בשעה 6:29 בבוקר שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, רעדה האדמה בישראל, אך הפיצוצים העזים היו רק ההד החיצוני לקריסתה המוחלטת של קונספציה ביטחונית-תרבותית-ציבורית- פוליטית בת עשורים. בעוד העשן מיתמר מעל יישובי העוטף נותרה אומה שלמה המומה, זועמת ומחפשת תשובות למחדל הצורב.
עשו טובה, אל תמהרו לסלוח לאיש מהאחראים העקיפים והישירים לאסון טרם הופקו הלקחים הנכונים ללא משוא פנים. מהם בדיוק הלקחים? את זה תצטרכו לקרוא לעומק בספר. לתוך הריק המדמם הזה הוטלה כעת פצצה ספרותית נפיצה: 'מרד הגנרלים', שכתב ארז תדמור, יצא ממש לאחרונה בהוצאת סלע מאיר.
זהו כתב אישום חריף נגד כל מי שהכשיר את התועבה הדמוקרטית והתודעתית המזעזעת שהביאה אותנו למחדלים רבים לאורך השנים, ובהם גם מחדל שמחת תורה תשפ"ד. צמרת צה"ל ומערכת הביטחון לא פעלה בחלל ריק. לולא הוכשרו הלבבות ולולא נשטפו המוחות בתפיסות עולם מעוותות, לא יכולנו להגיע למציאות הזאת, שמתבצע בה בפועל מרד גנרלים משל היינו מדינת עולם שלישי.
התפתחה תפיסה מעוותת, אנטי-מוסרית ואנטי-דמוקרטית של 'שומרי סף'
במקום לשרת את הריבון – עם ישראל – על ידי נבחריו, התפתחה תפיסה מעוותת, אנטי-מוסרית ואנטי-דמוקרטית של 'שומרי סף', אנשים הרואים בעצמם את בעלי הבית האמיתיים מתוקף היותם 'מומחים' ו'מקצועיים'. זהו אפוא הדיפ-סטייט במערומיו, שאירועי שמחת תורה חשפו אותו לעין כול כששיח ביטחוני שנערך בלילה הדרמטי מידר את ראש הממשלה מקבלת ההחלטות הגורלית.
מידורו של ראש הממשלה אינו באג במערכת, הוא פיצ'ר. "כך במקום לשרת את הדרג המדיני, החלו בכירים לראות את עצמם כמי שתפקידם לרסן את הדרג המדיני". "ראש ממשלת ישראל", כותב תדמור, "מחזיק אמנם בהגה, אך ההגה כלל לא מחובר לגלגלים". הוא מנתח באזמל מנתחים מושחז כיצד שורה של מפקדים הפכו לשבויים של קונספציות תודעתיות שגויות אגב מרד שקט ועקבי נגד רצון הדרג המדיני הנבחר.
הסקירה הזו צוללת אל הקרב המסוכן ביותר שמתחולל כעת – לא בגבולות אלא במרחבי התודעה הציבוריים של מדינת ישראל.
ההתמקדות של רבים ברובד הביטחוני בלבד מצמצמת את המבט לגמרי בנוגע למה שהתרחש במדינת ישראל עוד הרבה לפני פרוץ המלחמה, ובכך חשיבותו של הספר: חשיפת אחורי הקלעים הרעיוניים, שאִפשרו בין השאר לרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי שלא לטפל בסרבנות ולהצהיר שתהיה לו דילמה למי לציית בעת משבר, לממשלה או לבג"ץ.
מי ששולט באוניברסיטאות, בתקשורת, בספרות ובאומנות הוא זה ששולט בנרטיב
"הקו האדום של הצבא זה מצב שבו יהיה משבר חוקתי במדינת ישראל, מצב שבו החוקים שהכנסת תאשר ייפסלו בבג"ץ והצבא למעשה לא ידע למי לציית", כך ציטט את הלוי הכתב הפוליטי מיכאל שמש בימי המאבק על הרפורמה במערכת המשפט. דברים ברוח הזו אמרו גם בכירים נוספים בעבר ובהווה מעל כל במה אפשרית. אם מאחוריהם אתם מזהים את דמותו של אהרן ברק מבצבצת, אתם בהחלט צודקים.
רבים מדמיינים הפיכה על ידי טנקים הצובאים על בניין הפרלמנט והוצאת ראש הממשלה כפות מלשכתו. תדמור, הנשען על ספרו של פרופ' סמואל אדוארד פיינר, 'האיש על גב הסוס', העוסק ביחסי ממשלה-צבא, מציג כיצד התערבות צבאית בפוליטיקה אינה בינארית אלא לעיתים סמויה, בלתי ישירה ומורכבת לזיהוי. "כך יוצא שהלילה ההוא לא היה מקרה מבודד. הוא היה שיאה של מגמה שהלכה ופשתה בצמרת הביטחונית עם השנים".
