בחוות הבודדות ובנקודות התיישבות הספר ביהודה, בנימין והגלבוע, השגרה היומיומית רצופה אתגרים: שמירה על עשרות אלפי דונמים של אדמות מדינה, התמודדות עם תנאי שטח מורכבים, דאגה רציפה למרעה ולמטעים, והחזקת קו הביטחון הראשוני מול הכפרים הסמוכים. אך כאשר מגיעים הימים הנוראים – ראש השנה ויום כיפור – מתווסף לאתגר הפיזי והביטחוני גם אתגר רוחני ורגשי: כיצד משיגים מניין לתפילות החג בנקודה מבודדת?

בדיוק בשביל זה פעל פרויקט המניינים של "עולם קטן", בשיתוף פרויקט "הינני" (שהוקם לזכר הלוחם דוד יהודה הי"ד). הפרויקט מחבר בין בחורי ישיבות, משפחות ומתנדבים מכל הארץ לבין החוות המבודדות, ומבטיח כי גם בנקודות הרחוקות ביותר יישמע קול תפילה ותקיעת שופר במניין.

חוות חסד עולם: פסיפס ישראלי ומניין תימני על גדר ההפרדה

במרחב שבין הכפרים רנטיס ושוקבה במערב בנימין, צמוד ממש לגדר ההפרדה, שוכנת חוות חסד עולם. החווה, שעלתה לקרקע לפני שנתיים (שבועיים לפני ראש השנה), חולשת על כ-12,000 דונם ושומרת על תוואי הגדר.

את החווה מנהלים אבישג ואוריה טיירי. לפני המעבר לחווה הם גרו ביישוב עופרים, אך הרצון לעשות מעשה למען עם ישראל הוביל אותם לצעד הדרמטי: "שנינו – אני עובדת סוציאלית קהילתית, בעלי היה מהנדס חשמל בחברת חשמל – עזבנו את העבודות", מספרת אבישג. אבישג משתפת שעל אף שהעלייה בפועל לקרקע התרחשה רק לאחר השבעה באוקטובר, ההחלטה התגבשה אצלם עוד קודם לכן: "עלינו אחרי ה-7.10, אך הרצון וההבנה שזה מה שאנחנו הולכים לעשות היו שם עוד לפני השביעי באוקטובר".

החווה מחזיקה עדר של כ-50 פרות, מטעי גת, קפה ואבוקדו. יחד עם המשפחה גרים בחווה בני נוער הנתפשים כשותפים מלאים: "הם עושים הרבה מאוד מהדברים בחווה – הם בונים, יוצאים למרעה, עובדים במטעים ויש להם הרבה אחריות על הכתפיים"

האתגרים בשטח ניכרים בכל פינה. מבנה האירוח של החווה, ששימש לקבלת קבוצות וסיורים, נשרף לפני קצת יותר מחצי שנה והפיצויים עדיין לא הגיעו: "חוקר אחד אמר שזה מהקמין, וחוקר שני אומר שזה מרסיס של טיל איראני", היא משתפת. אך לצד הקשיים, הנוכחות של החווה קריטית עבור כוחות הביטחון. "אנחנו אחת מהנקודות שהצבא רצה להעלות", מבהירה אבישג". בגלל שאנחנו חווה צמודת גדר, היה רצון של הצבא אחרי השביעי לאוקטובר שכל תוואי הגדר יהיה מכוסה בחוות".

קיבוץ הגלויות של ראש השנה ויום כיפור

החשש מלהישאר בחגים ללא מניין הוא חלק מובנה מהחיים בחווה: "זו הייתה בחירה שלי, הבנתי שאין לי יותר מניין ואף אחד לא חייב לי כלום. זו הבחירה שלי ואני ממשיכה בה כל יום. בעלי היה רגיל להתפלל שלוש תפילות במניין וביודעין ויתר על זה כשהעלינו לחווה. ואז פתאום בימים נוראים, כשמגיעים הימים האלה שהרבה מהיום קורה בבית כנסת, לדעת שאתה הולך להיות לבד זה קצת קשה."

כשיומיים בלבד לפני ראש השנה עוד לא היה ברור אם יושג מניין, הגיעה הבשורה דרך עולם קטן: "פשוט הסתכלתי בפרסומים ובחרתי מי שנראה לי שיכול להתאים לנו. בחרתי רווקים גברים כי התנאים אצלנו מורכבים ואין מקום למשפחות. בסוף הגיעו שני חבר'ה מבוגרים מירושלים, בני 30 ומשהו, חרדים מקסימים ממש, והצטרפו לחבר'ה הצעירים שהיו בני 17 בממוצע. זכינו למניין באשכנזית יידישית כזאת עם המבטא והכל."

