מדינת ישראל אחרי 7 באוקטובר אינה המדינה שהייתה לפני הטבח הנוראי, וגם לא תהיה שוב אותה מדינה.
תפיסת הביטחון של ישראל השתנתה מאז, והיא ממשיכה להשתנות מדי יום. השינוי מתבטא בפעילות הצבאית והמדינית בשטח בכל הגזרות. שלוש שנים אחר כך ישראל עדיין נמצאת במציאות שבה כל החזיתות עדיין פעילות, גם אם בעצימות נמוכה.
מצבה הנוכחי של ישראל, למרות הפרשנים והפוליטיקאים שאינם מוכנים להסתכל למציאות בעיניים, טוב בהרבה מהשפל שהיה אחרי 7 באוקטובר, אך עדיין אינו מיטבי. נעשו גם טעויות, ויש נושאים רבים לטיפול.
הייתי גאה לעמוד בראש 'ועדת נגל לתקציב הביטחון לעשור', שהגישה את המלצותיה לראש הממשלה, לשר הביטחון ולשר האוצר בדצמבר 2024, וחלק ממסקנותיה כבר יושמו. בעיקר יושמו ההמלצות בתחומי כוח האדם וחלק מההמלצות התקציביות, אך לצערי לא כל ההמלצות יושמו, בעיקר בהיבטים התהליכיים ובהיבטים התקציביים, לנוכח התמשכות הלחימה והשינוי באופי חלק מהאיומים, והוויכוחים הקבועים והמכוערים בין האוצר לביטחון על אופן המימוש נמשכים כל העת.
חשוב מאוד להפנים שהוועדה קבעה חד-משמעית שהטבח אומנם לא קרה בגלל מחסור בציוד או בסד"כ (הוועדה לא עסקה בסיבות, והן ייבדקו בוועדה אחרת), אבל מה שקרה אחרי 7 באוקטובר הוכיח שחלק מההחלטות שהתקבלו בעבר הובילו את צה"ל למצב שבו הוא לא היה ערוך לטפל באופן אידיאלי באיום מזירות מספר (ציוד וסד"כ), בטח לא לאורך זמן רב כל כך. חלק מהסיבות שגרמו לכך היו תפיסת ביטחון מוטעית בחלקה, בטח מול ארגוני טרור, והעובדה שתקציב הביטחון ירד לרמה לא-סבירה במדינה הסובלת מהיקף איומים כמו של ישראל (פחות מ-4% מהתל"ג). התפיסה של צבא קטן וחכם קרסה, והוכח בבירור שצריך גם צבא גדול וחכם וגם תפיסת ביטחון מעודכנת.
התובנה המרכזית הקשורה בתפיסת הביטחון הייתה שאחרי 7 באוקטובר ישראל אינה יכולה להסתכן עוד, והיא יכולה רק לנהל את הסיכונים. ההבנה שנדרש שקט בכל מחיר, שהובילה לתפיסת הכלה והגנה, התחלפה בהנחיית הדרג המדיני בהבנה ששקט אכן חשוב מאוד, אבל לא בכל מחיר, וישראל תעבור למניעה והתקפה במקום הכלה והגנה. תפיסה זו כבר הוטמעה בהסכם הפסקת האש בלבנון ובהתנהלות הישראלית בעזה, באיראן ובאיו"ש.
במאמר ראשון זה, שייתכן שיהיה פתיחה לסדרת מאמרים בנושאי צבא וביטחון, מדיניות אזורית וטכנולוגיה, בחרתי להאיר בקצרה נושא מרכזי אחד בביטחון הלאומי של ישראל שלמיטב הבנתי אינו מוסבר היטב לציבור, מעצם היותו בחיכוך עם נושאים שבחלקם עדיין מסווגים ובעיקר עם מושגים טכניים מאוד, שלא פשוט להעבירם למי שאינו בקיא בעולם המורכב של גרעין צבאי ואזרחי. בפועל גם מי שבקיא, ובעיקר מי שחושב שהוא בקיא, מתבלבל ומבלבל את הציבור כשהוא מתייחס למושגים אלו בתקשורת.
זהו האיום המרכזי
ועדת נגל באה לכלל מסקנה שהאיום האיראני, ובעיקר הגרעיני, הוא עדיין האיום המרכזי על מדינת ישראל מעצם היותו איום קיומי.
לפיכך בחרתי להרחיב על המלחמה הסיזיפית למניעת התגרענות איראן, שנמשכת כבר כמעט שלושה עשורים, אבל לא רק על איראן. ארחיב על הדיבורים לפוטנציאל הגעה להסכם נורמליזציה עם סעודיה לפני 7 באוקטובר ואחריו ועל הקשר שלו למאבק בגרעין האיראני ולמגמת ההתרחבות של סכנת הפרוליפרציה של יכולות גרעיניות במזרח התיכון, כל זאת במקביל לעליות ולירידות ביחסי ישראל וארצות הברית בתקופת הנשיאים ביידן וטראמפ.
