אז בא נתחיל מתקופת ההמתנה

זכיתי במגילת "מגילת ששת הימים" לספר גם את הסיפור של ששת הימים, מלחמת ששת הימים, אחת אולי המלחמה הניסית ביותר בהיסטוריה של עם ישראל. ובאמת השתדלתי להדגיש לא רק את הגבורה ומסירות הנפש, אלא גם את המימד של הניסיות, ההשגחה, שהיא מאוד… המימד הזה הוא מאוד בולט במלחמת ששת הימים במידה רבה יותר מכל מלחמות ישראל, מהתנ"ך ועד ימינו.

יפה. אז איפה אנחנו מתחילים? אנחנו נתחיל בתקופת ההמתנה. תסביר קודם כל מה קרה, מה המצרים עשו, מה חשבו, ואז… מבצע "מוקד". המצרים, כן, המצרים כדרכם של כל אויבינו מסביב, הפרו את ההסכמים שהם חתמו עליהם אחרי מבצע סיני. במבצע סיני התחייבו שסיני, חצי האי סיני, 60 אלף קילומטר מרובע, חצי האי סיני יישאר מפורז, בלי צבא. כוחות או"ם יוצבו לאורך גבול ישראל. מצרי טיראן, המצרים שמובילים בים סוף, שמובילים לאילת, יישארו פתוחים.

והנה, ביום העצמאות תשכ"ז, נאצר מחליט שהגיעה שעת כושר לצאת למלחמה עם ישראל. ממש כאשר המטרה היא לפחות לכבוש את הנגב – זו הייתה המטרה שמופיעה בפקודות של הצבא המצרי: לכבוש את הנגב. הנגב מחבר בין מצרים לבין שאר מדינות ערב, ומבחינת המצרים הנגב הוא מאוד… זה מעבר אסטרטגי בין מצרים לשאר העולם הערבי. כאשר הנאומים שלהם מדברים על השמדת ישראל, כיבוש תל אביב… בקיצור, מתרכז… מתרכז צבא מצרי גדול בסיני. הם מפרים את כל ההסכמים – 100 אלף חיילים מצריים, שבע דיוויזיות. נאצר מסלק את חיל האו"ם, סוגר את מצרי טיראן, וכורת ברית עם ירדן, סוריה ועיראק לצאת למלחמה נגד ישראל. ולאט לאט הטבעת הזאת שמקיפה את ישראל מצפון, ממזרח ומדרום, הולכת ומתהדקת. יותר ויותר כוחות מוזרמים גם לסיני, גם ליהודה ושומרון – אז יהודה ושומרון היו בשלטון ירדני. הירדנים והעיראקים מזרימים כוחות צבא לתוך יהודה ושומרון לכיוון ירושלים.

ההחלטה הדרמטית של כ"ו באייר

בקיצור, מדינת ישראל מבינה שמתפתחת מערכה. וכאן באמת מגיע הנס הראשון שמתרחש בכ"ו באייר, היום כ"ו באייר תשכ"ז, שהממשלה מחליטה לא לחכות שהערבים יתקפו אותנו, אלא לצאת להתקפה. זאת החלטה באמת דרמטית, כי אף מדינה לא הייתה לצידנו. להיפך, העולם איים עלינו: האמריקאים מתנגדים למלחמה, הצרפתים מטילים אמברגו על ישראל. בקיצור, באמת החלטה דרמטית שמדינת ישראל הקטנה, שניים וחצי מיליון, עם צבא קטן, נשק צרפתי מיושן – עוד לא היה לנו נשק אמריקאי – מחליטה לצאת למלחמה, מלחמת מנע, על מנת קודם כל מול הצבא המצרי, לשבור את הצבא המצרי.