באירוע יום כיפור, החיבור הפך כבר למסורת שנה שנייה ברציפות בזכות פרויקט "הינני" (לזכר דוד יהודה הי"ד) והישיבה באילת: "הרב אמר לתלמידים שמי שמניין אשכנזי לא מתאים לו – שילך לחוות. כמה חבר'ה תימנים מישיבת אילת חיפשו חווה תימנית, והגיעו אלינו. עשינו אצלנו מניין תימני, והשנה החלטנו שזו כבר מסורת – התימנים של ישיבת אילת באים אלינו למניין תימני ביום כיפור."

אבישג מסכמת את החוויה בהתרגשות: "המניינים האלה מאפשרים לנו להכיר את הפסיפס של עם ישראל, וללמוד ולאפשר לאנשים שבקהילה שלהם הם לא במרכז להפוך כאן למרכז – לגלילת ספר תורה, קריאת מפטיר, חזנות ותקיעה בשופר."

חוות זית בגלבוע: נקודת אחיזה מול צפון השומרון

בנקודה אסטרטגית בגלבוע, מעבר לגדר המערכת וסמוך לכפר פקועה, ממוקמת חוות זית בגלבוע. החווה צופה ישירות אל צפון השומרון – אל גנים, כדים וג'נין (במרחק כ-10 דקות נסיעה).

אמונה ואמיתי אפרתי עלו יחד עם בנם הקטן וקבוצת נוער לפני חודשיים בלבד, אמונה מסבירה את החזון: "המטרה של הנקודה היא לייצר רצף התיישבותי בין הגלבוע לצפון השומרון. אנחנו שומרים פה על אדמות מדינה, ובין היתר על כיפה של אדמות מדינה שבעזרת השם יעלה בה היישוב מעיינות."

התנאים בשטח ראשוניים ומאתגרים: כדי להגיע לחווה יש לעבור שני שערים בגדר המערכת, והיישוב הקרוב ביותר (מירב) נמצא במרחק של כרבע שעה נסיעה. "בהתחלה התחלנו עם עוקב מים ובורות מים, והיינו צריכים לנסוע למלא את העוקב בכל פעם. עכשיו ברוך השם עשינו קו מים, ויש לנו חשמל סולרי."

הישיבה הגבוהה מחיספין מגיעה לחווה

לקראת הימים הנוראים, חיפשה החווה מניין שיוכל להגיע ולהתארח בתנאי השטח. דרך קבוצת המניינים של עולם קטן, נוצר קשר עם בחור מהישיבה הגבוהה בחיספין.

"הוא ממש ארגן את כל המניין מהישיבה," משתפת אמונה. "הם הגיעו בראש השנה וגם ביום כיפור. הם הביאו איתם ספר תורה,  לקחנו מבנה בחווה והפכנו אותו לבית כנסת."

אמונה מתארת את הרגע המרגש שבו החלה האווירה המרוממת של יום הכיפורים: "בערך שעה לפני החג הם הגיעו כולם ועשינו את הארוחה המפסקת עם כל החבר'ה, היינו בערך 20 איש. זה היה כזה מיוחד להיכנס ככה לחג – ממצב שאתה יומיים לפני ולא יודע אם יהיה מניין, ובסוף יש מניין ממש מתוק, משמח וקדוש. הרגשה טובה ממש. הם נתנו לנו המון המון כוח."

בחול המועד סוכות, חוות זית בגלבוע פותחת את שעריה ומזמינה אתכם לאירוע מיוחד. ביום שלישי של חול המועד תתקיים בחווה תפילת 'הלל' חגיגית ומרוממת בליווי להקת "בואי לגני", בשיתוף ארגון 'אשכולות' (השתתפות בהרשמה מראש דרך אשכולות). אמונה קוראת לציבור להגיע, לחגוג ולהכיר מקרוב את הנקודה: "מוזמנים לבקר, הצד השני של הגלבוע מחכה לנו!".