הספר של תדמור משאיר לעיתים טעם של עלבון צורב למראה הזלזול בעם ישראל, שהעמיק, טרח ותמך בממשלה נבחרת, וכשזו נבחרה היו מי שרוקנו מכל תוכן את הבחירה הזאת. לאחר שתדמור מפרק את הכשלים התודעתיים והדמוקרטיים הוא מתאר את "תורת הלחימה של ההגמוניה" כפי שעיצבו אותה תאורטית לפני כמאה שנה הוגים כאנטוניו גרמשי, איטלקי מרקסיסט שקידם את ה'הגמוניה התרבותית': "מי ששולט באוניברסיטאות, בתקשורת, בספרות ובאומנות הוא זה ששולט בנרטיב. ומי ששולט בנרטיב קובע מהן 'העמדות הסבירות' מה נחשב 'שכל ישר' ומה נדחק אל מחוץ לתחום השיח הלגיטימי".
"פוליטיקה היא מלחמת רעיונות וערכים המבוצעת מעבר לפרלמנט"
ספרו הקודם של תדמור, שיצא לפני תשע שנים, 'מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל', היה הספר הראשון שכתבתי עליו בטור זה. הוא מתאר בהרחבה כיצד פוליטיקה היא לא רק מי מנצח בבחירות. "פוליטיקה היא מלחמת רעיונות וערכים המבוצעת מעבר לפרלמנט גם בתקשורת, במערכת המשפט, בפקידות הגבוהה, בתרבות ועוד".
בכנות מרשימה ומעוררת מחשבה כותב תדמור ב'מרד הגנרלים': "לו היו מספרים לי לפני שנת 2023 שבקמפיין של כמה חודשים השמאל יצליח להפוך את הסרבנות ללגיטימית… הייתי משיב בביטחון: לא ייתכן. כוחה של ההגמוניה רב אך היא אינה כל יכולה. כך הייתי עונה. והייתי טועה". קראו זאת שוב. זוהי נקודת ארכימדית לבחינת המרחב הציבורי שאנו חיים בו, וכל התייחסות שאינה מדויקת לנושא הזה תחטא לאמת, ודאי לקראת הבחירות הקרבות.
תדמור אינו נשאר רק בקומה המתארת את עוצמת הכלים שבידי השמאל, שהיא קומה חשובה והכרחית כמובן, אלא ממשיך ומעמיק ב'תורת הלחימה' הפוליטית-פסיכולוגית מבית המדרש של לנין, סטלין ובעיקר וילי מינצברג, קומוניסט גרמני שהיה לאדריכל מערך ההשפעה. לנין גילה אותו, ובשנת 1921 מינה אותו לנהל את מכונת התעמולה הקומוניסטית מחוץ לברית המועצות.
מערכת משומנת מתוקצבת במיליונים ומאורגנת היטב פעלה במדינה לערעור השלטון הנבחר
"המטרה הייתה לערער את היציבות הפוליטית בעולם המערבי ולהכין את הקרקע למהפכות מרקסיסטיות… בשיאו שלט מינצברג במאות ארגוני חזית, בעשרות הוצאות ספרים, עיתונים וכתבי עת במערב, ואף בתעשיית קולנוע משלו… תחת השפעתו, הישירה והעקיפה, עמדו אלפי אנשי רוח, אינטלקטואלים, יוצרים, כותבים ועורכים בכירים, סופרים, אמנים ומחזאים ובהם גדולי עולם הרוח והתרבות של התקופה… כולם גויסו להפיץ את מסרי המהפכה באופן סמוי, אלגנטי ומקצועי, בלי שהיד המכוונת תהיה גלויה לעין".
אם לאחר קריאת הקטע הזה אתם מבינים יותר כיצד מערכת משומנת מתוקצבת במיליונים ומאורגנת היטב פעלה (ועדיין פועלת) במדינה לערעור השלטון הנבחר, אתם בכיוון הנכון. זה ספר חובה לכל מורה לאזרחות המעוניין להציג לתלמידיו את הטירוף שאנו חיים בו וכיצד עוצבה תת-תרבות דמוקרטית שבינה ובין דמוקרטיה אין דבר וחצי דבר.
לסיום, העיתונאי אמנון לורד, מומחה לתנועות השמאל, כתב בשבת שעברה טור ב'ישראל היום' על ספרו של תדמור והשלים את התמונה. הוא ציין שהמחאה האנטי-דמוקרטית והאלימה הזו מתרחשת על רקע סוציולוגי עמוק. בוגרי קיבוצים רבים מובילים אותה, והיא מתוכננת היטב: "מתחת לפני השטח לחשו גחלי הגזענות כלפי המזרחים, המתנחלים, והחל משלב מסוים – החרדים. כל אלה ש'לקחו לנו את המדינה'". כל מילה נוספת מיותרת. 'מרד הגנרלים' – ספר חובה.
ספר חובה