מבצע סבנה, ששת הימים וחוק הדגל: כ"ה באייר בהיסטוריה

זאת החלטה דרמטית שמתקבלת ממש בשעות האלה שאנחנו מדברים, בכ"ה באייר. במסגרת ההחלטה הזאת הממשלה גם מאשרת את מהלך הפתיחה. מהלך הפתיחה של המלחמה אמור להיות מבצע של חיל האוויר הישראלי, מבצע "מוקד", שהמטרה שלו השמדת חיל האוויר המצרי – שדות התעופה והמטוסים של חיל האוויר המצרי. זאת המטרה של מבצע "מוקד". זה מבצע שישראל הכינה במשך 10 שנים! חיל האוויר מתאמנים עליו 10 שנים, ממש ממבצע סיני. כבר ישראל הבינה שמצב המלחמה יתחדש והכינה את מבצע "מוקד". והממשלה מאשרת את מבצע "מוקד" בגרסה המקסימלית שלו, הרדיקלית שלו: שכל מטוס חיל האוויר, למעט עשרה שנשארו להגנת שמי המדינה, כל מטוסי חיל האוויר – כמעט 190 מטוסים – יוצאים עמוסים פצצות לכיוון שדות התעופה במצרים. המטרה היא השמדת שדות התעופה והשמדת חיל האוויר המצרי.

את ההחלטה הזאת מקבלת הממשלה ממש בשעות אלה, שעות אחר הצהריים של כ"ה באייר. החלטה דרמטית. אני קורא לה "נחה רוח השם", כי באמת צריך הרבה תעוזה והרבה… הרבה גבורה כדי לאשר תוכנית נועזת כזאת, שיש בה המון סיכונים. כי אם חיל האוויר הישראלי יתגלה, הוא יכול להיות מושמד בדרך. כי הוא יוצא מתוך שדות התעופה שמגינים עליו, הוא פרוס, הוא יורד למטה, גובה פני הים – מטוסי חיל האוויר בתוכנית "מוקד", במבצע "מוקד", ירדו ממש לגובה פני הים, עמוסים פצצות. ואם חיל האוויר הישראלי יתגלה, המצרים יודעים על המבצע, מכינים 200 מטוסים משוכללים עם טייסים בפנים, מוכנים להמראה כדי להשמיד את חיל האוויר הישראלי עוד בדרכו אל שדות התעופה המצריים. זאת התוכנית המצרית…

נאצר ידע על המבצע באופן כללי או גם על העיתוי?

הם ידעו גם על העיתוי. הכול הם ידעו. מאיפה הם ידעו? היה מרגל רוסי, ישראל בר, שהיה מזכירו הצבאי של דוד בן גוריון. הוא העביר לרוסים והם העבירו למצרים את כל הפרטים של מבצע "מוקד". הם ידעו הכול! נאצר גם יודע את העיתוי. מסתבר שהיו מקורות מודיעין מצריים. נאצר אומר למפקד חיל האוויר המצרי, הגנרל עאמר שר המלחמה שלו ולמפקד מחמוד סידקי מפקד חיל האוויר, הוא אומר להם: "מבצע 'מוקד' הישראלי יתבצע בשעות הבוקר, או בשלושה או בארבעה או בחמישה ביוני". עכשיו, שלושה ביוני עבר, ארבעה ביוני עבר, ואז נשאר חמישה ביוני. כלומר די ברור למצרים שזה הולך להיות בחמישה ביוני.

היו להם כנראה מקורות מספיק טובים. הם מתכוננים. עובדה שבאמת הם הכינו 200 מטוסים עם טייסים בפנים כדי לתפוס את חיל האוויר הישראלי מעל הים ולהשמיד את חיל האוויר הישראלי. זה הסיכון העצום שמדינת ישראל לוקחת במבצע הזה. מדינת ישראל מודעת לסיכון הזה. המוזר הוא, וזה באמת חלק מהנס – שלמרות שהרמטכ"ל רבין רצה לבצע את המבצע הזה באופן אחר, שהמפציצים יהיו באמת נמוכים עם פצצות, אבל מטוסי הקרב, המיראז'ים והסופר-מיסטרים יהיו למעלה יותר, בלי פצצות, כדי להתמודד עם חיל האוויר המצרי. הממשלה בכל זאת אישרה את המבצע בגרסה הרדיקלית שלו – שכל המטוסים, כולל מטוסי הקרב, כולל המיראז'ים, הועמסו בפצצות ופצצות פיצוח מסלולים וירדו לגובה פני הים. סיכון עצום. באמת, כמעט הייתי אומר אין הסבר להחלטה הזאת. בסופו של דבר התברר שבזכות כל הנסים שזכינו להם במבצע "מוקד", ההחלטה הייתה טובה. כי באמת מטוסי חיל האוויר הצליחו מיד בתחילת המבצע, בשש הדקות הראשונות של המבצע, להרוס, להשבית, להשמיד את מסלולי ההמראה בכל שדות התעופה המצריים. בכל שדות התעופה המצריים! בשש דקות. לכן אני תמיד אומר – בדיעבד התבררה כהחלטה נכונה, אבל זאת הייתה החלטה בסיכון עצום. כן.

