פתיחת שנת הלימודים ברעננה מציפה אפליה קשה נגד הציבור הדתי-לאומי בעיר. הנתונים הרשמיים חושפים פערים דרמטיים בחלוקת משאבי החינוך: בזמן שבתי הספר של החינוך הממלכתי נהנים מעודף מבנים וכיתות חצי-ריקות, תלמידי החינוך הממלכתי-דתי (ממ"ד) קורסים תחת עומס וצפיפות קשה.
המספרים בשטח מראים היטב את הפער. בעוד שממוצע התלמידים בבתי הספר הממלכתיים עומד על כ-26 תלמידים בלבד בכיתה – ויורד עד ל-20 תלמידים בבתי ספר כמו "הדר", "מרחב" ו"יחדיו" – בבתי הספר של הממ"ד התמונה הפוכה לגמרי. בשלושת בתי הספר המרכזיים "יבנה", "אריאל" ו"ביל"ו", הממוצע קופץ לכ-32 תלמידים בכיתה. מדובר בפער של כ-23%, שמשמעותו קרוב לששה תלמידים נוספים שנאלצים להצטופף בכל כיתה.
אפליה של 35 שנה ופתרון תמוה
מעבר לצפיפות בתוך הכיתות, התושבים מצביעים על כשל תכנוני מתמשך. כבר יותר מ-35 שנה שלא נבנה ברעננה בית ספר יסודי ממלכתי-דתי חדש. בשכונות החדשות שהוקמו בשני העשורים האחרונים, כמו נווה זמר ולב הפארק, לא הוקם אף בית ספר יסודי לציבור הדתי, ושלושת המוסדות הקיימים נותרו מרוכזים באותו אזור במרכז ובדרום העיר.
שיא הבעיה מתבטא בפתרון שהציעה העירייה. במקום להקצות לציבור הדתי-לאומי מבנה קבע קיים ופנוי במרכז העיר, בחרו בעירייה להעביר את תלמידי הממ"ד לקרוואנים יבילים באזור התעשייה המרוחק. בעירייה ניסו למתג את המהלך הזה עם השם "קריית אתגרים", אבל בפועל מדובר בפתרון שאינו ראוי ללמידה, ומיקומו המרוחק משכונות המגורים הופך את ההגעה אליו לקשה ומורכבת עבור המשפחות.
התושבים זועמים על בזבוז המשאבים ועל היחס המזלזל בציבור הדתי-לאומי, שמהווה חלק משמעותי מאוכלוסיית העיר. ההורים הציגו שאלה אחת נוקבת לקברניטי העירייה: "למה לא להעביר לנו מבנה פנוי במקום לזרוק אותנו לאזור התעשייה?".
