ארצות הברית בוחנת אפשרות לצמצם את הנוכחות הצבאית שלה בכווית, כך לפי דיווח בעיתון ה"וול סטריט ג'ורנל". גורמים אמריקנים בכירים אומרים כי הדיונים בפנטגון על הקטנת היקף הכוחות במדינה החלו עוד לפני שהתלקחה המערכה מול איראן. עם זאת, מאז שהחלו התקיפות על הבסיסים האמריקניים בכווית, פונו חלק מהכוחות בפועל במטרה להפחית את הסיכון, וכעת בכווית חוששים כי הצעד הזמני הזה יהפוך לקבוע.

המערכה מול איראן שינתה לחלוטין את התמונה באזור. המשטר בטהרן תקף את כווית במאות טילים וכטב"מים, כשהוא מכוון ישירות לתשתיות אזרחיות וחיוניות – תחנות כוח, מתקני התפלה, נמל התעופה הבינלאומי ונמלים במפרץ הפרסי, לצד עצירת יצוא הנפט דרך מצר הורמוז.

בארה"ב מציינים כי מערכות ההגנה האווירית הצליחו ליירט את רוב המתקפות ולהציל חיים רבים. למרות זאת, הבסיסים האמריקניים עצמם הפכו ליעד מרכזי לתקיפות חוזרות, כולל מתקפה קשה בחודש מרץ שבה נהרגו שישה חיילים אמריקנים.

חשש בכווית משינוי המאזן

אחרי מה שקרה, כווית הצליחה להתמודד עם הפגיעות באמצעות עתודות ותיקוני חירום, אך האירועים חשפו את הפגיעות הקשה של התשתיות האזרחיות. למעלה מ-90% ממי השתייה במדינה מגיעים ממתקני התפלה שחלקם נפגעו, ועצירת השינוע במצר הורמוז פגעה ביצוא של כ-2 מיליון חביות נפט ביום – מקור ההכנסה המרכזי של כווית.

בפנטגון החלו לבחון מחדש את הנוכחות הצבאית, מתוך הבנה כי נוכחות גדולה וקבועה אינה בהכרח חכמה במציאות הנוכחית. אליזבת דנט, לשעבר בכירה בפנטגון, הסבירה את התסבוכת שבה נמצאת המדינה הערבית: "הם נלכדים כעת במקום קשה. הם רוצים שהמלחמה תסתיים, אבל הם גם רוצים לשים קץ לכל איום מצד איראן".

מהברית ההיסטורית ועד המציאות החדשה

הקשר הביטחוני בין ארה"ב לכווית נבנה בעקבות מלחמת המפרץ הראשונה, אז הובילה וושינגטון קואליציה בינלאומית שהדפה את כוחות עיראק. מאז הפכה כווית למוקד לוגיסטי מרכזי עבור צבא ארה"ב, עם אלפי חיילים, טנקי אברמס וציוד כבד. הנוכחות הזו העניקה לכווית תחושת ביטחון, אך כעת היא הופכת גם לגורם שמושך אש.

בכווית מדגישים כי הם עדיין זקוקים למחויבות אמריקנית יציבה, אך מבינים כי הנוכחות הצבאית לבדה אינה מספקת הגנה מלאה. בגלל זה, המדינה כבר חתמה על הסכם הגנה חדש עם פקיסטן, ובמקביל בוחנת את הרחבת מערך ההגנה האווירית ורכישת מערכות נוספות.