שש דקות. לכן צריך לזכור: זאת לא מלחמת ששת הימים, זאת לא מלחמת שש השעות, כי באמת שש שעות הושמדו – במוקד א', מוקד ב' ומוקד ג', מבצע "מוקד" אחר כך הורחב גם לירדן ולסוריה – ובתוך שש שעות הושמדו חילות האוויר של מצרים, סוריה וירדן. כמעט מעל 500 מטוסים, כ-550 מטוסים. מטוסים מעטים, כמה עשרות מטוסים הצליחו לברוח ללוב, לסודן, אבל למעשה מ-14:00 – המבצע התחיל ב-7:45 בבוקר, נמשך שש שעות – מ-13:45 בצהריים צה"ל שולט, חיל האוויר הישראלי שולט בשמי המזרח התיכון מנהר מצרים עד נהר פרת. כל המזרח התיכון בידינו. אני תמיד אומר לתלמידים שזכינו לחזור לגבולות ההבטחה לפחות באוויר במלחמת ששת הימים: גבולות ההבטחה מנהר מצרים עד נהר פרת באוויר. שליטה ללא מצרים מאותו רגע. מאותו רגע שהמצרים, הסורים והירדנים מאבדים את חילות האוויר שלהם, מהר מאוד הם מבינים שאין להם סיכוי.

שרשרת הניסים של מבצע מוקד

ופה השלב השני של הנס. דרך אגב, רק להשלים את מבצע "מוקד", באמת כל אמצעי ההתראה והגילוי שהכינו המצרים והירדנים – הצבא הירדני היה תחת פיקוד מצרי – כל האמצעים האלה קרסו. הרדאר הירדני שגילה את המטוסים, אבל העביר קוד שגוי.

תוכל להרחיב על הניסים שקרו במבצע?

אלו דברים שאם לא היו קוראים, המבצע היה נכשל וחלילה מסתיים באסון. השם ירחם. באמת, המצרים היו בטוחים שהם יגלו את מטוסי חיל האוויר והסתמכו על רדאר ירדני. רדאר בריטי שבריטניה סיפקה לירדן, על עג'לון בצפון ירדן, גובה 1,300 מטר, רואה את כל ישראל ואת כל הים התיכון. ובאמת הרדאר הזה גילה את מטוסי חיל האוויר מיד כשהמריאו ב-7:15. ואז מה שקורה זה מדהים. הבקר הירדני מעביר את הידיעה למצרים, אבל הם לא קולטים אותה. למה הם לא קולטים אותה? כי הוא התבלבל והשתמש בקוד הישן שהוחלף בחצות הלילה של 4-5 ביוני! והמצרים לא מבינים מה הוא מעביר, והם מספיק מטומטמים כדי לסגור את הקשר. ועד 7:45 המידע שהעביר הבקר הירדני, שהיה ידיעת זהב – הוא גילה את המטוסים הישראליים מיד כשהמריאו – לא הגיע לצבא המצרי רק ב-7:45. שזה קצין בצבא המצרי פתאום קולט שאולי הוא התבלבל, והוא מודיע לשדות התעופה המצריים, אבל כולם אומרים לו: "בוקר טוב, הם כבר מעלינו". מאוחר מדי.

