פרשת הדחת אבי בלוט בשידור חי על ידי השר ישראל כ"ץ היא פרשה שאינה קשורה כלל ליחס בין דרג מדיני לדרג צבאי, וגם לא להשפעת הפריימריז על קבלת ההחלטות של חברי הכנסת. הפרשה הזאת היא בכלל פרשה שכל כולה עוסקת בצריכת תקשורת, וזה קורה בעיקר מסיבה אחת פשוטה: הפרשה הזאת מעולם לא התרחשה.
ימים שלמים עסקו הרשת והתקשורת בטירוף באירוע שקשה להפריז בחשיבותו: שר הביטחון מגיע לתוכנית אקטואליה, עונה על שאלות של הפאנל, ובלחץ של אנשי התקשורת והקהל מסביב פשוט מחליט החלטה במקום ומודיע עליה בשידור חי. לא סתם החלטה, אלא אחת גורלית במיוחד: הדחה של אלוף ומינוי של אלוף אחר במקומו. טירוף מוחלט.
לעולם אין להסתפק במסגור שקיבלנו ממישהו
גם אני, שחי די עמוק בביצת ההתרחשויות האקטואליות היום-יומיות, ואם יורשה לי להעיד, גם שוחה בה היטב, הייתי בהלם כשצפיתי לראשונה בסינק המדובר, אחרי שעות שראיתי עשרות ציוצים, פוסטים וכתבות שכולם קבעו באופן חד-משמעי את המסגור לאירוע: השר ישראל כ"ץ פיטר את האלוף אבי בלוט בשידור חי. בידיעה שאני עומד לצפות בפארסה רצינית חיפשתי את קטע הווידאו המדובר והתחלתי לצפות. ותשמעו, פער כזה בין המסגור למציאות באמת לא זכור לי הרבה זמן.
בחלק הכי מתוח של הריאיון, כשהוא עומד בלחץ מסיבי מאוד של חברי הפאנל ושל הקהל המשולהב, השר כ"ץ יושב ומסביר את המורכבות שבאירוע, מדגיש שהוא שולט במערכת הביטחון וגם מכיר בזה שהאלוף בלוט והוא לא מסכימים על הכול. בתגובה על שאלה מפורשת של פליישמן, "אפשר להדיח אותו?" הוא עונה בפירוש: "לא". לאחר שאלה נוספת של מגל השר ממשיך ומפרט ואומר שהאלוף בלוט יסיים את תפקידו, וכבר הוחלט מי יהיה המחליף שלו. הידיעה הזאת כבר פורסמה לפני חודשים ועלתה שוב בימים האחרונים.
אני עצמי, צרכן תקשורת ופריק לא-קטן של מינויים צבאיים, ידעתי על זהות המחליף לפני שכ"ץ התארח בפטריוטים. לא בוצעה הדחה ולא הודעה על החלטה. פשוט אירוע שלא התרחש. והמסקנה שלנו צריכה להיות: לעולם אין להסתפק במסגור שקיבלנו ממישהו, לא משנה עד כמה אנחנו סומכים עליו. תראו את האירוע שמדברים עליו ותגבשו דעה בעצמכם. תמיד.
אותו כפר מרצחים, אותה משפחת מחבלים
לפני שבועיים התרחש פיגוע נורא סמוך לכפר המרצחים תל, שנרצחו בו בניהו מלט ויובל עזרא הי"ד. למחבל המתועב שרצח אותם קוראים פארוק רמדאן. תאריך הרצח: 24 ביולי 2026. ועכשיו בואו נקפוץ ביחד 28 שנים פחות שבוע וחצי אחורה, ל-4 באוגוסט 1998. ביום הזה התרחש פיגוע ירי שנרצחו בו שני חברים טובים, הראל בן נון ושלמה ליבמן.
שלמה חיפש את הראל כדי ללמוד איתו חברותא, והראל אמר לו שהוא יוצא לסיור בג'יפ של היישוב, ולכן הם לא יוכלו ללמוד. שלמה החליט שלא לוותר, והצטרף בעצמו לסיור כדי שיוכלו ללמוד תוך כדי שמירה. בזמן הסיור נפתחה עליהם אש ממארב של מחבלים, ושניהם נהרגו. שמות המחבלים, שימו לב: חוילאד וניזאר רמדאן. מהכפר תל. אותו כפר מרצחים, אותה משפחת מחבלים.
בשנת 2011 שוחררו שניהם בעסקת שליט: חוילאד שוחרר לעזה, הצטרף לחמאס והשתתף בתכנון מתקפת שמחת תורה. בטבח הנורא נהרג אחיין של שלמה ליבמן שנקרא על שמו, אליקים שלמה ליבמן. עשרות שנים חלפו, שום דבר לא השתנה. האויב הוא אותו אויב, ואנחנו חייבים להילחם בו על מנת לנצח.
מכירים את המשחק הפופולרי 'הסתר את המנהיג'?
מכירים את המשחק הפופולרי 'הסתר את המנהיג'? אתם יודעים, כשיש לכם שותף למחנה שאתם נורא רוצים שיעזור לכם לנצח, אבל ברור לכם שאם ידעו מה הוא חושב באמת שום אדם שפוי לא יבחר בו, אז אתם עושים הכול כדי שהוא לא ידבר יותר מדי? לא מכירים?טוב, כנראה אתם לא חלק מגוש השינוי. השבוע נשאל ליברמן למה הוא יורד כל הזמן על יאיר גולן, והוא אמר שאין לו בעיה לפרגן לו, רק שישתוק. מתן כהנא, חבר בכיר בגוש איזנקוט-גולן-עבאס, הוקלט גם הוא השבוע ואמר: "נדע לרסן את הקולות שיוצאים מיאיר גולן".
גם ליברמן וגם כהנא מבינים היטב שכשגולן מדבר, יותר מדי בקלות נפלטות לו אמירות כמו "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב", "נסגור את ערוץ 14", וכמובן "אני מזהה פה תהליכים שמזכירים לי את גרמניה הנאצית". לכהנא וליברמן אין בעיה לשבת עם אדם כזה ולתת לו כמויות עצומות של כוח בידיים, הם רק לא רוצים שהציבור ידע למי הם נותנים את הכוח הזה.