למדינת ישראל אסור להתבלבל בסדר העדיפויות הברור שלה. ארצות הברית חייבת להבין שהטיפול בגרעין האיראני ובפוטנציאל ההתגרענות במזרח התיכון אינו יכול להידחק מבחינת ישראל למקום השני, אחרי הרצון להגעה לנורמליזציה עם סעודיה.
נורמליזציה עם סעודיה חשובה מאוד לישראל, אבל לא במחיר ויתור על פירוק מלא של תוכנית הגרעין באיראן או ויתורים גרעיניים לסעודיה בדמות יכולת העשרה על אדמתה
נורמליזציה עם סעודיה חשובה מאוד לישראל, אבל לא במחיר ויתור על פירוק מלא של תוכנית הגרעין באיראן או ויתורים גרעיניים לסעודיה בדמות יכולת העשרה על אדמתה. כמו כן ברית הגנה ישראלית עם ארצות הברית, שיש מי שהציעו אותה כפיתוי לישראל וכחלק מהנורמליזציה (ולשמחתי היא ירדה מהכותרות לאחרונה), היא נטל יותר משהיא נכס, והמלחמה האחרונה רק הוכיחה זאת. נרחיב על כך במאמר נפרד.
יש קשר הדוק בין חלק ממרכיבי העסקה הסעודית ובין הטיפול הנכון בגרעין האיראני, והדרך הנכונה היא לנסות לכרוך אותם יחד ולהגיע לעסקה שתהיה WIN-WIN, טובה לישראל וגם לארצות הברית, גם אם היא עדיין אינה מבינה זאת.
לפני 7 באוקטובר, בעידן הנשיא ביידן, היו שיחות מתקדמות בין ארצות הברית וסעודיה, ובעקיפין גם עם ישראל. בשיחות אלו העלתה סעודיה דרישות שמרביתן אינן קשורות לישראל ישירות, וההחלטות לגביהן צריכות להתקבל באופן בלעדי בוושינגטון, כמובן מתוך התחשבות בהשפעות העקיפות על ישראל ושמירת היתרון האיכותי שלה. מנגד, הדרישות ליכולות גרעין עצמאיות בסעודיה נוגעות באופן ישיר ומדאיג לישראל, לאיראן ולאזור כולו. בנושא רגיש זה חייבים להיזהר מטעויות.
ארבע דרישות סעודיות
ארבע הדרישות של סעודיה מארצות הברית לפני 7 באוקטובר היו ערבויות ביטחוניות בדמות ברית הגנה, הרחבת עסקאות הנשק המתקדמות בין המדינות, שיתוף פעולה מתקדם בגרעין 'אזרחי' והצהרות מעומעמות על הדרך האפשרית בעתיד להתקדמות לקראת הכרה בסוג של מדינה פלשתינית או בישות דומה.
ישראל הייתה קרובה מאוד להסכים (או אפילו הסכימה) לכל הדרישות הללו, כדי לקדם נורמליזציה עם סעודיה, בתנאי שיישמר יתרונה האיכותי ושיהיה פיקוח הדוק ויכולת השפעה על מרכיבי הגרעין האזרחי בסעודיה. יש אפילו הטוענים שההתקדמות בציר ארצות הברית-ישראל-סעודיה הייתה אחת מהסיבות שדחפו את סינוואר לפעול ב-7 באוקטובר.
בתחום הגרעין האזרחי דרשו הסעודים יכולת מלאה שתאפשר להם למצות באופן מסחרי את אוצרות הטבע שלהם, ותכלול כריית אורניום, הפיכתו ל'עוגה צהובה', המרתו לגז (UF6) והעשרתו לרמה הנדרשת לייצור מוטות דלק גרעיני לכורי כוח (לייצור חשמל), גם לסעודיה וגם לייצוא. הסעודים דרשו שהיכולת תהיה כולה על אדמת סעודיה, ולא התנגדו לכל פיקוח שיידרשו ארצות הברית וסבא"א, בהתאם לאמנות שסעודיה חתומה עליהן.
לאחר 7 באוקטובר השתנו דרישות סעודיה. הדרישה למדינה פלשתינית עלתה למקום השני, והסעודים כבר אינם מוכנים להתפשר על ניסוחים עמומים. ומנגד, בישראל שאחרי 7 באוקטובר אין רבים שיהיו מוכנים לדרישה כזו, ואפילו לא להסכמות שהיו לפני כן. לכן נראה שהנורמליזציה מתרחקת.
ארצות הברית וסעודיה, שהבינו כי הדיון הטרילטרלי אינו מתקדם לשום מקום, עברו לדיון ישיר, וכך שתי הדרישות הראשונות (ברית הגנה והרחבת חבילת הרכש של מערכות נשק מתקדמות) כבר התמלאו בלי נורמליזציה. מדינה פלשתינית אינה על הפרק למרות הצהרות הנשיא טראמפ, וכך נשארנו עם הדרישה לגרעין אזרחי, שנחתמה ברמת שרים, ולאחר חתימתה יצאו הצהרות סותרות מהבית הלבן ומסעודיה.