הם הכינו עוד רביעייה של מטוסי מיג 21, כמו שנאצר אמר להם: "3, 4, 5 ביוני ובכל שעות הבוקר, כל חצי שעה עולה רביעייה של מיג 21 מפטרלת מעל הים התיכון כדי לגלות את חיל האוויר הישראלי". ואז באמת 3 ביוני, 4 ביוני, כל חצי שעה עולה רביעייה מ-4:30 עד 8:30 – הם העריכו שזה יהיה בשעות הבוקר. כל חצי שעה עולה רביעייה. והנה מתברר שבשעה 7:15, כשמטוסי חיל האוויר הישראלי ממריאים, הרביעייה שהייתה אמורה להמריא ב-7:15 לא ממריאה! זאת הרביעייה היחידה שלא המריאה. וככה במשך חצי שעה נשארו השמיים נקיים. במשפט של סגן מפקד הטייסת שהיה אמור לצאת למשימה הזאת ב-7:15, הוא אומר: "זה לא אשמתי, זה בגלל מפקד חיל האוויר מחמוד סידקי". למה? כי הוא ארגן – זה שוב פעם הזוי, חלק מהנס – הוא ארגן מסיבת ניצחון לטייסים המצריים בלילה שלפני המלחמה. הם היו כנראה כל כך בטוחים בניצחונם, והקדוש ברוך הוא גם טמטם אותם. נכון שהכל יד השם, הכל יד השם. מסיבת ניצחון בלילה כשמטוסים שלנו הולכים לישון ב-8 בערב כדי להיות ערניים לקראת יום קדוש, עמוס בגיחות ובמשימות מאוד מאוד מורכבות… טייסי חיל האוויר המצרי, הבכירים שבהם, מבלים במסיבת ריקודים באינשאס ליד קהיר. חוזר הטייס הזה לרפידים, לביר גפגפה ב-2, 3 לפנות בוקר. הוא עייף, נרדם, לא התעורר. התוצאה היא שב-7:15 לא המריאה הרביעייה הזאת, עד שמעירים אותו ובודקים ומתברר וזה והוא רץ… כבר המטוסים שלנו מעל מצרים. כלומר גם האמצעי הזה קרס.

"עיניים להם ולא יראו"

היה עוד משהו שהוא עוד יותר הזוי. הכל באמת נסים גלויים. עוד יותר הזוי: היו להם גם טילים. כלומר מעבר ל-200 מטוסים שהם הכינו, הם הכינו גם מאות טילי SA-2, SA-3, טילי נ"מ רוסיים – אז היו המתקדמים ביותר – מסביב לכל שדות התעופה שלהם. ומתברר שמטוסי חיל האוויר הישראלי כשהגיעו למצרים, לא רק שאף מטוס מצרי לא היה באוויר כי הם לא קיבלו את ההתראה – אף טיל לא נורה! למה אף טיל לא נורה? הרי הם רואים את המטוסים, אור יום, 7:45, אור יום. כי הגנרל עאמר מחליט בלילה לעשות טיסת סיור מעל סיני, לוקח את המטכ"ל המצרי. כשהם מגיעים לביר גפגפה פתאום הם מגלים שמרז'ים שם (סופר מיסטרים) מפציצים את השדה, מחליטים לחזור במהירות לקהיר. מבינים שהם בסכנה, עם כל המטכ"ל המצרי. החלטה בלתי נתפסת. איזה רמטכ"ל מחליט החלטה כזאת כשהם יודעים שנאצר אומר להם "5 ביוני"?

מה גרם בעצם לסיור הזה?

קריזה! הוא אמר "אני רוצה לראות את הכוחות, להיפגש עם מפקדי הדיוויזיות". אין לזה הסבר להחלטה הזאת.

ולכן הם לא הפציצו?

ולכן הוא נתן הוראה לכל כוחות הנ"מ, כיוון שמטוס המטכ"ל המצרי באוויר מעל סיני, נתן הוראה לכל כוחות הנ"מ לא לירות בלי אישור של הגנרל עאמר, שר המלחמה. והוא במטוס! וכשמגיעים לביר גפגפה ומתחיל קשר, כולם רוצים אישורים, צעקות בקשר. הוא רואה שהטייסים מתבלבלים, נתן הוראה לטייס לכבות את הקשר. כשפורצת מלחמת ששת הימים המטכ"ל המצרי, כולל שר המלחמה, הם במטוס מעל סיני, מנותקי קשר! לא להאמין! מנותקי קשר. דרך אגב, לא הפלנו אותם כי אנחנו לא ידענו על הטיסה הזאת, המודיעין הישראלי לא גילה זאת. וטייסים ישראלים שפגשו בהם, הם לא רצו להפיל אותם בגלל שאלו מטוסים לכאורה אזרחיים, ללא מטוסי קרב. שני טופולבים גדולים, בקיצור, איליושין. בקיצור מטוס תובלה ענקיים, אמרו "אלו לא מטוסים צבאיים, אלו מטוסים אזרחיים". בקיצור, כך נוצר מצב שכוחות הנ"מ לא קיבלו אישור לירי נ"מ, וכל הטילים שהמצרים הכינו, מאות טילים, הכל הושבת.

