אנו חורגים ממנהגנו ומגיבים על התחקיר שפורסם בעלון השבת 'הדור', גיליון פרשת משפטים.
ובקצרה: עלון השבת הדור ביצע סיכול ממוקד, חיסול סוציולוגי, ליוקרתם וללגיטימציה של ארגון 'תורת לחימה', ארגון 'חותם', ארגון 'סוללים דרך', וספציפית לרב איתי אסמן ולרב אביעד גדות. בתחקיר התיימרו לפסוק כי הם אינם ראויים לקול ולהשפעה.
בניגוד לניסיון לשלול את הלגיטימציה של הרבנים והארגונים שציינו קודם – ולמרות חילוקי דעות עימם – אנו מכירים בערכם וחשיבותם של אלה. מטרת הדור כפי שהשתקפה במאמר הנ"ל לתפיסתנו היא החזרת השד לבקבוק: חזרה לדפוס הכפיפות של הציונות הדתית להגמוניה החילונית. אנו מנתחים את הסכנה והשלכות המהלך בעת בחירות: עליית קואליציה שבה לשמאל הפוסט-יהודי (יאיר גולן) יש כוח לעצב את עתידנו לדורות.
על שלושה חטאים
'מערכת הדור', זה המזכה שניתן לכותב הכתבה. תחת מסווה אנונימיות הותקפו הרבנים איתי אסמן ואביעד גדות תקיפה אישית. שניהם הרוח החיה בעמותות תורת לחימה וחותם, והרב אסמן פעיל מאוד גם בקבוצת 'סוללים דרך'. על שלוש העמותות הללו נרחיב בהמשך.
1. על חטא שחטאו בחוסר ענייניות
הכתבה בנויה כולה על תכתובת ואטסאפ בקבוצה של רבנים צבאיים. משם מובאים דברים בלא הקשר מלא ובלא אזכור המרחב שנאמרים בו הדברים. מבט מהיר יחשוף כי רוב התוכן ה'מרשיע' הוא זעזוע מצורת ההתבטאות של הרב אסמן ולא התייחסות עניינית לתוכנם. הרבנים אסמן וגדות אינם מסתירים את עמדתם, והם מביעים אותה במגוון פלטפורמות: רשתות חברתיות, עלוני שבת, מקור ראשון, ערוצי טלוויזיה ועוד. יתרה מכך, מותר לבקר אותם, אבל מה בדבר הטיעונים?
המסקנה המתבקשת היא שמטרת המאמר להיות מהלומת זעזוע, כמו פטיש מלחמה המכה בתדמית הקוראים. באמצעות שפה שהופקעה ממרחב של קבוצת ואטסאפ הולמים בתדמית הקורא התמים, "הנאיבי", אם נצטט את הרב אסמן, שיקרא ויתקשה לתחזק טענות חדות המאיימות על רגשותיו ועל תדמיתו. בתחקיר מנסים לכער את הרבנים, ולא נדרשים בכובד ראש לטיעוניהם זולת נקודה אחת, המביאה אותנו אל החטא השני.
2. על חטא שחטאנו בממלכתיות יתר
יש הבדל בין טובת הממלכה ובין ציות ואמון עיוור במערכת. בין כבוד למערכת ובין שייכות שכולה עבדות למנגנון. העובדה שתוקפים את הרבצ"ר או את ראש ענף הלכה אינה טיעון בעד או נגד. אם שגו אלה, הרי שחובה עלינו, אזרחים ריבוניים ברפובליקה היהודית, להציב ביקורת לפתחם.
הרב אסמן, בדרכו המאפיינת ניסוח בקבוצת ואטסאפ, טוען טענות על חריגות ובעיות בסוגיות כגון טוהר המחנה, דיני לחימה ושאלות על כשרות. יש כאן לא מעט תוכן שחברי מערכת הדור מתעלמים ממנו. הדור מצאו פתרון: הם פנו ל"גורמים ברבנות הצבאית", קרי הם פנו למושא הביקורת, שטרח תוך כדי עבודתו להביע דעה על ביקורת אזרחית כנגדו. מובן שאנו הקוראים איננו יודעים מי הגורמים שפנו אליהם. אולי יש ניגוד עניינים? אולי הגורמים הם המסוקרים כאן (הרבצ"ר או ראש ענף הלכה), ואולי הם כפופים להם הנאמנים להם?
תורת לחימה היא מנגנון לחץ המשפיע על המוסדות וכופה עליהם מתן תשובות לכשלים והתמודדות עם רעיון מסדר חדש
בתגובת הרבנות מסתתר הרמז: "זה מה שקורה כשאתה רק תוקף את המערכת במקום לנסות ולעבוד מבפנים". כך אומרים הגורמים לחברי המערכת. ובכן, מי שלא בתוך המערכת יבקר אותה מבחוץ, וכל ביקורת על עבודת "הגורמים" היא בעצם ביקורת מבחוץ, קרי חזרנו לימי הממלכתיות המשתקת של העבר. הרבצ"ר וראש ענף הלכה יכולים לאשר פעולות או לעבור ביטול בעיני הרמטכ"ל, הם עלולים להיות במצב בלתי אפשרי על סמך תפיסת עולם שיש החולקים עליה, ואף על פי כן עלינו לשמור על דממה. "הס!" אומרים לנו האובר-ממלכתיים. כל ביקורת היא חוצפה. פגיעה בכבודם של תלמידי חכמים. יתרה מכך, דין אחר לשפה במאמר ציבורי ולדיון בקבוצה מצומצמת.
