פעמים רבות אנחנו נשאלים מדוע אנחנו ממליצים דווקא על כשרויות מהדרין? האם חייבים להדר?

במשך אלפי שנות יהדות התקיימו מחלוקות הלכתיות בנושאים רבים. יש כל כך הרבה מחלוקות עד שכמעט כל דבר שנעשה – יש מישהו שמתיר אותו. אז מה הדרך לעבודת השם בימינו? נאמר זאת בפשטות: הבסיס לעבודת השם הוא להכפיף את רצונך למערכת החוקים של ריבונו של עולם. 'עשה לך רב'. מי שפועל להיפך – בוחר מה הוא רוצה לעשות, ולאחר מכן מחפש בגוגל איזה רב אמר כמותו – אינו מכפיף את עצמו לרצון השם.

התאמה לכל הדעות ההלכתיות

בעבר, הרב המקומי היה מעניק כשרות על פי הבנתו ההלכתית, ובני הקהילה, שממילא הלכו לאור פסקיו, היו יכולים לסעוד מהשגחתו ללא חשש. בימינו הכשרות שניתנת למוצר כבר איננה מיועדת רק לתלמידי הרב שנותן את ההכשר, הן מחמת התפוצה הגלובלית של המוצרים, והן בזכות קיבוץ הגלויות זו זכינו בארצנו, אז כיצד בתוך ים הדעות ההלכתיות ומנהגי העדות השונים ניתן לתת כשרות שתתאים לכל הציבור? לשם כך קמה מערכת כשרות המהדרין. הקו המנחה את מערכת הכשרות הזו היא לדאוג שהאוכל המפוקח על ידה יתאים לכל הדעות ההלכתיות (המרכזיות), וכך הסועדים יכולים להיות בטוחים שהאוכל מתאים להם.

למען האמת, כך צריכה להתנהל כל מערכת כשרות מתוקנת. אלא שהצבת רף כזה מעלה את מחיר הפיקוח וחומרי הגלם, והתברר שהדבר גורם לבתי עסק רבים להימנע מליטול השגחת כשרות, מה שגורם לסועדים רבים שהכשרות לא מספיק חשובה להם לאכול מאכלים שאינם כשרים כלל! בשם האחריות על כלל הציבור הקימה הרבנות את רמת הכשרות הרגילה, כדי לצרף כמה שיותר עסקים למעגל הכשרות נקבע רף מינימלי של כשרות, ובו מקילים על סמך כמעט על כל דעה הלכתית שנאמרה בפוסקים.

בין כשרות רגילה למהדרין

ההבדלים בין כשרות רגילה למהדרין מתבטאים בנקודות רבות:

• חומרי הגלם – על פי הנוהל, בכשרות רגילה יש לאשר כל חומר גלם שמופיעה עליו כשרות כלשהי. אפילו הרב המקומי איננו יכול שלא לאשר חומרי גלם בכשרויות מרחבי העולם, אף אם הוא אינו סומך עליהן.
• תדירות הפיקוח – בכשרות רגילה הנוהל מחייב שעות פיקוח פחותות מעסקים ברמת כשרות מהדרין, וממילא האפשרות לתקלות נרחבת יותר.
• נהלי הפיקוח – הנהלים שלפיהם פועלים בכשרות רגילה לוקחים סיכונים שונים, או מסתמכים על ספיקות.
• התאמה לעדות ישראל –המאכלים במסעדות ומפעלים בכשרות רגילה לא תמיד מותרים באכילה לכל העדות, כך לדוגמה גוים מבשלים באופן שאסור לספרדים, מגישים בשר שאינו חלק, ועוד.
• הכרעה במחלוקות – בעסקים בכשרות רגילה מאשרים חומרי גלם שכשרותם נתונה במחלוקת בין הפוסקים, כמו: רכיבי חלב גוי, ג'לטין, חדש בחו"ל, רכיבים שונים מיין גוים, קולות ביין נסך, ועוד סוגיות רבות שהציבור כלל אינו נחשף אליהן, וההכרעה בהן איננה מתאימה בהכרח להכרעה המקובלת בקרב פוסקי ההלכה.

הסיבה שנוהגים בכשרות רגילה להקל בכל הסוגיות הללו הינה מבורכת, בכך מגדילים את מעגל הכשרות ומזכים רבים מעם ישראל באכילת אוכל כשר. אך לסועד ירא שמים לא ראוי להסתמך על כך ולסעוד במקום שמסתמך על כל קולא ללא הבחנה, כפי שלא ראוי לאדם לנהל את עולם ההלכה שלו על פי חיפוש התשובה המקילה ביותר בגוגל.