היו פה ושם כמה קצינים חכמים שלא קיבלו אישור אבל אמרו "אנחנו רואים שהמטוסים הישראליים מפציצים את שדות התעופה" והפעילו כמה טילים בודדים. ובאמת שבעה מטוסים ישראליים הופלו, שזה מספר אפשר לומר שבחלומות הכי ורודים שלנו ציפינו למאה מטוסים שיופלו, מחצית המטוסים שיופלו. הם הכינו כל כך הרבה אמצעים, התכוננו שלפחות מחצית המטוסים שלנו יופלו במקרה הטוב. ולבסוף שבעה מטוסים שהופלו… אחר כך דרך אגב גם בגל השני היה נס גדול, הופל רק מטוס אחד למרות שזה כבר לא הייתה הפתעה. בסך הכל בכל מבצע "מוקד" הופלו שמונה מטוסים. שישה טייסים נהרגו וטייס אחד נשבה ואחד הצליח להיחלץ.

נס בלתי נתפס. אז לא היה נ"מ. בטח שאני תמיד מדמיין ב-7:45 אני עומד, אומר הלל, ורואה לנגד עיניי את התמונה הזאת – מצרים דממה. ומטוסי חיל האוויר הישראלי מגיעים, אף מטוס לא באוויר, אף טיל לא נורה, ובשש דקות בשלווה – זה מה שאפשר את הצלחת המבצע – אף אחד לא מפריע להם! בשלווה הם יורדים על המסלולים. וכיוון שהם לא היו מופרעים, הם יכלו לדייק, ובתוך שש דקות כל המסלולים מושמדים עם בורות ענקיים שלא אפשרו המראה. ובשמונה, רבע שעה אחרי תחילת מבצע "מוקד", מרימים כוסיות לחיים בבור של חיל האוויר. איזה ויצמן ואולי גם… נדמה לי שרבין לא היה שם. איזה רווחה ומורל, כי ברור לגמרי – זהו, ניצחנו. אין להם שדות תעופה. ומיד אחרי זה באמת השמידו בגל השני עוד 200 מטוסים, אחר כך עוד 200 מטוסים…

איך בגל השני והשלישי גם כן לא התגלו עדיין?

תשמע, זה הנס הבלתי נתפס. בגל הראשון הם לא התגלו. ולכן הם השמידו את המסלולים והיה להם עוד מספיק זמן, ניצלו את הבלבול בצבא המצרי, המטוסים לא יכלו להמריא. אז הם יורדים על המטוסים, משמידים בגל השני 200 מטוסים, את כל המטוסים שהיו מוכנים עם הטייסים! עם הטייסים! ואז הם חוזרים לארץ, נגמר להם הדלק. אבל כיוון שלא כל חיל האוויר המצרי הושמד – לחיל האוויר המצרי יש 400 מטוסים – צריך להשמיד עוד 200. ואז הם חוזרים. והפעם כבר המצרים לא מופתעים, הם מוכנים כבר. והם יורדים על המטוסים המצריים שוב פעם, כי הם לא יכולים להמריא. והדבר הבלתי נתפס הוא, אתה יכול לקרוא בכל התיאורים של הטייסים, הבאתי ציטוטים מכמה מהם, הם יורדים על המטוסים המצריים, אש נ"מ מטורפת! ובגל השני הופל רק מטוס אחד. וואו. שוב פעם, אנחנו פשוט לא מבינים את זה. אני קראתי לזה במגילה "כנפי השכינה ליוו את כנפי המטוסים". משהו מזה, אני חוזר ואומר, ראינו בשנה האחרונה במבצע "אמסלם", מבצע "שאגת ארי", חמישים מטוסי חיל האוויר מפתיעים את האיראנים… משהו ממה שקרה במבצע "מוקד" ראינו שוב בשנה האחרונה.

