השבוע עשיתי להנאתי ניסוי עם ג'ימיני, מנוע הבינה המלאכותית רב העוצמה של גוגל. שאלתי אותו מה לדעתו, בהסתמכות על פרסומים בארץ ובעולם, הבעיות, האתגרים והסכנות המרכזיות של ישראל. 

ג'ימיני כדרכו חשב כחצי שנייה וירה את התשובה. לא נפלתי מהכיסא, רק קצת התבאסתי שהמכונה מבינה ברגע את מה שאנשים רבים מדי מסרבים להבין: סוגיית גיוס החרדים היא סוגיה חשובה, אבל אם נעמיד אותה לעומת הסוגיות הבוערות שמטרידות ברגע זה ממש את מדינת ישראל בכלל ואת מחנה הימין בפרט, היא תופסת מקום מכובד בתחתית הרשימה, מסוג הידיעות שנשארות לסוף מהדורת החדשות. 

יש דברים יותר דחופים

מאות חיילים הקיזו את דמם על כיבוש רצועת עזה. עתיד הרצועה לוט בערפל, והוא תלוי מאד בנו ובעיקר בזהות הממשלה הבאה. הלחץ הבין-לאומי על ישראל לצאת מהשטח הצהוב לא עתיד להיעלם, והרשו לי להתנבא שממשלה שהקודקודים שלה הם אנשים כמו לפיד ואיזנקוט לא תשרוד לאורך זמן בתוך עזה. על התיישבות בעזה, כמובן, אין בכלל מה לדבר. אז עם כל הכבוד לעוד כמה מאות חרדים שמאן דהוא חולם שחוק אחר יכול לגייס, קבלו דוגמה למשהו שהוא בכל זאת חשוב טיפ טיפה יותר. 

כבר שלושים שנה אנחנו אוכלים את הפירות הבאושים של הסכם הדמים של רבין, פרס וביילין באוסלו, וכבר היינו חצי סנטימטר בערך ממדינה פלשתינית עצמאית בלב הארץ. סוף סוף משהו טוב קורה, והספינה מסתובבת לאיטה, מתחילים להחזיר את הגלגל הזה לאחור. אבל היי, לעצור הכול! גיוס חרדים עכשיו!

אגב, אחת הסיבות שביהודה ושומרון עלה מאוד העומס על הלוחמים בסדיר ובמילואים אינה רק פעילויות הסיכול אלא גם מהפכת החוות והגבעות. כ-134 חוות חדשות צצו בשנים האחרונות ביהודה ושומרון. מישהו צריך לשמור עליהן, ומישהו החליט שזה פרויקט חשוב דיו לשים עליו משאבים בכסף ובעיקר בכוח אדם. בפיקוד המרכז לא מסתירים את התמיכה שלהם ברעיון החוות החדשות, אבל מה לדעתכם יקרה כשתקום כאן ממשלת מרכז-שמאל ומפקד פיקוד המרכז יסביר לשר הביטחון שחוות חדשות זה עוד עומס על המילואימניקים? אתם יודעים מה התשובה. 

שנייה אחרי הבחירות, אם השמאל ינצח ויחליף את הממשלה, ייזכרו פתאום בשמאל שיש דברים הרבה יותר דחופים לקדם, ועל כל הכבוד לכמה חרדים ולכמה דתיים אידיאליסטים, הגיוס יכול לחכות. בכל זאת, יש לנו מדינה פלשתינית להקים

יש לנו אתגרים ביטחוניים, יש לנו אתגרים כלכליים, עדיין יש לנו איראן על הראש, עדיין יש לנו איום בצפון, יש לנו בעיות מבפנים עם הערבים ביהודה ושומרון ועם הגיס החמישי של ערביי ארץ ישראל ושל הבדווים. יש לנו בעיית משילות בנגב, יש לנו התיישבות יהודית ביהודה ושומרון, בנגב ובגליל, שאנחנו מאבדים אותו בכל שנה מול הרוב הערבי – אתגר לאומי ענקי. מעל הכול יש לנו האתגר שלשמו התכנסנו כאן כולנו, בני המגזר הדתי-לאומי – לכונן כאן מדינה יהודית, מדינה שיש בה מרחב יהודי ציבורי, מדינה שיש בה כבוד לתורה, מדינה שיש בה משפט יהודי, מדינה שיש לה צבא יהודי, מדינה שהיא יסוד כיסא ה' בעולם. 

כל אחת מהסוגיות הללו, ועוד רבות אחרות, חשובה פי עשרה ופי עשרים מסוגיית גיוס החרדים, שהיא כאמור סוגיה חשובה, אבל בואו, צריך בחיים קצת פרופורציות. זה שכמה עיתונאים, כמה פוליטיקאים, כמה חבר'ה מהמגזר ואישה אחת עם תינוקת שמקבלים במה תקשורתית רחבה (באמת מעניין למה) החליטו שזה הדבר הכי חשוב ואין בלתו, ששום דבר לא שווה אם לא מגייסים חרדים, שכולנו צריכים להתעסק כל היום וכל הלילה רק בגיוס חרדים ושכבר עדיף להחליף ממשלה ל'ממשלת משרתים' עם לפיד וגולן ואולי גם איזה מנסור, רק לא חרדים, לא אומר שזה נכון. 

