משטר האייתוללות בטהרן נקט ביממה האחרונה שני צעדים משמעותיים כדי להביא לדעיכת גל המחאות ההמוניות ששוטף את איראן בשבועיים האחרונים.
הצעד הראשון הוא הוראה חד-משמעית לכוחות הביטחון – המשטרה, משמרות המהפכה והבסיג' – לירות על מנת להרוג. לא רק כלפי חמושים, אלא כלפי כל מי שמבטא התנגדות בכוח או מנסה לפגוע בסמלי השלטון. בזיכרון האיראני צרוב היטב המהפך של 1979, שם השאה נמנע מירי והפסיד את הכיסא. הפעם, האייתוללות לא מתכוונים לחזור על הטעות.
פניית פרסה גרעינית?
במקביל לאש ברחובות, המנהיג העליון עלי חמינאי הורה על פנייה מפתיעה לארה"ב. המטרה: חידוש המשא ומתן על תוכנית הגרעין והטילים הבליסטיים, שנעצר בטריקת דלת ביוני האחרון. האיראנים, שסירבו אז לדון בהגבלות כלשהן, מאותתים עכשיו שהם מוכנים לדבר פחות או יותר לפי המתווה של וושינגטון.
הנשיא דונלד טראמפ כבר הבהיר שהוא בוחן "אפשרויות חזקות מאוד", והאיראנים מבינים את הרמז. חידוש המגעים נותן להם שני יתרונות: מניעת תקיפה אמריקנית על מוקדי השלטון, ומתן תקווה כלכלית למוחים שיצאו לרחובות בגלל יוקר המחיה. אם הסנקציות יוסרו, המשטר יוכל לחזור למכור נפט ולחזק את המטבע המקומי.
הנאמנות של אנשי הדת
אחד ההבדלים המרכזיים בין איראן למדינות "האביב הערבי" הוא הנאמנות של כוחות הביטחון. בעוד במצרים ותוניס הצבא סירב לירות בעם, באיראן מדובר בתיאוקרטיה ג’יהאדיסטית. החיילים כאן חדורי מוטיבציה איסלאמיסטית, מה שהופך אותם לשכפ"ץ קרמי תלת-שכבתי עבור המשטר.
עם זאת, בשטח נרשמו גם הרבה הרוגים בקרב כוחות הביטחון, מה שמעלה סימני שאלה לגבי מי שעומד מאחורי הארגון של המהומות. בינתיים, שר החוץ האיראני כבר פנה לסטיב וויטקוף בבקשה לדון במצב ובפגישה אפשרית. והשאלה שנותרה פתוחה היא: האם המפגינים ימשיכו לצאת לרחובות למרות האש, או שהבטחת המו"מ תצליח להרגיע את הרוחות.