מהניצחון על הנאצים ועד ששת הימים: כ"ו באייר בהיסטוריה

הניצחון הגדול והחובה להודות

אבל ההבדל הוא שמה שקרה אחרי מבצע "מוקד", השמדת חילות האוויר של מצרים, סוריה וירדן – שהם הרימו ידיים ונתנו פקודת נסיגה. הצבא המצרי בורח, עובר את תעלת סואץ, ומטוסי צה"ל רודפים אחריו ומשמידים אותו בסיני. הצבא הירדני בורח מיהודה ושומרון ועובר את הירדן. והצבא הסורי בורח לדמשק. ממש שישה ימים, שלושה צבאות ענקיים הרימו ידיים, ברחו, ואפשרו לצה"ל – אני משתמש בביטוי "לנסוע". נסענו לתעלת סואץ, נסענו לשארם א-שייח', נסענו אל הירדן, נסענו אל החרמון. ממש תוך שישה ימים, בעצם חמישה ימים, אפילו ארבעה וחצי ימים, כל סיני, עזה, ירושלים, יהודה, שומרון, בקעת הירדן, רמת הגולן. כי באמת מה שקרה בששת הימים – שלצערי לעת עתה לא קרה במלחמה הזאת – ששלוש מדינות עם צבאות ענקיים הרימו ידיים וברחו. שישה ימים של נסים גלויים שראינו בפעם הראשונה בהיסטוריה היהודית את התגשמות כל ההבטחות של התורה: "אחד מכם ירדוף מאה ומאה מכם ירדפו רבבה". אפילו פחות. לא מאה ירדפו רבבה, מאה ירדפו רבבות. באמת פעם ראשונה, אין מלחמה בהיסטוריה היהודית שבה זכינו לראות את פסוקי הברכה, פסוקי ההבטחה האלה מתגשמים במלואם.

ותמיד שואלים אותי "חגי, בזכות מה? בזכות מה?". אז אני יש לי תשובה אחת ברורה שאני חוזר עליה, שמבוססת על תשובה שנתן הרב צבי יהודה והרב חרל"פ כששאלו אותם על מלחמת ששת הימים. אמר הרב צבי יהודה: "עמדה לנו בששת הימים הזכות של מסירות הנפש של לוחמי מלחמת העצמאות". צריך להבין, מלחמת העצמאות שנמשכה כמעט שנה וחצי, נהרגו 6,000 חיילים ואזרחים – שזה אחוז אחד מהיישוב היהודי באותו זמן. במושגים של היום אחוז מהיישוב היהודי במדינת ישראל זה 75,000 הרוגים ו-100,000 פצועים! זה כמות עצומה ליישוב קטן שהיה כמעט ללא נשק. והייתה מסירות נפש יום-יום ולילה-לילה, נלחמו ונלחמו והשיגו הישג עצום – הביסו חמישה צבאות במלחמת העצמאות: לבנון, סוריה, ירדן, מצרים ועיראק. ושחררנו שטחים עצומים של ארץ ישראל מעבר לתוכנית החלוקה ו-700,000 פליטים ברחו. וזאת הושג במסירות נפש עצומה. את הרב חרל"פ שמעתי, קראתי את התשובה שלו: "בזכות מה? מסירות הנפש של מלחמת העצמאות". וכשיש מסירות נפש, יש גם נסים. במלחמת ששת הימים כולה נסים. היו נסים גדולים גם במלחמת העצמאות, אבל זה לא באותו סדר גודל של מלחמת ששת הימים. כי מלחמת העצמאות בכל זאת הייתה ארוכה וקשה… כאן בששת הימים בבת אחת, שש דקות גמרנו את המלחמה! זהו, שש דקות. אחרי זה זה היה פשוט להגיע לשטח, זה לא היה להילחם. בעצם מהיום השני כבר אין קרבות. נוסעים. נוסעים בסיני, נוסעים ביהודה ושומרון. לכן תוך יום ראשון עזה, שם עוד היו קצת קרבות… אחר כך בשומרון, 24 שעות כובשים את השומרון, שטח עצום. נוסעים. חטיבה 10, האוגדה של אלעד פלד. אחר כך ירושלים – יום אחד. הר חברון – יום אחד בלי אף ירייה, חטיבת מילואים, יום אחד כל הר חברון. אחר כך ביום החמישי הגיעו לתעלת סואץ, כל סיני, חופי ים סוף. רמת הגולן – בתוך יום אחד! יוצאים ביום שישי בבוקר, יום שבת בצהריים, היום השישי, כל רמת הגולן בידינו.