הנשיא טראמפ הצהיר שהתוכנית לא תצא לפועל בלי נורמליזציה, והסעודים שלחו את כולם להסכם החתום, שהדרישה הזו אינה מוזכרת בו, והצהירו בציניות שלמיטב ידיעתם ארצות הברית נוהגת לקיים הסכמים.
דעתי האישית לפני 7 באוקטובר, שרק התחזקה מאז, היא שלישראל אסור להסכים לשום ויתור הקשור להעשרה על אדמת סעודיה, גם אם הוא יוביל לנורמליזציה.
דרישת סעודיה התבססה כמובן על התקדים שנוצר בחתימת הסכם הגרעין ((JCPOA, שהעניק לאיראן יכולות העשרה עצמאיות ומחקר ופיתוח צנטריפוגות מתקדמות. אפשר להבין את ה'לגיטימציה' של הדרישה הסעודית, גם אם לא מסכימים איתה. לתפיסת הסעודים, האיראנים, שהפרו כל אמנה והסכם שחתמו עליהם ורימו את העולם, קיבלו בהסכם מ-2015 אישור להעשרה עצמאית. אם כן, מדוע שהם לא יקבלו? הבנת טענתם היא המפתח המרכזי לפתרון הנכון, השונה מזה שמופיע בהסכם שנחתם לאחרונה בין ארצות הברית לסעודיה, כדי להגיע למצב WIN-WIN.
הדרך לסעודיה עוברת באיראן
למרות המכות הקשות שהונחתו על תוכנית הגרעין האיראנית ועל תוכנית הטילים הבליסטיים שלה, איראן מצהירה שתמשיך לפתח ולייצר צנטריפוגות מתקדמות, להחזיק ולייצר טילים בליסטיים, כולל כאלו המסוגלים לשאת ראש נפץ גרעיני, ולפתח את מערכת הנשק, שהיא שמפרידה באמת בין טהראן ליכולת גרעינית, והסטטוס האמיתי שלה ממשיך להיות נסתר ברובו. את כל הפעילויות הללו מתכננת כנראה איראן להעביר לאתר התת-קרקעי המוגן שהיא בונה בהר המכוש, יותר ממאה מטר מתחת לאדמה.
לכן הדרך הנכונה וכמעט היחידה לקדם עסקה סעודית אמיתית לקראת נורמליזציה עם ישראל ולהתגבר על דרישתם למעגל דלק עצמאי, היא לפרק לחלוטין את תוכנית הגרעין האיראנית, על כל מרכיביה, ולנטרל בכך את הלגיטימציה הסעודית לדרוש גם העשרה עצמאית על אדמתה.
אם הסעודים באמת חפצים בגרעין אזרחי לצורך בניית תחנות כוח חשמליות, הם יכולים לעשות מה שעושות עשרות מדינות בעולם: הן מקבלות את מוטות הדלק הגרעיני הנדרש להפעלת הכורים מגורם חיצוני, ומחזירות אותם לאחר הקרנתם בכור והפיכתם לכלי פוטנציאלי להפקת פלוטוניום (בשונה מהעשרה באמצעות צנטריפוגות שמפיקה אורניום מועשר).
דעתי האישית לפני 7 באוקטובר, שרק התחזקה מאז, היא שלישראל אסור להסכים לשום ויתור הקשור להעשרה על אדמת סעודיה, גם אם הוא יוביל לנורמליזציה
רבים טועים במונחים הללו ומבלבלים בין שני המסלולים הנפוצים להגעה לחומר הבקיע הנדרש כבסיס לבניית פצצה גרעינית – כור גרעיני שמוביל לפלוטוניום וצנטריפוגות שמובילות לאורנים מועשר. גם על כך נרחיב במאמר נפרד.
כל אישור אמריקני שיינתן לסעודיה להעשיר אורניום על אדמתה, ובטח אם יעבור ללא התנגדות ישראלית תקיפה מאוד, כולל מול הקונגרס והסנט, ללא כל קשר לרמת הפיקוח בסעודיה ומי יהיה האחראי בפועל להעשרה, יגרור מייד דרישה דומה ממדינות שכבר קיבלו דלק גרעיני מארצות הברית (איחוד האמירויות לדוגמה מחזיק בסעיף כזה בהסכם שלו עם ארצות הברית) מתוך ציות לחוקים המכונים "123", שפותרים את כל הסכנות, וממדינות נוספות במזרח התיכון (טורקייה, מצרים ועוד), ויפתח מרוץ חימוש גרעיני.
עסקת גרועה עם סעודיה, גם אם יהיו מי שיכנו אותה "אזרחית", תטיל על ישראל מחיר כבד, לכן עליה לפעול נגדה בקול רם ואחיד, גם אם זה ירחיק את הפוטנציאל לנורמליזציה, שגם כך אינו גבוה בגלל הדרישה הסעודית למדינה פלשתינית.
תא"ל (במיל') פרופ' יעקב נגל הוא עמית בכיר בקרן להגנה על הדמוקרטיות (FDD) ופרופסור בטכניון. שימש היועץ לביטחון לאומי וראש המטה לביטחון לאומי בפועל