כתבנו כאן בעבר את הרקע ההיסטורי של ההתיישבות היהודית בבשן. אך פחות ידוע שגם בתקופת שיבת ציון, ימינו אלה הם לא הפעם הראשונה שנעשים מאמצים לחדש את ההתיישבות היהודית במקום. לפני קצת יותר ממאה שנה נעשו מאמצי התנחלות מחדש ע"י כ-70 משפחות יהודיות בפועל, עם תמיכה של אנשים גדולים ברקע.
בנוסף להיכרות עם נדבך חשוב זה בסיפור הציוני, נראה שיש לסיפור גם השלכה מעשית על האפשרות לדרוש את החזרה לאדמות הבשן במישור המשפטי והבינלאומי.
אז ככה זה התחיל…
תנועות ההתיישבות קונות אדמות בבשן
בסוף המאה ה-19 (תקופת השלטון העות'מאני) החלו אגודות ציוניות ברכישת קרקעות בדרום ומרכז הבשן – באזור שנקרא ה"חורן".
הן עשו זאת מתוך התפיסה הציונית, שהבשן הוא חלק מארץ ישראל ההיסטורית. נוספה לכך ההבנה בחשיבות האסטרטגית של רצף יישובים מהגליל העליון ועד הבשן. כמו כן, האדמה הפורייה ומקורות המים שבאזור החורן מאפשרים לפתח בו חקלאות מתקדמת.
הקרקע נרכשה ע"י אגודות יהודיות פרטיות מרוסיה, בריטניה וארה"ב. המקרקעין גובה בקושאנים שנרשמו ע"י הברון רוטשילד על שם חברת פיק"א, ובהמשך הועברו לרשות קרן קיימת לישראל.
ההתיישבות בפועל
היקף האדמות שנרכשו או היו בהליכי רכישה – 200,000 דונם לערך, חלקן קרובות לקו הפסקת האש הנוכחי בין ישראל לסוריה. החל משנת 1895 הוקמו 9 מושבות: נחלת משה (ע"ש משה מונטיפיורי), שהיתה המושבה המרכזית בגודלה, זכרון מנחם, תקוות ישראל (נקודת יישוב שהוקמה עבור פועלים), שדי חמד, נחלת פנחס, חצר כנרת (חווה חקלאית באזור נחל הירמוך), אחוות ישראל, כפר אהרון ובני יהודה.
בגוש ההתיישבות כולו חיו בתקופת השיא 72 משפחות שהתפרנסו בעיקר מגידול חיטה, משקי בקר וצאן ועבודה בבניית המושבות, כשאת משכורותיהן קיבלו מהברון רוטשילד.
התדלדלות ההתיישבות וההתקפלות המדינית
משנת 1901 ואילך המושבות ננטשו בהדרגה בשל התעמרות השלטון העות'מאני, התקפות מצד השכנים, גנבות, ומחלת טיפוס שהכריעה סופית את גורל ההתיישבות. עם זאת, השטח נשאר בבעלות המוסדות המיישבים והמיסים עליו שולמו כדין.
לאחר תבוסת התורכים במלחמת העולם הראשונה, קיבלה צרפת את המנדט על סוריה. בתחילת מלחמת העולם השנייה נכבשה צרפת ע"י גרמניה הנאצית והוקם בה משטר וישי, ששיתף פעולה עם הנאצים. התפתחות זו השפיעה על המצב בסוריה. ב-1943 הכריז המנדט הצרפתי בסוריה על עריכת קדסטר (רישום קרקעות). המושל הצרפתי היה מתומכי משטר וישי, ונשקפה סכנה שהקרקעות לא יירשמו על שם קק"ל.
לא למדו מ-7 באוקטובר: המחדל המושתק בגבול הצפון | יהונתן לוי, רכז שטח בתנועת 'חלוצי הבשן'
יו"ר ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית, בן-גוריון, החליט להגן על האדמות. הוא שלח לחורן ב-1943 נציג (נקדימון אלטשולר), שיפקח על רישום קרקעות קק"ל. אלטשולר סייע גם לפלמ"ח, שפעל בסוריה במשימות מודיעין, חבלה והעלאת יהודים. ב-1946 פינתה צרפת את סוריה והשלטון המקומי השתלט על האדמות וסיפח אותן לבעלותו. בשלב ההוא החליט בן גוריון, בהתאם לתנאים, על נטישת החורן בשלב זה.
תביעת התנועה הציונית – הבשן חלק מארץ ישראל
התנועה הציונית, מראשיתה, ראתה בבשן "חלק בלתי נפרד מהמרחב הריבוני המתחדש בארץ ישראל". בדומה, תבעה התנועה גם את השטח שבצפון מערב, עד העיר צידון בלבנון של היום.
עדות לגישה זו, הם דברי רוה"מ דוד בן גוריון על חידוש ההתיישבות בעבר הירדן: "רוב מניינו ורוב בניינו של היישוב בעבר הירדן, בייחוד בגלעד, היה יהודי גם בימי שלטון רומא, וגם לאחר החורבן לא נשבת משם היישוב העברי. ואין כל ספק שהתאחזו היהודים בארץ מולדתם הראשונה – כי פה, בעבר הירדן נולדה האומה העברית – תחיה ותפרה שוב את ארצות גלעד ובשן, וגבול המדבר הנוכחי ייעתק ויוסג עם ריבוי היישוב והרחבת התרבות מזרחה, ותחומי עבר הירדן יתרחבו ויתפשטו על חשבון השממה וערבת המדבר."
גם אחרי שמעשית ההנהגה הציונית התקפלה בפני הסורים, התביעה העקרונית לא פגה. כך התבטא רוה"מ מנחם בגין מיד לאחר הכרזת העצמאות: "על כן נשא נישא בגאון את חזון הגאולה השלמה, את חזון המולדת המשוחררת תחת הדגל העברי… עוד הנף יניפו חיילי ישראל את דגלנו על מגדל דוד; עוד חרוש תחרוש מחרשתנו את שדות הגלעד."
כניסת צה"ל לחבל הבשן לפני מעל לשנה, פתחה את הפתח לחידוש הדרישה לבעלות ישראלית על האדמות בחורן, שאפילו לפי החוק הבינלאומי שייכות לקק"ל ומדינת ישראל. וכן, לחזרה לחבלי הבשן והחורן כולם וחידוש ההתיישבות שם.
תנועת חלוצי הבשן מקדמת בימים אלה את המגמה הזו: חזרה וחידוש ההתיישבות בשטח שצה"ל כבש במלחמה האחרונה ממדינת סוריה, ודרכו בעזרת השם אל כל חבל הבשן וא"י השלמה.