בקיצור אנחנו מדברים באמת במושגים שלא היו כמותם בתולדות ישראל ולכן אני חוזר ואומר: מצווה להגיד, לעשות ימי הלל והודיה בששת הימים. אני מרחיב את זה גם לשמונת הימים, היום של ההחלטה ואחר כך היום השמיני של איחוד ירושלים, אבל לפחות שישה ימים. ומי שאומר תחנון בימים האלה לדעתי מחלל שם שמיים. אני אומר את זה בלי להתבייש: זה חילול שם שמיים, זה מבעט בטובה. שישה ימים של נסים שלא היו כמותם. בחנוכה אנחנו אומרים שמונה ימים – הנסים של ששת הימים עולים על הנסים של חנוכה עשרת מונים! ולכן מצווה לומר הלל במיוחד ביום הראשון, עיקר הנס הוא ביום הראשון. ולכן ראוי מי שמצליח, משתדל בבתי ספר, בתי תפילה, בתי כנסת – 7:45, מי שמתחילים ב-8 גם ב-8, להתחיל מחר בבוקר בשמונה בתפילת הלל ולספר על מבצע "מוקד". לא צריך להתאמץ, אפשר להשיג את "מגילת ששת הימים", מרימים טלפון לספריית בית אל, בתוך יום מקבלים את המגילה וקוראים. כל יום קוראים את מה ששוחרר באותו יום ואת הנסים של אותו יום. חובה! כמו שאנחנו אומרים "חובת כל היצורים לפניך השם אלוקינו ואלוקי אבותינו להודות, להלל, לשבח, לפאר, לרומם, להדר, לברך, לעלה ולקלס על כל דברי… על כל הנסים שעשית עמנו, ניסים ונפלאות, גבורות".

וכמובן חשוב גם תמיד לספר על הגבורות, מסירות הנפש. הנה הזכרתי את מסירות הנפש של הטייסים שיוצאים למבצע הזה מתוך ידיעה שיכול להיות שחצי מהם לא יחזרו, והם יוצאים במסירות נפש עצומה. והמבצע עצמו באמת הוכן, תוכנן 10 שנים, הכנה עצומה, אימונים של 10 שנים – זה לא בא סתם. אבל בלי הנסים שהיו לנו, המבצע היה נכשל. אני קובע את זה באופן ברור וחד-משמעי, שלא יבלבלו את המוח. ולצערי בכל הספרים על מבצע "מוקד" של חיל האוויר, של צה"ל, בכל הספרים אין אפילו מילה אחת על נס והשגחה והקדוש ברוך הוא, כלום. הם לא מזכירים. וואו, הא? זאת השליחות שאני לקחתי על עצמי ואני מקווה שמגילת ששת הימים תהפוך להיות ספר לימוד חובה קודם כל בבתי הספר. לשמחתי בציבור הדתי המגילה הזאת זכתה כבר בפרס של 50,000 עותק, אחר כך בעוד 50,000 עותק, באמת ספריית בית אל עושה חיל. אבל אפשר גם עכשיו, לא מאוחר – ספריית בית אל יש להם אתר, להזמין, ואז כל שישה ימים כל יום לקרוא את הנסים שהיו באותו יום, את החלק של ארץ ישראל ששוחרר באותו יום. זה חובה! יופי, אז אני מקווה שמשהו מזה העברתי, כל השאר מופיע במגילת ששת הימים, מוזמנים להרחיב ולקרוא ולדעת.

לקרוא, לדעת, לספר, להפיץ. נזכה שזה לא יהפוך לאיזה חג שרק מתי מעט חוגגים, שכל עם ישראל יחגגו את הנסים.

אמן, בעזרת השם אני בטוח שזה יקרה. בעזרת השם. תודה רבה לך, תודה ל"עולם קטן". כאן דוקטור חגי בן ארצי, מחבר מגילת ששת הימים בהוצאת ספריית בית אל. שיהיה לכולנו חג שמח, שנזכה באמת להגיד שירה, שירה, שלא נהיה כמו אלה שלא אמרו שירה. שנזכה להגיד שירה על כל מה שאנחנו זוכים גם בששת הימים וגם על הניסים בימינו, ברוך השם, גם בימינו אנחנו זוכים לנסים גדולים. חג שמח לכולם, היו ברוכים.

אמן אמן, תודה רבה רבה לך. ובאמת נזכה שזה לא יהפוך לאיזה חג ככה שזה מתי מעט חוגגים, באמת כל עם ישראל יחגגו את הנסים. אמן, בעזרת השם. תודה רבה לך, שלום שלום, חג שמח ולהתראות.