו" ונאלצו לפנות לערכאות פרטיות או לוותר.
צילום: ערוץ הכנסת
מגמת הצמצום והכרסום של בית המשפט
הרב קרטמן לא רואה בפסק הדין הזה אירוע נקודתי, אלא תסמין של תופעה רחבה הרבה יותר. "אנחנו חושבים שזה חלק ממגמה מאוד ארוכה של בתי המשפט – מגמה שהם אמרו אותה מפורשות – שבכל מקום שהם יכולים לקחת סמכויות מבתי הדין הם עושים את זה". לשיטתו, הדבר מקביל להתנהלות מול רשויות אחרות: "כמו שבית המשפט לקח סמכויות מהממשלה, מהכנסת, התערב בצבא, אז במסגרת אותה מדיניות של הרחבת סמכויות של בתי המשפט ביחס לכל המערכות, אותו דבר הם עשו לבתי הדין".
הוא אף מצטט גורמים מהעבר: "אמר השופט צבי ברנזון, שכיוון שבתי הדין זה חריג, אז כל פעם שאני יכול – אני אפרש את החוק בצורה כמה שיותר מצמצמת וכמה שיותר אני אצמצם את הסמכויות שלו (של סמכות בית הדין. י"צ)". בג"ץ סימה אמיר היה "אחת התחנות המרכזיות" במסע הזה.
20 שנות ניסיונות וההצלחה בכנסת הנוכחית
מאז הפסיקה של השופטת פרוקצ'יה לפני כמעט שני עשורים, נעשו אינספור מאמצים לתקן את המצב ולהחזיר לבתי הדין את הסמכות שנטלה מהם. "אני מדבר איתך על חברי כנסת כמו זבולון אורלב, גילה פינקלשטיין, הרב יצחק לוי, אפילו מתן כהנא בזמנו תמך בחוק הזה… גפני כבר במשך כמעט 20 שנה רץ על החוק הזה ולא הצליח". גם משפטנים כמו פרופ' אלאב שוחטמן, פרופ' נחום רקובר, ופרופ' ברכיהו ליפשיץ תמכו בחקיקה.
אז למה זה לא צלח עד כה? "מה שתקע כנראה זה שאף פעם לא הייתה קואליציה שכולה מהמחנה האמוני… היה תמיד מישהו שתקע את זה כל הזמן". הפריצה התרחשה בכנסת הנוכחית הודות לשילוב כוחות: "יש קואליציה שהיא כל כולה שייכת למחנה האמוני, ודבר שני יש יושב ראש ועדת חוקה שהוא אדם מאוד מאוד מוכשר ומאוד מאוד דוחף… שיתוף הפעולה של גפני ושל שמחה רוטמן יצרו מצב שבו זה התקדם".
החוק אף משווה בין מעמד הדיינים לזה של שופטים, כדי לבטל את האבסורד שבו "יבוא איזה שופט בבית משפט שלום והוא יאשר פסק דין של שלושה דיינים שיותר בכירים ממנו. הרי מעמד של בית דין רבני זה כמו בית דין מחוזי". הטיעון הזה התקבל, וכעת הפסיקה עצמאית לחלוטין.
ההתנגדויות, הוויתורים וברכת "השיבה שופטינו"
מטבע הדברים, מהלך כזה לא עבר בשקט. האופוזיציה התנגדה נחרצות, וטענותיה היו כפולות. מצד אחד הם "טענו שמי אמר שיש הסכמה ומי אמר שנשים יסכימו". בתגובה, הקואליציה הלכה לקראתם וקבעה שיהיה "טופס מאוד מאוד ברור שמי שחותם עליו זה רק מי שמסכים, שכתוב בצורה ברורה שאתה לא חייב לחתום על הבוררות הזאת, אתה לא חייב להסכים לבוא לדון בפנינו".
הטענה השנייה הייתה מהותית יותר: "אתם בעצם רוצים להקים פה מערכת משפט חלופית". על כך הרב קרטמן משיב ללא התנצלות: "אנחנו רוצים לאפשר בהחלט למי שרוצה לדון, ובהחלט אנחנו רוצים לקדם את יישום משפט התורה".
עבור יוזמי החוק ותומכיו, לא מדובר בעוד תיקון טכני, אלא במהלך בעל משמעות לאומית ורוחנית. הרב מספר כי אף השר בצלאל סמוטריץ' ציין בוועדה "שלפי חז"ל לאחר שהתקיים בנו קיבוץ גלויות אז הולך ומתקיים בנו ברכת השיבה שופטינו כבראשונה". המשמעות היא עמוקה: "אחרי שהמרכז הלאומי חי קיים הגיע הזמן לבסס את התוכן הרוחני שלו כמשפט ריבוני בארץ".
הרב קרטמן רואה בכך "מפנה היסטורי… שעצר את מגמת הצמצום… שעכשיו יש הזדמנות לפריחה מחודשת". הוא מסיים בנימה מלאת תקווה: "אנחנו באמת רואים בדבר הזה תחילת הדרך לכינון מערכת משפט על פי התורה… אם עם ישראל יבחר בזה אז מה שעם ישראל יבחר זה מה שיהיה".
חזיתות נוספות: מזונות, נאמנות ובית הדין המיוחד
מעבר לסוגיות הממוניות, הרב קרטמן נוגע גם בסוגיית המזונות בגירושין. גם שם התרחשה פגיעה כאשר לפני מספר שנים, ב"פסק דין שערורייתי של מזוז התעלמו מלשון החוק המפורשת ושללו מבתי הדין את היכולת לדון במזונות". לשמחתנו, הכנסת הנוכחית התערבה גם כאן ו"החזירו באופן זמני את הסמכות לדון במזונות" כהוראת שעה, עד שיוסדר העניין באופן קבוע.
המבט כעת מופנה לעתיד. הרב קרטמן חשף כי נעשית עבודה על מה שמכונה "בג"ץ הבוגדת" – פסיקה המהווה "התערבות בליבת הפסיקה של בית הדין הרבני", בכך שבית המשפט אוסר על בתי הדין "להכניס שיקולים של נאמנות בתוך המשפחה". המטרה כעת היא "לתת לדיינים את האוטונומיה התורנית והמשפטית לשקול שיקולים של תורה ולתת משמעות לחוסר נאמנות כשההלכה אומרת ככה".
בנוסף, הם עמלים על הקמתו מחדש של "בית הדין המיוחד" – טריבונל עצמאי שישמש כגוף מכריע בוויכוחים בין בג"ץ לבית הדין הרבני על גבולות הסמכויות, גוף שבית המשפט העליון "למעשה ביטל ורוקן אותו מתוכן".
לסיום, כאשר נשאל הרב האם הוא חושש מעתירות לבג"ץ ומהצהרות של חברי אופוזיציה (כמו גלעד קריב) כי יבטלו את החוק, הוא השיב באופטימיות זהירה: "כמו שלקח 20 שנה לחוקק את החוק, כך קשה לבטל אותו, לאחר שיחוקק. בג"ץ צריך לדעת את מקומו. אני לא רואה את בג"ץ מתערב בסוגיה הזאת. אבל ימים יגידו".