'חוות יהודה' בדרום הר חברון: 8 שנות שליחות וערבות הדדית

בדרום הר חברון, סמוך ליישובים אשתמוע ושמעה ומול הכפרים דהריה ושווייכה, מתגוררים בחוות יהודה אלישיב ורוני נחום וחמשת ילדיהם. בני הזוג, שלפני שהגיעו לאזור גרו במשך שלוש שנים באלון מורה, שם למד אלישיב בישיבה. אך לפני שמונה שנים הם החליטו לעשות מעשה ועלו לנקודה ראשונה צמוד לאשתמוע, ולפני כארבע שנים עברו לנקודה הנוכחית, הממוקמת מעט דרומית יותר.

מציאות של השפעה יומיומית

מבחינת רוני – המכהנת בשגרה כרכזת קהילה ב'איגוד החוות' – המעבר לחווה נבע מתוך רצון עמוק להשפיע באופן ישיר: "הבנו שזו היכולת שלנו להשפיע במציאות ברמה ממש משמעותית", היא משתפת. "אני תמיד מרגישה שברמת הבן אדם הבודד, זה אחד הדברים שהכי יש לנו יכולת להשפיע – לא בתור תנועה או משהו גדול, אלא בתור משפחה בודדת שנכנסת לאתגר כזה".

ואכן, השפעת החווה על התוואי הביטחוני והשטח ניכרת היטב: "כשהגענו לכאן כל הזמן היו מתקרבים ערבים לשדה הקרוב. היום הם למדו שאנחנו בעלי הבית והם לא מתקרבים". אף שהכפרים הערביים נמצאים ממש מול העיניים ומהווים חלק מהנוף, הנוכחות של החווה יצרה הרתעה ושינוי בשטח.

ניהול החווה והמעבר ליציבות

החיים בחווה דורשים תפעול רציף. אלישיב מוקדש כולו לעבודה היומיומית בחווה. לאחר שבע שנים שבהן החווה התבססה בעיקר על בני נוער ומתנדבים – דבר שהיה כרוך בחוסר יציבות – החליטו בני הזוג לפני כשנה לקחת צעד קדימה והביאו עובד תאילנדי שמטפל באופן קבוע בעדר הכבשים. לצד זאת, בסופי שבוע ובעת הצורך מגיעים בני נוער ומתנדבים לסייע.

מבחינה ביטחונית, האחריות השוטפת והשמירות מוטלות על כתפיהם. כיום פועלים באזור חיילי הגמ"ר (הגנה מרחבית), המגיעים לבקר ולסייע בשמירה, אך כפי שרוני מדגישה: "בגדול, האחריות היא תמיד עלינו".

המניינים בחגים: מסורת של חיבור וערבות

כאשר מגיעים הימים הנוראים, האתגר הפיזי והרוחני מגיע לשיאו, בפרט כשתפילות החג דורשות מניין. כבר 4-5 שנים שמגיע לחווה מניין קבוע. החיבור נוצר דרך בחור שהיה מבקר בחווה בעבר ולאחר שעבר לישיבה גבוהה לקח על עצמו לרכז את המניין, יחד עם פרויקט המניינים של 'עולם קטן ו'פרויקט הינני'.

המתפללים מגיעים בעיקר מישיבת אילת, לצד מתנדבים מישיבת הר עציון. "הבחור הזה דרך הפרויקט השיג מניין לארבע-חמש חוות באזור," מספרת רוני.

ביום הכיפורים האחרון הצטרף למניין בחווה גם אורח מיוחד – הרב זאביק הראל (לשעבר רב אולפנת חפץ חיים, במאי ואיש חינוך), שהגיע במיוחד מגדרה. כמו כן, הצטרפו לתפילות גם חיילי הסיור בגזרה.

כיוון שרוני הייתה שבועיים בלבד לאחר לידה, הקהילה והחברים נרתמו לעזור: מישהי מחווה שכנה הביאה מרק חם, ואלישיב דאג לאוכל לצאת הצום עבור המתפללים.

על אף העומס והלידה, הדלת של חוות יהודה ומשפחת נחום נשארת תמיד פתוחה: "מי שבא – ברוך הבא!".

רוח איתנה

הסיפורים מחוות חסד עולם, חוות זית בגלבוע וחוות יהודה מציגים תמונה מרגשת של ההתיישבות בקו הראשון. לצד התמודדות יומיומית עם אתגרי קרקע, ביטחון ותשתיות, מגלים בעלי החוות כי הם אינם לבד: עשרות צעירים, תלמידי ישיבות ואזרחים מכל הארץ נרתמים, מגיעים לנקודות הקצה, ומבטיחים כי קול התפילה והערבות ההדדית ימשיך להדהד בעוז בכל מרחבי ארץ ישראל.