חטא גדול יש לרב אסמן: יש לו עמדות במקום לא-עמדות, והוא אינו מתבייש לפרסמן בצורה ברורה.
3. על חטא שחטאו לרב גדות
אף ששמו נזכר בין חמש לשש פעמים בלבד, לרוב במבוא לכתבה, ואף שהוא שורבב רק לנוכח עמדתו בנוגע לגיוס חרדים, הרב גדות מסונף לרב אסמן כאילו היו תאומים סיאמיים. כאילו הביקורת על דברי הרב אסמן רלוונטית לרב גדות. קרי, גם בלא ראיה הואשם הרב גדות והוכפש שמו.
המאמר הוא מופע של ביקורת לא-עניינית. ניסיון לפגוע בתדמית שלא על בסיס תוכן, ממלכתיות שמסרסת כל זכות למתוח ביקורת עניינית ואידאולוגית על המוסדות הרשמיים (הרבצ"ר במקרה זה), ולבסוף הרחבת הביקורת מן הרב אסמן אל הרב גדות בלא ראיה. זה סיכול ממוקד של הרבנים אסמן וגדות ושל הארגונים שלהם, ולא בכדי שורבב שמו של הרב גדות ושורבב שמם של הארגונים.
עֲשֵׂה לְךָ רַב וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק (אבות א, טז)
כדי להבין את המתקפה הנרחבת על הרבנים ועל הארגונים הללו עלינו להמריא למעוף הציפור ולראות את השדה הרחב של הסוציולוגיה במגזר. הארגונים תורת לחימה, סוללים דרך וחותם עוסקים כולם בהרחבת השפעתה התרבותית והמעשית של היהדות במרחב הציבורי. הם מעצבים את המוסר במרחב הציבורי ומגדירים באמצעות פעילות ציבורית את המרחב הציבורי מחדש כיהודי יותר.
המשמעות היא שהיהדות היא שיקול המעצב תקנון, פקודה או נורמה ארגונית בארגונים השונים בחברה, הן בשוק הפרטי והן במוסדות המדינה. היבט נוסף שהם משפיעים עליו הוא עיצוב מחדש של סולם הערכים אגב הצבת ערכים יהודיים במקום גבוה בסולם או בראשו. נגזרות מכך נורמות שונות, לדוגמה עיצוב מחדש של פקודות פתיחה באש. אלה נובעות מסולם הערכים של מתקין הפקודות. מי שמציב בראש ערכיו פסיקת הלכה יהודית, יוליד סל פקודות שונה ממי שמעמיד בראש סולם ערכיו הומניזם חיגר נוסח ג'ון רולס ומסך הבערות או מייקל וולצר ותורת המלחמות הלא-צודקות שלו. בזכות הרב אסמן והרב גדות יותר פקודות נולדו בהר סיני משנולדו בהאג.
האמירה המוסרית ברורה: אנחנו עם בעל תרבות מובחנת וסולם ערכים מוסרי מובחן ומובהק. איננו 'נורמלים' אלא 'יהודים'. הארגונים שתקף הדור נאבקים על כך בקמפוסים באוניברסיטאות, בבסיסי הצבא ובפקודות, בשדה הקרב, בבתי הספר, במוסדות המדינה ובמרחב התקשורת והתרבות. הם מעבר מהמודוס אופרנדי (שיטת הפעולה) היהודי הוותיק של כפיפות לנורמות הגרמנית, הצרפתיות, הבריטיות וכיום האמריקאיות, וחריגה מהמודוס אופרנדי הדתי-לאומי של כפיפות תרבותית לציבור החילוני.
הארגונים הללו הם פלטפורמה להעברת מסרים, יוזמות מדיניות, לחץ על גופים דוגמת צה"ל ועוד. הצלחתם, עוד לפני 7 באוקטובר, העובדה שהזהירו ללא הפסק וקראו להקדים מתקפה למכה, ובכלל, ביתר שאת, אחרי 7 באוקטובר, מעצבת מחדש את המרחב הציבורי. תורת לחימה היא מנגנון לחץ המשפיע על המוסדות וכופה עליהם מתן תשובות לכשלים והתמודדות עם רעיון מסדר חדש. תורת לחימה, סוללים דרך וחותם הם ארגונים שעוצמתם עומדת ביחס ישיר לנוכחות היהדות במרחב הציבורי.
