סקירה של מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית, מנתחת מסמך של חמאס שנכתב ב-9 בספטמבר 2023 (פחות מחודש לפני מתקפת ה-7 באוקטובר). המסמך נכתב על ידי "מרכז המחקרים הצבאיים והאסטרטגיים" של הזרוע הצבאית של חמאס ונועד לספק הבנה אסטרטגית להנהגת התנועה, ובפרט ליחיא סינוואר ומוחמד דף.

הניתוח האסטרטגי: מישראל היוזמת לישראל המגיבה

לפי המסמך, שנכתב על ידי "מרכז המחקרים הצבאיים והאסטרטגיים" של הזרוע הצבאית בחמאס, חל שינוי מהותי בדוקטרינה הישראלית. בעוד שבעבר נשענה ישראל על "מכת מנע" (כמו ב-1967 או תקיפת הכורים בעיראק ובסוריה), התחזקות חמאס וחיזבאללה אילצה אותה לעבור למדיניות של "סבבי הרתעה" מוגבלים בעוצמתם.

המחקר קובע כי מאז מבצע "עופרת יצוקה", ישראל נכשלה בהשגת יעד הפלת שלטון חמאס ועברה להצבת יעדים עמומים המתמקדים ב"ניהול הסכסוך" וב"כיסוח דשא" – ניסיון להחליש את הארגון מבלי להכריעו, כדי להימנע מהמחיר הכבד של כיבוש הרצועה.

הדינמיקה של הסבבים: מודל שבעת השלבים

חמאס זיהה דפוס חוזר של שבעה צעדים שאפיינו את מרבית סבבי ההסלמה מאז 2005:

1. לחץ כלכלי: ישראל מפעילה סנקציות כלכליות על הרצועה כדי ללחוץ על חמאס פוליטית ולהענישה על התנהגותה.

2. הסלמה צבאית: הלחץ ההומניטרי הגובר מוביל את כוחות "ההתנגדות" לירי רקטות ולפעולות הגנתיות והתקפיות באמצעות המנהרות, תוך זכייה בתמיכה עממית.

3. הגברת התקיפות: צה"ל מגביר את עוצמת האש, תוך פגיעה מכוונת באינטרסים אזרחיים ומסחריים כדי להחליש את ה"חממה העממית" ולגלגל את האחריות להרס על חמאס.

4. לחץ בינלאומי: בשל כמות ההרוגים הגבוהה, מתגבר לחץ בינלאומי ופנימי על ישראל לעצור את הלחימה.

5. תיווך מצרי: מצרים פועלת להשגת הפסקת אש הכוללת הקלות מסוימות ב"מצור", כפי שקרה ב-2009, 2012, 2014, 2021 ו-2022.

6. ועידת המדינות התורמות: הקהילה הבינלאומית מתחייבת לסכומי עתק לשיקום הרצועה, אך מרבית הכסף אינו מועבר בפועל מחשש שישמש להתעצמות צבאית של חמאס.

7. חזרה לסטטוס קוו: עם סיום הלחימה, כל הצדדים חוזרים למצב הקודם. ישראל משקיעה באמצעי נגד טכנולוגיים (כיפת ברזל, המכשול התת-קרקעי) ובמודיעין, בעוד שחמאס פועל לפיתוח טכניקות לחימה חדשות ואיכותיות יותר.

ניתוח הממשלה הימנית: "הכרעת הסכסוך" מול "ניהולו"

המחקר הקדיש תשומת לב מיוחדת לממשלה המכהנת בישראל, אותה הגדיר כבעלת אידאולוגיה קיצונית השואפת ל"הכרעת הסכסוך" במקום ניהולו:

• אופיינה כקיצונית: חמאס העריך שהממשלה מאמצת גישה תוקפנית כלפי הפלסטינים בירושלים, ביהודה ושומרון ובתוך ישראל, תוך התעלמות מתדמיתה הבינלאומית.

• המשכיות מול עזה: למרות הרטוריקה, חמאס זיהה שהממשלה שומרת על הדפוס הקיים מול עזה: "שיפור כלכלי מוגבל תמורת המשך השקט".

• הפרדת הזירות: הממשלה נתפסה כמי שמנסה למנוע מעזה ("הפתיל") להצית זירות אחרות, ולכן פעולותיה בגדה ובירושלים יהיו זהירות ומדודות כדי להבטיח התקדמות מבלי לגרום להתפוצצות כוללת.

• מוקד העניין: חמאס העריך שהממשלה מעדיפה להתמקד בתיקי ההתנחלות, הזהות, מסגד אל-אקצא והאסירים, על פני מהלך מדיני רחב.

ההמלצה המכריעה: לפעול ב"בלתי צפוי"

המסמך מסכם כי למרות ההכנות של ישראל למערכה רב-זירתית, היא מעדיפה להימנע ממנה ולפעול בכל זירה בנפרד. נקודת המפנה הייתה מבצע "שומר החומות" (2021), שנתפס בעיני חמאס כשבירת הדפוס החוזר וחיבור ראשון של כל הגזרות הפלסטיניות.

השורה התחתונה של המחקר סיפקה ליחיא סינוואר ולמוחמד דף את הצידוק האסטרטגי למתקפת ה-7 באוקטובר. המחברים המליצו להנהגה:

"על הנהגת התנועה לנהל את הסכסוך עם האויב באופן בלתי צפוי, באופן שישיג שבירה של הדפוס החוזר, ויציב את הנהגת האויב במצב של אי-ודאות".

לפי הערכת מרכז המידע למודיעין ולטרור, התובנות במסמך זה העניקו לחמאס את הביטחון שישראל לא תגיב בהפלת השלטון אלא בסבב נוסף, מה שאיפשר את התכנון של המתקפה המפתיעה והאלימה ביותר בתולדות המדינה.