עם ישראל נפרד השבוע בכאב גדול מד"ר גבריאל (גבי) ברקאי, שהלך לעולמו. הוא היה לא רק חוקר בכיר אלא דמות נדירה ששילבה חריפות מדעית, חוכמה רחבה ואחריות מוסרית עמוקה כלפי העבר וכלפי החברה בהווה.
גבי ברקאי נולד ביוני 1944 בגטו בודפשט. בחודשי חייו הראשונים כבר עמד בצל הגירוש, אך בשל עיכוב בלתי מתוכנן הוחזרה משפחתו לגטו. בעריסה שהוסתר בה התינוק הוחבא גם ספר תורה עתיק שהיה שייך למשפחת אימו. שניהם ניצלו. כעבור עשרות שנים ספר התורה הזה עודנו בשימוש בבית כנסת בירושלים, העיר שאליה קשר ברקאי את כל חייו.
בשנת 1950 עלה ברקאי עם הוריו לישראל, ומאז חי בירושלים והעמיק בלימוד תולדותיה. אהבתו לעיר החלה כבר בילדות. בסיפוריו נהג לציין שכבר כשהיה בן שש היה אוסף חרסים בשדות רחביה של אז. בהמשך הפכה אהבה זו לייעוד מקצועי: לימודי ארכאולוגיה וגאוגרפיה, מחקר אקדמי ארוך שנים ועיסוק מתמשך בשאלות של התיישבות ומרחב סביב ירושלים הקדומה. במלחמת ששת הימים השתתף בלחימה בירושלים, ומייד לאחריה היה שותף לסקרים ארכאולוגיים נרחבים בכפר סילואן ובגיא בן הינום (נוסף על פעילות ארכאולוגית מרתקת בדרום סוריה, בעיר שושן שבפרס ובאתרים רבים נוספים).
אחת התגליות הארכאולוגיות החשובות ביותר שנחשפו בארץ ישראל נזקפת לזכותו מחפירותיו בכתף הינום, השטח שמאחורי מרכז מורשת בגין בגיא בן הינום. בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת חפר שם ברקאי וחשף שבע מערות קבורה מסוף ימי הבית הראשון ומתקופת החורבן שלאחריו. במערות נמצאו עשרות שלדים וראשי חיצים שירו ככל הנראה הבבלים, ואף חדרו לגופם של חלק מהנקברים.
לצד אלה התגלו שתי לוחיות כסף קטנות, מגולגלות, שנקברו עם המתים. פתיחתן ארכה שנים, ובסיומה התברר כי חרוט עליהן נוסח כמעט מלא של ברכת כוהנים, ובאחת מהן גם פסוק מספר דברים. זה כתב היד המקראי הקדום ביותר הידוע לנו כיום, עדות מוחשית להכרת טקסטים מקראיים בעברית ולשימוש בהם כבר בימי הבית הראשון, ואף להיותם תכשיט נושא טקסט מקראי שנישא על גופו של אדם, ממש כפי שנעשה גם בימינו.
בשנים האחרונות זכיתי לפגוש את גבי לא מעט. בתחילת מחקר התזה שלי שוחחנו בהרחבה על החומה השלישית של ירושלים, ובהמשך גם על סוגיות מתודולוגיות עמוקות יותר: זהירות בפרשנות, אחריותו של החוקר, הקושי הייחודי שבעיסוק בעיר רוויית משמעות כמו ירושלים. הוא היה חד מחשבה, סקרן ובעל ידע יוצא דופן על אודות ירושלים ומחקרה, ובעיקר נדיב בידע, בזמן ובהקשבה.
באחד המפגשים ערכנו גם זיכרון בסלון, שבו סיפר ברגישות ובצלילות על קורות חייו וחיי משפחתו בתקופת מלחמת העולם השנייה והשואה. זו לא הייתה עדות דרמטית או מתלהמת אלא סיפור אנושי מאופק ומדויק, כזה שנחרת עמוק בלב כל מי שישב שם.
גבי לא ראה במחקר מטרה כשלעצמה. הוא היה ממובילי המאבק הציבורי נגד הרס עתיקות בהר הבית ומההוגים והמבצעים של מיזם סינון העפר מההר, מפעל מחקרי חשוב ביותר ורחב היקף שהשתתפו בו מאות אלפי אנשים מכל שכבות הציבור. בעיניו עצם המפגש של ילד, חייל או אזרח מבוגר עם עפר ההר וההבנה המוחשית של עומק הזמן הגלום בו, היו בעלי ערך חינוכי ותרבותי עמוק לא פחות מהממצא עצמו. כיום תלמידו ושותפו צחי דבירה ממשיך את מפעלו החשוב למען השימור והחקירה של שרידי הממצאים שהוצאו בעקבות ההרס שעשה הווקף בהר הבית.
חזרתי זה עתה מהלווייתו של גבי. מאות אנשים ליוו אותו בדרכו האחרונה: אנשי ארץ ישראל, חוקרים ואקדמאים, מורי דרך, חברים מקהילת בית הכנסת, פעילים למען הר הבית, עמיתים, תלמידים ומוקירי זכרו. המגוון האנושי הרחב שיקף היטב את דמותו ואת תחומי ההשפעה הרבים שלו. ההספדים היו שונים זה מזה, אך חוט ברור חיבר ביניהם: מחקר בלתי מתפשר, ידע עצום ואהבה עמוקה לירושלים.
צחי דבירה הזכיר את ספרו האחרון של גבי, העוסק בריאליה של שיר השירים, טקסט של אהבה וריבוי פנים, כביטוי מובהק לאיש עצמו. הוא הוסיף כי מוטלת על כולנו החובה לזכור את גבי ולשלבו בזיכרון התרבותי, המחקרי והציבורי של העיר. ד"ר רונה אבישר, יושבת ראש החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, ציינה את מאמרו האחרון, שעתיד להתפרסם בקרוב, העוסק בגר, ביתום ובאלמנה בראי הארכאולוגיה והמקרא, עדות נוספת לחיבור שאפיין אותו תמיד בין ממצא, טקסט ואחריות אנושית.
ד"ר גבי ברקאי האמין שהעבר אינו רכוש של מעטים אלא נכס של החברה כולה, ושעל החוקר מוטלת אחריות כבדה לא רק למה שהוא מגלה אלא לאופן שבו הוא מספר. במובן הזה קשה שלא לחשוב על הפסוק מתהלים: "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו". זו לא הייתה אצלו מליצה ספרותית אלא דרך חיים, אהבה עמוקה לאבניה של ירושלים, חמלה כלפי עפרה ותחושת שליחות כלפי הזיכרון הטמון בהם.
גם בביקוריי האחרונים – בביתו בשכונת ארנונה, ולבסוף באשפוז בהדסה – הוא נותר אותו גבי: חוקר חד, איש שיחה, ואדם בעל עומק אנושי נדיר. אנו נפרדים מאיש ירושלים. יהי זכרו ברוך.
יוסף שפייזר הוא דוקטור לארכאולוגיה ולהיסטוריה של ארץ ישראל