כל שנדרש הוא מבט הוגן על המגמה שתורת לחימה ניסתה לכוון לפני 7 באוקטובר. הרעיון המארגן והמודל המוסרי של הרבנים אסמן וגדות היה חוסך מאיתנו את האסון הנורא של 7 באוקטובר ומציל חיי אלפים. הרעיון המסדר של הדור ומערכתו הוא אותו רעיון מסדר, בקרבה משתנה, שהוביל לאסון. רעיון שמכיר במונופול של ההגמוניה הליברלית-פרוגרסיבית על האליטה הצבאית ועל התפיסה החולה שתפסנו בה את האויב.
מיקרוסקופ חברתי
"המרכז הפוליטי אינו פשרה, אלא מרכז הכובד של החברה. הוא מציע אחריות במקום פופוליזם, ופוליטיקה של הטוב שבכל העולמות במקום פוליטיקה של הם ואנחנו" (יאיר לפיד, המרכז חוזר, כתב העת 'השילוח').
מה רב הדמיון בין תפיסת יאיר לפיד ובין התפיסה של הדור בכל הנוגע למיקום שלהם בין קצוות. השימוש בתואר קיצוני לגינוי שייך בהחלט לתפיסת מרכז שמשמעותה חור שחור השואב אליו כל אידאולוגיה ומוליד פסידו-פרגמטיזם עקר ודל. בריאיון ליוסף רוסו באתר הקול היהודי אמר הרב אברהם סתיו: "יש בנו מתינות, ובניגוד לקיצוניות יש בנו פתיחות למגוון של דעות".
מודל המרכז הרדיקלי של לפיד משועתק מהפוליטיקה הארצית אל המגזר. לא עמדה אלא צורה, לא תוכן אלא מיצוע, לא אידאולוגיה אלא תדמית
השוו עם יאיר לפיד: "אם הקצוות ההרסניים השתלטו על הזירה, התשובה היחידה להם היא לא קיצוניות אחרת – אלא ניגודם של הקצוות באשר הם קצוות: המרכז. מרכז שקול, בעל ראייה רחבה".
כאשר שאל רוסו: "האם האגף שלכם מוכן להקים ממשלה עם מפלגות ערביות?" ענה הרב סתיו: "אני אגיד את הכן פעמיים. הערבים פה בשביל להישאר בעתיד הקרוב, וחשוב מאוד לייצר שיח עם האגפים המתונים שבהם… אבל בגדול הערבים זה לא דבר פסול". הקו המנחה הוא קו שקרוב לנאום השבטים של הנשיא לשעבר ריבלין יותר משהוא קרוב לחיזוק המרכיבים היהודיים בזהותה של מדינת ישראל. ושוב השוו: כאשר תיאר יאיר לפיד את המרכז הרדיקלי ב-2017, הוא תיאר "שלטון אחראי, מעודכן, משוחרר מפרדיגמות, שאינו מגדיר את עצמו דרך שנאת הצד השני, אלא דרך ההצלחה המשותפת".
מודל המרכז הרדיקלי של לפיד משועתק מהפוליטיקה הארצית אל המגזר. לא עמדה אלא צורה, לא תוכן אלא מיצוע, לא אידאולוגיה אלא תדמית. אין זה מרכז שכולו ממוצע מסוים של ימין ושמאל אלא מרכז שכופר בימין ובשמאל. זהו מרכז רדיקלי שמכסה את הדילמות הממשיות והפערים הערכיים בלשון סכרינית וחמקמקה של טוב משותף ופרגמטיות. בלשונו של עוז סימינובסקי, כאשר ביקר את ישיבות הקו ואת הרב טאו: "אבל אפשר לעשות הרבה, וזה להיות סוכנים של המחנה הכלל-ישראלי".
בימי מאבק קיומי על חירות העם מול עריצות בג"ץ והסכנה של קואליציית שינוי נוספת, מחזקים חברי הדור את בנט, הנדל, שבות רענן ואחרים, ועלולים להביא עלינו אסון פוליטי. כאשר תורת לחימה, חותם וסוללים דרך חזקים, סמוטריץ', הליכוד ובן גביר חזקים, וכאשר אלה חלשים, בנט, רענן והנדל חזקים.
צורה אינה מחליפה תוכן. תקיפת התבטאויותיו של הרב אסמן בקבוצת ואטסאפ סגורה אינה מחליפה את הציפייה לתגובה על טענותיו. הצורה אינה מגובה בתוכן. לנוכח האירוע המביך והמעליב, ביקורת על צורת הביקורת. הדור טוב בצורה, אבל התוכן אינו מכבד. הוא אינו נותן מענה, והאריזה היא התוכן. זהו חוסר בגרות אינטלקטואלי.
תפקידם של הרבנים אסמן וגדות ושל ארגון תורת לחימה וארגון חותם הוא פריצת גבול, משיכת השיח והטמעת שפה, ערעור הקונפורמיזם ושבירת הממלכתיות המזויפת.