המוני איראנים ליוו ביום חמישי את המנהיג העליון לשעבר, עלי חמינאי, בדרכו האחרונה, אך מי שהיה אמור לתפוס את מקומו ולהוביל את המדינה נותר עמוק בצללים. במהלך שישה ימי טקסים רצופים, בנו ויורשו המיועד, מוג'תבא חמינאי, לא נראה בציבור אפילו פעם אחת. הוא נמנע מלהוביל את התומכים, לא עמד לצד אחיו, ואפילו לקבורת אביו הוא לא הגיע.
ההיעלמות הממושכת הזו, שהחלה מיד אחרי התקיפה שבה חוסל אביו, הציתה דמיון קדחתני ברשתות החברתיות. ברשת רצים סרטוני בינה מלאכותית שמנסים להציג אותו כאילו הוא מתחבא מחופש בתוך ההמון, לצד תמונות של אנשים בעלי חזות דומה שמופצות כתיעוד שלו, בזמן שמפגינים קוראים בשמו בטקסים השונים כדי להצהיר לו נאמנות.
במשטר האיראני מנסים לשדר עסקים כרגיל למרות המבוכה. גורמים רשמיים באיראן טוענים בנחישות כי מוג'תבא החלים מפציעותיו וכי הוא זה שמנהל את המשא ומתן הגורלי מול וושינגטון מתוך המחשך. אבל המציאות בשטח נראית מורכבת בהרבה, והחורים בסיפור של המשטר רק הולכים וגדלים.
מומחים רבים סבורים כי פרנויה ביטחונית משתקת היא זו שמונעת מהמנהיג החדש להופיע פומבית. עלי ואעז מ-"קבוצת המשבר הבינלאומית" מסביר כי ההיעלמות הזו מראה על חשש עמוק מאוד לביטחונו האישי, או לחלופין על פציעות קשות ומשמעותיות מהתקיפה, שהוא עדיין לא הצליח להחלים מהן.
אבנים על הנשיא: המתח ברחובות מתפרץ
אחרי מה שקרה, המתח הפנימי באיראן התפרץ ועבר ישירות לרחובות הסוערים. קבוצות קיצוניות בתוך המשטר לא שומרות את הבטן מלאה, ומאשימות כעת את הגורמים שמנהלים את המשא ומתן עם המערב בבגידה ברורה ובוטה בהוראותיו של חמינאי המנוח.
הזעם הזה תורגם מהר מאוד גם לאלימות פיזית קשה בשטח. במהלך מסע ההלוויה, המון זועם השליך אבנים לעבר שר החוץ עבאס עראקצ'י ולעבר הנשיא מסעוד פזשכיאן. האירועים החריגים האלה מסמנים שסעים עמוקים מאוד בתוך ההנהגה האיראנית, ומראים לכולם את המחיר הכבד של היעדר מנהיג נוכח וסמכותי.
מנהיג רפאים או בובת חוטים של הגנרלים?
הסיפור הזה הוא לא רק בעיה ביטחונית נקודתית, הוא פוגע בלב המשבר האיראני. לפי עקרון שלטון חכם ההלכה, המשטר חייב נוכחות פיזית וברורה של סמכות עליונה. כשהמנהיג נעלם, המערכת כולה מאבדת את עוגן היציבות שלה. מעבר לזה, מדובר באירוניה כואבת: עלי חמינאי המנוח נהג ללעוג למנהיגים מהמערב ש-"נעלמו" בזמן משבר, ועכשיו הבן שלו נמצא בדיוק באותו המצב.
מוג'תבא אמור לתפקד כבורר מאחורי הקלעים בין האליטות הביטחוניות השונות של המשטר. הישארותו בצללים מובילה לשתי אפשרויות: או שהוא מנהל את המדינה ביד רמה מרחוק, או שהוא הפך לדמות פיקטיבית בלבד שנועדה להסתיר מאבקי כוח קשים בין הגנרלים של משמרות המהפכה. ייתכן שהמשטר בחר להחביא אותו כדי למנוע את חיסולו, אבל כ-"דמות רפאים" הוא הופך לפגיע פוליטית, כי קשה להפגין נאמנות למנהיג שאיש לא יודע אם הוא בכלל חי או מקבל את ההחלטות.