אל תדברו בשמנו

פורום המילואימניקים הדתי-לאומי בראשית מר יאיר וייגלר ופורום 'שותפות לשירות' של שבות רענן ונשים נוספות החליטו משום מה שמותר להם לדבר בשם כולנו. רענן כבר מוכנה לכנסת הבאה, משובצת במפלגתו של יועז הנדל, צועקת במיומנות בוועדות הכנסת, וכבר הסבירה בפוסט ארוך שגם ליאיר גולן יש מקום בממשלת המשרתים הבאה. 

לפני כמה שנים טובות היה כאן חוק טל, וגיוס החרדים עלה בהתמדה. רבנים חרדים בולטים אפילו תמכו בגלוי בהקמת נצח יהודה. ואז בא בג"ץ וביטל את החוק בשל ערך השוויון כמובן, ושלח אותנו לבחירות ולעוד בחירות ולעוד בחירות. מאז ביטול חוק טל, כמה מפתיע, מספר המתגייסים החרדים לא עלה

לכן, כמי שעשה כמה מאות ימי מילואים במלחמה האחרונה בעזה ובלבנון, אני דורש מרענן, מווייגלר ומכל מי שהחליטו לדבר גם בשמי – חדלו. אתם לא מייצגים אותי. לא אותי, לא רבים מחבריי ולא הרבה נשות משרתים שאני מכיר, ואין לכם זכות לדבר בשמנו. דברו בשם עצמכם ובשם מי שמזדהה עם המסרים שלכם, ועל הדרך נשמח אם תבהירו אחת ולתמיד מי מממן את שלל המודעות והפרסומים שלכם בעיתונים. 

החוליה החלשה

אגב, שמתם לב לקטע הבלתי מוסבר הזה שהם תוקפים כל היום רק את בצלאל סמוטריץ', אבל את בן גביר, שגם הוא מתכוון לתמוך בחוק, שכחו משום מה בצד? זה כמובן לא סתם. הקמפיינרים זיהו היטב שהציבור הדתי-לאומי הוא החוליה החלשה באירוע, ומשקיעים בנו-בכם את כל המשאבים. 

זה התחיל בקמפיין אישי לוחץ על יולי אדלשטיין, ועבר משם לשאר החוליות שסומנו כחלשות: דן אילוז מהליכוד, חובש הכיפה, משה סולומון ואופיר סופר מהציונות הדתית, וכמובן האשם המרכזי, ראש המפלגה הדתית שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. אם ראיתם את הסרטון שחשף השבוע ישי פרידמן, שמציג את איילת השחר סיידוף מ'אימהות בחזית' מתפארת בהצלחה שלהם לסכסך בין החרדים סביב משבר הגיוס, אתם יודעים ומבינים בדיוק על מה אני מדבר. 

זה מה שצפוי גם לכל פעילי הגיוס הדתיים: שנייה אחרי הבחירות, אם השמאל ינצח ויחליף את הממשלה, ייזכרו פתאום בשמאל שיש דברים הרבה יותר דחופים לקדם, ועל כל הכבוד לכמה חרדים ולכמה דתיים אידיאליסטים, הגיוס יכול לחכות. בכל זאת, יש לנו מדינה פלשתינית להקים. אה, ותודה שעזרתם לנו בבחירות, תמיד ידענו שאפשר לסמוך עליכם. 

אל תהרסו

פעם, לפני כמה שנים טובות, היה כאן חוק טל, וגיוס החרדים עלה בהתמדה. רבנים חרדים בולטים אפילו תמכו בגלוי בהקמת נצח יהודה. ואז בא בג"ץ וביטל את החוק בשל ערך השוויון כמובן, ושלח אותנו לבחירות ולעוד בחירות ולעוד בחירות. מאז ביטול חוק טל, כמה מפתיע, מספר המתגייסים החרדים לא עלה. 

ואז פרצה המלחמה. מאות חרדים ביקשו להצטרף לצבא בכל מיני דרכים, הייתה תחושה שיש כאן פתח אמיתי לתהליך עמוק ולפריצת דרך, וצה"ל התחיל במיזם חטיבת חשמונאים מתוך כוונה כנה לעשות הכול כדי ליצור את התנאים ומתוך הבנה שמתחילים בקטן, ולאט לאט מתקדמים. 

ואז באה היועמ"שית, ובאו הפוליטיקאים, ובא בנט, שבעבר הטיף בכלל להוריד את גיל הפטור ולשחרר חרדים לשוק העבודה אבל מי זוכר בכלל, ובאו הדתיים – שבות רענן ויאיר וייגלר, וללי דרעי וחגי לובר ועוד כמה אנשים יקרים בעלי המון כוונות טובות שהסבו הרבה מאוד נזקים – ואמרו שמבחינתם אם לא מגייסים עכשיו ומייד את החרדים, שוברים את הכלים ולא משחקים. 

ובינתיים אין לא חוק, וגם לא חרדים בחאקי, ויש הרבה מאד שנאה ופילוג. בהחלט מומלץ להמשיך באותה הדרך, אין ספק שכך נשיג אחלה של תוצאות.