צבא ארצות הברית חידש את התקיפות שלו באיראן ופגע במטרות סמוך למצר הורמוז, אחרי שקט של יותר מחודש. הפעולה הצבאית הנרחבת הגיעה בתגובה לניסיון כושל של האיראנים להניח מוקשים ימיים במצר, לצד ירי של שמונה טילים מצד המשטר לעבר בסיס צבאי אמריקני בירדן – טילים שכולם יורטו בהצלחה מלאה.
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הבהיר כי הפעולה הנוכחית היא רק ההתחלה, והדגיש כי המוקשים הימיים שהונחו במצר הוסרו לחלוטין או פוצצו. טראמפ העביר מסר חריף למשטר בטהרן: "אם האומה האיראנית הכושלת תגיב על המתקפה המוצדקת מאוד הזו, היא תותקף שוב, בעוצמה וברמה גבוהות בהרבה".
הנשיא האמריקני הוסיף ואמר כי "זו עדיין לא תהיה המתקפה הגדולה מכולן – זו ממתינה ברקע, וכשהיא תסתיים, יישאר מעט מאוד מהרפובליקה האסלאמית של איראן!". דבריו של טראמפ מבהירים כי בוושינגטון נחושים לגבות מחיר כבד על כל נסיון לפגוע בחופש השיט או בחיילי ארצות הברית במזרח התיכון.
בטהרן מאיימים ומזכירים את קארטר
מהצד השני, המשטר האיראני מנסה להפגין שרירים ולשדר תגובה תקיפה. גורם צבאי איראני אמר לסוכנות הידיעות האיראנית "תסנים": "איראן תגיב בוודאות למתקפות האמריקניות המחודשות. התגובה תהיה עוצמתית פי כמה מהתקיפות של ארה"ב". במקביל, דובר משמרות המהפכה טען כי "ארה"ב תתחרט על התקפותיה החדשות".
בנוסף לאיומים, המשטר פרסם סרטון תעמולה שבו טען כי לטראמפ יהיה גורל דומה לזה של הנשיא לשעבר ג'ימי קארטר, שחווה מפלה פוליטית בגלל משבר בני הערובה. בסרטון חזרו האיראנים לדברים שאמר טראמפ בחודש יוני, אז ציין כי הוא אינו רוצה להיות קארטר. במשטר הוסיפו כי קארטר תקף באי חארג' ואחר כך נסוג, כפי שטראמפ לטענתם עשה, וטענו כי שניהם פשוט לא הצליחו להכניע את איראן.
הרקע ההיסטורי: משבר בני הערובה
משבר בני הערובה באיראן התרחש זמן קצר אחרי המהפכה האסלאמית. במהלך המשבר הוחזקו 52 דיפלומטים ואזרחים אמריקאים כבני ערובה בטהרן על ידי השלטון האסלאמי, לתקופה ממושכת של שנה ושלושה חודשים. האיראנים היו מוכנים לשחרר אותם בתמורה לראשו של המלך מוחמד רזא פהלווי, שברח לארצות הברית אחרי המהפכה.
האירוע ההיסטורי נפתר רק אחרי שקארטר הפסיד בבחירות לרונלד רייגן. זמן קצר אחרי שנכנס לבית הלבן, רייגן העביר למשטר כ-7.9 מיליארד דולר של נכסים איראניים בבנקים בארצות הברית, ביחד עם הסכמתו לערוב לכך שאמריקה לא תתערב מדינית או צבאית בענייניה הפנימיים של איראן – הצעה אותה קיבלו ברפובליקה האסלאמית ורק אז שחררו את בני הערובה.
