"המורה לא הקשיבה, המנהלת התעלמה"
העדויות שנשמעו בדיון היו קשות לעיכול. ילד שעבר חרם ביסודי תיאר מציאות קשה: "במשך שלוש שנים ביסודי עברתי חרם מאוד קשה, קיללו אותי והרביצו לי. המורה לא הקשיבה גם המנהלת פשוט התעלמה. במעבר בין היסודי לחטיבה, עשו מודעת אבל עם שם ושם משפחה שלי ותלו אותה בכל בית הספר".
ילד אחר סיפר על אלימות פיזית קשה: "לקחו אותי לצד, פיצצו אותי במכות, כולי הייתי דם… זה קשה מאוד לעבור חרם, אני לא מאחל את זה לשום ילד. ילדים מתאבדים, לא יוצאים מהבית, בוכים. ברוך השם לא התאבדתי".
אחת הבעיות המרכזיות שעלו היא חוסר האמון במערכת החינוך. ליאל, שיתפה בכאב: "הייתי ילדה מלאה, לא הכי יפה לא הכי מקובלת, והן היו ילדות יפות ומקובלות. עברתי השפלות, היו נועלים אותי בשירותים למשך זמן רב. קפצו עלי, חנקו אותי. המדריכה בצהרון ראתה את זה ולא עשתה כלום". ליאל הוסיפה שגם המורות לא האמינו לה והיו אף שהצדיקו מעשים של בנות שזרקו את התיק שלה לפח.
הנתונים המבהילים: זינוק בניסיונות האובדנות
מעבר לסיפורים האישיים, הנתונים היבשים מציגים תמונת מצב של אסון גדול. מנתוני המועצה לשלום הילד שהוצגו עולה כי בשנה שלאחר ה-7 באוקטובר, נרשמו 30 ניסיונות התאבדות של ילדים עד גיל 9 בלבד – עלייה של 25% לעומת השנה הקודמת.
יו"ר הוועדה, ח"כ קטי שטרית, לא היססה להגדיר את המצב כמצב חירום: "אנחנו כבר נמצאים עמוק בתוך מגפה שהולכת ומתפשטת… אנחנו עלולים להתמודד עם צונאמי אכזרי של יגון, אבל אפשר וצריך לעצור אותו". שטרית הזהירה גם מתופעת "התאבדות השראה", שבה חשיפה למקרים דומים ברשתות מעודדת ילדים נוספים לפגוע בעצמם כדרך לגיטימית 'לצאת מהכאב'.
"אל תעצמו עיניים"
בדיון השתתף גם קפטן בית"ר ירושלים לשעבר, אופיר קריאף, שמלווה ילדים מוחרמים: "אני פונה לילדים שעברו חרם, תדברו על זה וכך נוכל לעזור לכם, כך אני נחשפתי למקרים. אני רוצה לפנות גם לילדים החזקים, אצלכם נמצא הפתרון. אל תעצמו עיניים, תעזרו למי שיכול".
נציגי משרד החינוך הסכימו בדיון כי קיים מחסור ביועצים חינוכיים, ואמרו שהם פועלים לצמצום הפערים ולהרחבת שעות הייעוץ.
המסקנה העולה מהדיון ברורה: הכתובת מדממת על הקיר ואי אפשר להסתפק ב"טיפול נקודתי".
האחריות מוטלת על המערכת, אבל גם עלינו. זה הזמן לפתוח את העיניים, לזהות את הילד השקוף בקצה הכיתה ולהושיט לו יד. זה פשוט מציל חיים.
