"לא לבנון, לא עזה, אתן את חיי למען איראן", צועקים המפגינים ברחובות. נמאס להם שהמשטר שולח את הכסף שלהם למימון טרור בחוץ בזמן שהם קורסים בבית. הקריאות "מוות לדיקטטור" נשמעות היטב בבירה טהראן ובערים נוספות, ומסמנות את הכיוון הברור של המוחים.
"לא לבנון, לא עזה, אתן את חיי למען איראן". צילום: רשתות ערביות
אלימות באוניברסיטאות: סטודנטים מול הבסיג'
המתח הגיע לשיא באוניברסיטה בטהראן. עימותים קשים פרצו בין סטודנטים לבין כוחות הבסיג', ה"בריונים" של המשטר, והדיווחים משם מספרים על מאבק של ממש. בתיעודים מהשטח נראים חילופי מהלומות כחלק מהמחאה שהופכת לאלימה יותר מרגע לרגע.
קריאות "מוות לדיקטטור" בהפגנה באוניברסיטת בהשתי בטהראן. צילום: רשתות ערביות
הזעם של המפגינים מופנה גם פנימה, כלפי מי שבוחר לעמוד מהצד. במקרה אחד, המון זועם הקיף חנות של סוחר שהחליט לפתוח את העסק שלו ולא להצטרף לשביתה הכללית. הוא ספג קריאות בוז וזעם מהמפגינים שרואים בכל מי שלא מצטרף למאבק כחלק מהבעיה.
ההמון זועם גם על מי שלא הצטרף למחאה. צילום: רשתות ערביות
השחיתות שמכעיסה גם את תומכי המשטר
אפילו בערוצים המזוהים עם המשטר כבר לא יכולים להתעלם מהקולות הקשים. סטודנט אחד, שמגדיר את עצמו כתומך הרפובליקה האסלאמית, תועד כשהוא תוקף את השחיתות השלטונית. הם אומרים שהמלחמה האמיתית היא נגד המנהלים המושחתים שממשיכים לגנוב את הכסף של האזרחים.
"מר אג'יי (ראש הרשות השופטת), מה אתה עושה?", הוא שאל בזעם. הקול הזה, שמגיע דווקא מתוך תומכי המשטר, מראה עד כמה השחיתות עמוקה.
צילום: רשתות ערביות
נראה שהפעם המחאה לא הולכת להיעלם כל כך מהר.
