וכך כתב ביומנו.
"אחרי ששתינו קפה, לבשנו בגדינו שבת לכבוד היום הגדול והקדוש הזה", כתב רבי משה אלפרט, "כי זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו… לא זכינו ליום כזה, שנלך לבחירות למדינה היהודית וברוך שהחיינו וקיימנו לזמן הזה".
אלפרט יצא מביתו עם אשתו וגיסו, ובידיהם פנקסי הזהות של המדינה הצעירה. השלושה הלכו ברגל אל הקלפי באזור 10, בבית הפועל המזרחי שברחוב החרבשים, בדרך שהוא תיאר כ"שמחה רבה ובעצומה". "כל הדרך אל הקלפי הלכתי כמו בשמחת תורה אצל הקפות עם ספר תורה", כתב, "לא היה גבול לאושר והשמחה שהיו לי".
הבחירות נפתחו בשעה 6:02. אלפרט מסר את פנקס הזהות שלו ליושב ראש הקלפי ונכנס לחדר שבו הונחו פתקי הרשימות. "ביד רועדת וברגש של קדושה לקחתי פתק אחד מספר ב', רשימת האיחוד הדתי", תיאר, ושם אותו במעטפה שקיבל מידי היושב ראש.
"והגיע הרגע הכי קדוש בחיי, אותו הרגע שלא זכו אבא שלי ולא הסבא שלי. רק אני בזמני, בחיי, זכיתי לרגע כזה של קדושה וטהרה", כתב אלפרט. לפני שהטיל את המעטפה לתיבת הקלפי בירך ברכת "שהחיינו", ובשעה 6:28 כבר שב הביתה והלך להתפלל.
רבי משה יקותיאל אלפרט שימש מוכתר שכונת בית ישראל בירושלים, ולפני כן לימד כמורה ומלמד בישיבת "עץ חיים" ובתלמוד התורה שלצידה – מוסד שבו לימדו גם רבי איסר זלמן מלצר והרב חרל"פ. את רשומת היומן מאותו בוקר הוא סיכם במילים: "ביום זה פתחתי דף חדש בחיינו".
